מוזיקה - 12 תקליטורים שהם מסמך מוזיקלי

האוסף "70 שנה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית" כולל הקלטות נדירות ומתעד רגעי שיא בפעילות התזמורת במשך חמישים שנה. חובה לכל שוחר מוזיקה קלאסית.

מסמך מתעד של תזמורת הדגל

נתחיל מהסוף: חשוב שהאוסף "70 שנה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית" יהיה בביתם של חובבי מוזיקה בישראל, בעיקר של בני הדור הנוכחי של פוקדי הקונצרטים שלא הכיר חלק גדול מן השמות הגדולים ומן האירועים המונצחים בהיסטוריה המוקלטת של התזמורת.

איכותו הבולטת של האוסף שראה זה עתה אור, כאירוע ראשון בסדרת אירועי יום ההולדת, הוא בהיותו "מסמך". לא "עוד" הקלטה של יצירה, אלא מכלול שמתעד עשרות שנות פעילות, של תזמורת הדגל של ישראל. עורך האלבום, ירון קרשאי, מודיע כבר בפתחו של הספרון המתלווה לאוסף שמחמת שמירה על זכויות הקלטה ושיווק, 12 התקליטורים הנכללים באוסף הם רק חלק מן ההקלטות המסחריות שנערכו בין השנים 1954 ל-2004.

האוסף כולל 35 יצירות והמנון לאומי אחד, שבחלקן מעולם לא הודפסו על תקליטים או על תקליטורים ובהם קפריצ`ו לפסנתר ותזמורת מאת פאול בן חיים, היצירה הישראלית היחידה באוסף, שהוקלטה בשנת 1960 עם הפסנתרנית פנינה זלצמן ובניצוחו של קרלו מריה ג`וליני. הקלטות חדשות נוספות הן הקונצ`רטו לכינור של בטהובן עם פנחס צוקרמן בניצוח מהטה, קונצ`רטו מס` 27 לפסנתר של מוצרט שבו דניאל ברנבוים הוא הסולן והמנצח והסימפוניה מס` 3 בניצוח קורט מזור.

יצירות אחרות ראו אור בחברות "דקה", "דויטשה גרמופון" ו"אי.אם. איי" על תקליטי ויניל והועברו כמות שהם לתקליטורים. באוסף גם שתי הקלטות שנעשו בחו"ל: נגינת הפסנתרן ראדו לופו עם התזמורת בניצוח מהטה את קונצ`רטו "הקיסר" של בטהובן, הוקלטה בלונדון והקלטת הקונצ`רטו לכינור של צ`ייקובסקי עם יצחק פרלמן התקיימה בסנט פטרבורג, בעת מסע הופעות התזמורת ברוסיה.

תקופת הצליל הסימפוני הגדול

באופן טבעי העין והאוזן מחפשות את השמות הנדירים יותר. בין ההקלטות אלה מצויים בתקליטורים הראשונים: פול קלצקי ב"ים שקט ומסע צלח" של מנדלסון, יוזף קריפס בסימפוניה מס` 41 של מוצרט (1957); גיאורג שולטי בסימפוניה מס` 5 של שוברט (1958) , ז`אן מרטינון בקטעים מתוך המוזיקה לבלט "לה סיד" של מאסנה (1958) ואישטוון קרטש בפתיחה לאופרה "הכלה המכורה" של סמטנה (1962). אישטוון קרטש, ראוי להזכיר כאן, היה מנצח הונגרי יהודי בעל שם עולמי, שהצליח לעבור את מוראות מלחמת העולם השנייה, ולהגיע להישגים בינלאומיים רבים ומרשימים ולבסוף, מצא את מותו בעת ביקור בישראל, כשטבע בחוף הרצליה באביב 1973 והוא בן 44.

קריפס ושולטי מדגישים את הצליל הגדול הסימפוני, שהיום נשמע לנו שייך לתקופה אחרת, תקופה של לפני עידן האותנטיות והחזרה לצליל הרזה. לעומתם ז`אן מרטינון (ששימש תקופה קצרה כמנהלה האמנותי של התזמורת – האחרון לפני זובין מהטה) ואישטוון קרטש מנצלים בשתי היצירות הבימתיות, מוזיקה לבלט ופתיחה לאופרה, את הצליל הגדוש והמלא של התזמורת ומקבלים תמורה דרמטית, הנשמעת היטב.

מה שמאפיין את ההקלטות מאותן שנים הוא מעין הטמעה וניסיון לקבל צבע תזמורתי אחיד ועליו לבנות את החוויה הצלילית. בהכללה, המנצחים בעשור הראשון הובילו את התזמורת בנתיב שמיקם אותה בצמרת התזמורות העולמית. גם אם בשנים הראשונות לא הייתה אחידות איכותית בקבוצות הכלים השונות, התזמורת ככלל, הייתה לתופעה עולמית ובמהלך שנים לא רבות, לאחר מלחמת השחרור, הפכה התזמורת לאבן דרך שחובה על כל אמן בעל מוניטין בינלאומי המכבד את עצמו להופיע אתה.

הישראלי היחיד: פאול בן חיים

את השורות הבאות נייחד ליצירות שרואות אור לראשונה. פנחס צוקרמן מנגן בתקליטור מס` 11 את הקונצ`רטו לכינור של בטהובן (1989) במרץ ובבהירות נטולי רגשנות מיותרת, כשתומך בו זובין מהטה שכמלווה לסולנים אין לו מתחרים.

היצירה הישראלית היחידה באוסף מופיעה בתקליטור מס` 9: "קפריצ`יו ישראלי לפסנתר ולתזמורת" שחיבר פאול בן-חיים בשנת 1960 להזמנת התזמורת כשלתפקיד הסולני נועדה פנינה זלצמן. היצירה, שהוקלטה באותה שנה, היא סדרה של התייחסויות לנעימת רומנסה ספרדית "ליד הים ניצב מגדל" שבן-חיים התייחס אליה גם ביצירות אחרות.

זו יצירה קליטה שבה תפקיד תובעני לפסנתרן, ויש בה עוצמות ברוח ספרדית שמקבלות חיזוק בתפקידי הצ`לו, החליל, האבוב ומולם הפסנתר החוזר על הנעימה ומזנק למהלכי ריצה רחמנינוביים. קרלו מריה ג`וליני שניצח על קונצרט הבכורה של היצירה, סחף את הנגנים להתלהבות וטרח היטב ובשונה מן המנצחים הקודמים, לתת במה אישית לכל כלי סולני וכך הקפריצ`ו מתנהל בין איכויות סימפוניות לקאמריות. זלצמן שקיבלה כר נרחב מנצלת אותו היטב. הקהל, לפי התיעוד מאותה תקופה, אהב את היצירה וזה לא מפתיע. זו יצירה תמציתית שמזדהה עם הסביבה הטבעית ולא מעמיסה בניבים מוזיקליים לא ברורים.

בתקליטור מס` 8 דניאל ברנבוים מנצח על הקונצ`רטו מס` 27 ק` 595 של מוצרט, בהקלטה משנת 1972 בבנייני האומה בירושלים. בשעה שהפסנתרן (ברנבוים עצמו) נשמע היטב ומצטיין בבחירה של הדגשים מרתקים ובקצב נשימה נכון, התזמורת נסחבת בצליל דליל שגם ממדיו של האולם הנשמעים בהקלטה אינם משרתים את איכות ההקלטה.

בתקליטור מס` 12 קורט מזור מנצח על סימפוניות מס` 3 "הריינית" ומס` 4 של שומן בהקלטה משנת 2003. זהו ביצוע עדכני ומבריק ובעיקר חיוני ותוסס. מזור לוקח את הפילהרמונית איתו אל מסורת המוזיקה שהוא גדל עליה וגידל עליה את תזמורותיו השונות, מסורת שבה יש לשומן ולמנדלסון מקום נרחב.

בשאר התקליטורים מומלצות במיוחד היצירות הבאות: סימפוניה מס` 7 של דבוז`ק עם זובין מהטה משנת 1972, "תהילי צ`יצ`יסטר" של ברנשטיין ובניצוחו משנת 1978, ארתור רובינשטיין המנגן את הקונצ`רטו מס` 1 של ברהמס (1976), הביצוע הנפלא של פרלמן וצוקרמן לסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט (1982) ונגינתו הסוחפת של פרלמן בקונצ`רטו של צ`ייקובסקי בהקלטה מסנט פטרבורג (1990).

לסיום הסקירה אומר עוד שלאור הנבירה הזאת בארכיוני ההקלטות, רצוי שייערך מבצע נוסף שבו תיחשפנה הקלטות נדירות נוספות, המחכות לגואל ויש שם אוצרות מוזיקליים לא מעטים.

70 שנה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית, 12 תקליטורים, הליקון.