מוזיקה - המיקום שונה האיכות נשמרת

סדרת הקונצרטים של כיתות האמן הבינלאומיות "קשת אילון" נפתחה אמש במשכן העירוני למוזיקה ואמנויות ברעננה. העתקת הקונצרטים לאיזור המרכז לא גרעה מאיכות הקונצרט הראשון.

הקהל עוד לא מצא את דרכו

אמש התקיים הקונצרט הראשון בסדרת הקונצרטים הפתוחים לקהל ב"קשת אילון". אלא שבתוקף הנסיבות, המופעים הרבים אינם מתקיימים בקיבוץ אילון, וכולם נדדו דרומה למתחם שבין רעננה לבית ברל. בבית ברל מתקיימות כיתות האמן והמופעים לקהל במשכן האמנויות של רעננה. "באילון כבר נמכרו רוב הכרטיסים לכל הקונצרטים" אמר בפתח הקונצרט מנהל המפעל המוזיקלי, גלעד שיבא, "לכאן, לאולם היפהפה שהעמידה לרשותנו עיריית רעננה, הקהל עוד לא יודע להגיע".

לקהל הזה ש"עוד לא יודע להגיע" אני אומר "כדאי!". שוחרי צלילי הכינור וכאלה יש בארץ רבים ובוודאי במרכז המדינה, ייהנו הנאה מרובה מחגיגת הצליל של הכנרים הישראלים והאורחים שהחלה אתמול, באולם הסימפטי והחם של רעננה.

תכנית ליל אמש הייתה בדיוק מה שמבקשים בקונצרט כנרי קאמרי, ייצוג לסגנונות שונים של רגעים גדולים במוזיקה העשירה שנכתבה לכינורות. בתכנית שלוש יצירות שכולן נולדו לא רק מתוך אהבת המלחין לצליל הכינור אלא גם בעיקר מתוך היכרות אישית של המלחין עם מי שעתידים לנגן את היצירה בפעם הראשונה במופע הבכורה.

טעם של עוד

הכנר והמלחין הבלגי אזֶ`ן איזַאי נחשב בתחילת המאה העשרים לאחד המאורות הגדולים בתחומו וחשובי המלחינים באותה עת הקדישו לו את יצירותיהם. איזאי עצמו התרגש כששמע כנר גדול אחר, יוזף סיגטי, מנגן את היצירות לכינור ללא לווי של באך. התרגש והחליט לעשות מעשה, לחבר באותה רוח שש יצירות לכינור ללא ליווי ולהקדיש כל אחת מהן לידיד. את הסונטה מס` 3 הקדיש למלחין הרומני אנסקו. ליצירה כותרת משנה "בלדה" וכמו בלדה היא מספרת מעט ורומזת על מוזיקות עם רומניות שאיזאי שמע וקלט ליצירה.

הכנרית האיטלקייה בת ה-17, פרנצ`סקה דגו, שפתחה את הקונצרט אמש, נשמעה ונראתה כמי שהולכת בדרך בטוחה וסלולה והדרישות הטכניות והמוזיקליות שהכתיב איזאי ביצירתו, לא הטרידו אותה. היא הפגינה שליטה והרשימה בנגינה בוגרת ועשירה בנוכחות. בנגינתה ביטחון רב ומעבר לביצוע היפה, שמענו שם שעוד יגיע רחוק וזה מה שאנחנו מבקשים להכיר ב"קשת אילון".

יוהנס ברהמס, חיבר את הסונטות שלו לכינור ולפסנתר בחופשות הקיץ שלו בשנים 1878-9, הוא הקדיש אותן לידידו הקרוב הכנר יוזף יואכים. ברהמס שידע ביצירות אחרות להשקיע בתפקיד הפסנתר עוצמה וגדולה פסנתרים, בחר כאן כיוונים אחרים והפסנתר בחלק גדול מן הזמן במה שנשמע לכאורה כליווי לנעימות היפהפיות של הכינור. אל תטעו לחשוב שמדובר באקורדים בסיסיים של מי שמלווה את עצמו בגיטרה, בתוך התפקיד הצנוע לכאורה, הוא משאיר מרחב פסנתרי גדול. אלינה לב, הכנרית הרוסיה בת העשרים, שניגנה את הסונטה מס` 3 אופ` 108 עם הפסנתרנית יוליה גורביץ, נשמעה אמש כמי שתוהה אחר הרגעים הגדולים דווקא, אלא שבסונטות כמו זו, על כל יופייה, הרגעים הגדולים הם לא הדבר העיקרי. אינטימיות מרגשת ודקויות שמפזר ברהמס הם לב העניין, ונגינתה עדיין לא בשלה דיה כדי לרגש אותנו באיכויות האישיות המוצנעות של היצירה היפה.

שיאו של הערב הגיע עם היצירה האחרונה, הסונטה מס` 2 אופ` 94, שחיבר סרגיי פרוקופייב לבקשתו של הכנר הגדול דויד אויסטרך. הסונטה נכתבה במקור לחליל ופסנתר ולבקשת אויסטרך כתב פרוקופייב את היצירה מחדש לכינור כשהוא מוסיף לה ממדים של נוכחות ועוצמה בתפקיד מורכב יותר. פרוקופייב, מעתיר על הכנר מטלות של משמעויות ורגעים הומוריסטיים לא מעטים. הכנר הצ`כי רומן פאטוצקה, בן ה-25 בלווי הפסנתרנית הישראלית אאוג`ניה לאקרניק, היה בכיר הכנרים אמש, נגינה בוגרת ועשירה שהלכה וצברה את עוצמתה, בייחוד בפרק השלישי שם הלכו ונחשפו כשרונותיו.

פאטוצקה דגו ולב השאירו בסוף הערב "טעם של עוד".

לפרטים נוספים