מוזיקה - בוריס אייפמן חוזר בהפקה מרהיבה

ריאיון עם הכוריאוגרף שהפך לאגדה חיה, החוזר לישראל עם להקתו במופע "השחף - סיפור בלט"

עלילה דרמטית בהפקה גרנדיוזית

לבלט אייפמן, להקת המחול האהובה מסנט פטרבורג, יש מעריצים רבים בקרב הקהל הישראלי. בספטמבר 2024 זאת תהיה הפעם ה-16 בה חוזרת הלהקה לישראל מאז 1999, עם בכורה של "השחף- סיפור בלט" - עבודה שנוצרה לכבוד 45 שנות יצירה של הלהקה ובכורתה התקיימה בפברואר 2022 .

היצירות של אייפמן מספרות תמיד סיפור עלילה דרמטי בהפקה גרנדיוזית, עם ברק טכני של הרקדנים ובכוריאוגרפיה מלאת דמיון. גם הפעם מוצא אייפמן השראה במסורת התרבותית, והוא מציע לקהל פרשנות מקורית לסיפור "השחף" מאת צ'כוב. תוך חשיפה של כל היסודות הלא מוכרים במחזה האייקוני של צ'כוב, מגלה אייפמן כיצד צומחת האמנות מתוך הזרם הבלתי פוסק והמגוון של החיים, המקשר בין המרומם והתובעני ובין הנצחי לזמני.

אייפמן הקים את להקת הבלט שלו בשנת 1977 כשהוא משלב בין בלט קלאסי לבלט בן זמננו בסגנונו המיוחד. אחרי שנים רבות שבהן נאבק באיסורים שונים שהגבילו את יצירתו, הצליח אייפמן לבסס את הלהקה, המונה היום כ-60 רקדנים, והקים מרכז יצירה משלו הפועל בסנט פטרבורג. מאז 1990 מסיירת הלהקה באסיה, גרמניה, אנגליה, דרום אפריקה, פולין, ספרד, אוסטריה, צרפת וארה"ב. בשנת 2000 צירף בלט הבולשוי במוסקבה את יצירתו של אייפמן "המלט הרוסי" לרפרטואר הקבוע של הלהקה.

השחף, בלט בוריס אייפמן, צילום: יבגני מטבייב

האגדה החיה של הבלט הקלאסי

כשהיה בן 13, יצר הכוריאוגרף בוריס אייפמן בלנינגרד את הפקת הבלט הראשונה שלו. שלוש שנים לאחר מכן כבר עמד בראש להקת בלט קטנה, ובהמשך יצר עבור האקדמיה לבלט ע"ש וגנובה, תיאטרון קירוב ותיאטרון מאלי. מאז יצר האיש הנחשב לאגדה חיה בתחום הבלט הקלאסי, הניאו-קלאסי והעכשווי, מעל 40 יצירות בלט. הוא וסולני הבלט "צ'ייקובסקי" זכו בפרס מסיכת הזהב, הפרס היוקרתי הרוסי למחול. אייפמן אף זכה בפרס מסיכת הזהב מיוחד למפעל חייו.

כמו כן זכה ארבע פעמים בפרס של סנט פטרבורג ובפרס מיוחד ברוסיה לתרומתו לקידום אמנויות הבמה, פרס אביר האמנויות מטעם ממשלת צרפת, פרס מטעם הממשלה הרוסית, אמן רוסיה ואף קיבל תואר פרופסור באקדמיית ואגנובה לבלט - אותה אקדמיה בה החל את לימודיו, וסיים במחלקת הכוריאוגרפיה של הקונסרבטוריון של לנינגרד. בשנת 2004 יצר בלט במערכה אחת שהוזמן על ידי להקת הניו יורק סיטי בלט כחלק מחגיגות המאה לכוריאוגרף ג'ורג' בלנשיין.

בנוסף, ב-2013 החלה לפעול בסנט פטרבורג האקדמיה למחול ע"ש בוריס אייפמן, ובשנים האחרונות נבנה בעיר היכל המחול על שם בוריס אייפמן. צעד מתבקש למי שבחר להקדיש את חייו למחול, למי שהגדיר את הכוריאוגרפיה כ"מתנה שקיבלתי מלמעלה, הדרך היחידה המאפשרת לי לבטא רעיונות וחוויות. אילו לא יכולתי לתרגם את רגשותיי לאמנות, הייתי נחנק", אמר באחד הראיונות שנערכו עימו.

השחף, בלט בוריס אייפמן, צילום: יבגני מטבייב

"אני מחפש את הרגשות שניתן להביע רק במחול"

שנתיים בדיוק לאחר הביקור המצליח הקודם שלכם, אתם חוזרים אל במת בית האופרה בתל אביב עם עיבוד ל"שחף" של צ'כוב. מה מיוחד בהפקה הפעם?

"'השחף-סיפור בלט' היא היצירה השנייה שלנו על פי מחזה של אנטון צ'כוב. הצופים בישראל אולי זוכרים את המופע הראשון שהפקנו לפני 17 שנה על פי צ'כוב. כעת אנו מביאים מופע בלט עם כוריאוגרפיה ובימוי חדשים לגמרי. מה שנותר ללא שינוי הוא העניין שלי בסוגיות משמעותיות שצ'כוב מעלה. העלילה נוגעת ביריבות בין דורות שונים של אמנים, במתח בין החדשנים לשמרנים, בניסיונות האמנים לממש את יכולותיהם על אף השגרה המעיקה.

"הנושאים האלה תמיד קרובים ללב האמן. 'השחף - סיפור בלט' מתרחש על רקע תיאטרון דמיוני של בלט מודרני ואנו מראים את אחורי הקלעים שלו כפי שהם באמת. הכוונה היא לא לתוכן צהוב אלא לדרמות אישיות, רגשות אהבה ואף לתככים בין האמנים. עולם הבלט הוא עולם אכזרי ותובעני לכל מי שמשרת אותו ומעניין אותי להראות כיצד הדחפים והרגשות משפיעים על התוצר הסופי בתיאטרון הבלט".

למה אתה כל כך אוהב סיפורי בלט?

"זאת שאלה מוזרה לכוריאוגרף. עולם הבלט קרוב מאוד לליבי, הקדשתי את כל חיי לאמנות המחול. אבל יחד עם זאת, רק שלוש יצירות שלנו מביאות אל הבמה את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של להקות הבלט: 'השחף', 'ג'יזל האדומה' ו'אפקט פיגמליון', שבו הגיבורים הם רקדנים סלוניים. בחלק אחר של היצירות שלנו אנחנו מפנים את הזרקור לקורות חייהם של אמנים פלסטיים כמו רודן ודמויות היסטוריות כמו המלט, ואילו חלק אחר של העבודות שלנו מתייחס ליצירות ספרותיות מפורסמות. אני מחפש בהן את המסרים והרגשות שניתן להביע רק באמצעות מחול".

"בלי יציאה מהמסגרת, אמנות לא יכולה להיוולד"

האם אתה יכול לומר משהו על תהליך היצירה? איזה תחקיר אתה עושה לפני שאתה יוצר את הכוריאוגרפיה?

"לפני שאני נכנס לאולם החזרות אני משקיע לפחות שישה חודשים בלימוד הרקע והיצירה שעליהם מתבססת היצירה החדשה. אני קורא וצופה בהמון חומר, ממלא כמה מחברות עבות במחשבות שלי על המופע וחושב על העלילה, על אופי הדמויות. במקביל, אני עובד על המוזיקה, בוחר את היצירות והמלחינים, מאזין לדיסקים בכמויות ענק. זו תמיד עבודת מחקר גדולה".

מהן הציפיות שיש לך מהרקדנים?

"אני מצפה ליישום מדויק ככל האפשר של התכנית האמנותית שלי. אני רוצה שהרקדנים יבצעו את הכוריאוגרפיה בצורה המרגשת והנעלה ביותר. מצד שני, אני לא מחפש בובות אלא שותפים, אנשים שמאמינים ברעיונות האמנותיים שלי".

אילו גבולות אתה מנסה לפרוץ דרך המחול?

"בלי יציאה מהמסגרת, אמנות לא יכולה להיוולד. במקרה הטוב מה שיתקבל הוא מוצר איכותי ולא יותר מכך. מחול הוא אמנות המובנת לכל אדם והיא מבטלת את המחסומים התרבותיים, הדתיים והאידיאולוגיים. המשימה שלי היא להשתמש באפשרויות הרבות של המחול כדי לאחד אנשים ולהעניק להם חוויה בלתי נשכחת".

בוריס אייפמן, צילום: סטניסלב בליאייבסקי

השחף, בלט בוריס אייפמן, צילום: יבגני מטבייב

"בישראל אני מרגיש את קולם של אבותיי"

זה לא הביקור הראשון שלך בישראל, למה אתה מצפה הפעם

"בכל ביקור שלי בארץ אני מרגיש את קולם של אבותיי, של הזיכרון הגנטי שלי. חשוב מאוד שאמן יחוש קשר לשורשים שלו. אנחנו שמחים לחזור ולהופיע בארץ ואני מקווה שהקהל הישראלי בתל אביב יקבל אותנו גם הפעם באהדה".

מה היית רוצה שהקהל יחווה, עם מה היית רוצה שנצא?

"הקהל מגיע למופעים שלנו בתקווה לעבור חוויה פנימית עמוקה. הצופים שלנו ברחבי העולם מבינים שהם לא יעברו את החוויה הזאת בטלוויזיה, באינטרנט או בקונצרטים של מוזיקה פופולרית. אנשים יכולים לאהוב או לא לאהוב את האמנות שלי אבל היא לעולם לא משאירה אותם אדישים".

הקמת את להקת הבלט שלך ב-1977. מה השתנה מאז?

"הכל השתנה. המדינה השתנתה, התפיסה הכוריאוגרפית שלי, הטכנולוגיות, היכולות של האמנים עברו שינוי עמוק. ב-50 שנות קיום תיאטרון הבלט היו מהמורות רבות אבל שני דברים עזרו לנו להמשיך: האהבה מצד הקהל והאמונה במשימה האמנותית שלנו".

השחף, בלט בוריס אייפמן, צילום: יבגני מטבייב

בשאיפה למופע המושלם

מי הדמות שהכי השפיעה עליך כיוצר ולמה?

"ראשית, אלה הוריי שמהם קיבלתי את החיים, את החוכמה ואת החריצות. האנשים הקרובים ביותר הם המשפחה, הפרימה בלרינה האגדית של התיאטרון ורעייתי ולנטינה מורזובה, והבן שלי אלכסנדר. אני מודה להם על ההבנה ועל הסבלנות. גם לאמני התיאטרון יש משמעות גדולה עבורי. בלעדיהם לא הייתי יכול לממש אף אחד מהרעיונות שלי. ועוד קבוצה חשובה מאוד היא הקהל שאליו אנו פונים במופעים שלנו".

מה היה הרגע המשמח ביותר בחייך שקשור למחול?

"אני חש התרוממות רוח כאשר אני רואה שמופע שעבדתי עליו שנתיים-שלוש עולה לבמה. אחרי שעובר זמן אני מתחיל לראות את חסרונות המופע ומתעורר בי החשק לביים אותו מחדש. אני חי בשאיפה מתמדת למופע המושלם והחלום הזה מתרחק ממני כמו האופק".

מה החלום הבא שלך?

"יש לי תכניות לשנים קדימה אבל לא אגלה אותן כעת. אני חולם לעבוד בבית מחול אמיתי וקבוע כדי שנפסיק לחפש מקום לחזרות שלנו כל פעם מחדש".

השחף, בלט בוריס אייפמן, צילום מימין: יבגני מטבייב. צילום משמאל: סוהיל מיכאיל חורי

המחול מגלה את תעלומת נפש האדם

מה המחול לימד אותך שלא היית יכול ללמוד בדרך אחרת?

"המחול מלמד אותנו שהעולם הפנימי של אדם, הנפש שלו, הם בלתי נתפסים. שפת המחול מאפשרת לנו להגיע כמה שיותר קרוב לגילוי התעלומה הזאת שנקראת נפש האדם".

אם היית יוצר מחול שמספר את סיפור חייך, מה הייתה סצינת הפתיחה?

"כל היצירות שיצרתי קשורות בדרך זו או אחרת לחיי. לכן אינני רואה סיבה למופע בלט על עצמי.

"אם מישהו מעמיתיי הכוריאוגרפים יחליט להפיק מופע עליי, אני רק יכול לקוות שהוא יעשה זאת בצורה מרשימה ומקצועית".

השחף, בלט בוריס אייפמן, צילום: יבגנייה מבטינקו

25, 26 בספטמבר 2024 בשעה 20:00, 27 בספטמבר בשעה 13:00, 28 בספטמבר בשעה 12:00 ובשעה18:00, 29 בספטמבר בשעה 20:00, 30 בספטמבר בשעה 18:00, בבית האופרה ע"ש שלמה להט בתל אביב.

לרכישת כרטיסים

רכישת כרטיסים באתר האופרה או בטל': 03-6937777