גם בהופעה נטולת קהל ארתור רובינשטיין נמצא במיטבו בהקלטות קונצ`רטי של שופן, גריג וסן סאנס. DVD חדש בכיכובו של הפסנתרן המנוח כשהיה בן 88 יוצא כעת בהפקת דויטשה גרמפון.
"אין דבר כזה הפסנתרן הטוב בעולם"
לפני שנידרש לאיכות ההקלטות אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לקטע הבונוס על גבי התקליטור. ריאיון שהעניק ארתור רובינשטיין בן התשעים לעיתונאי והשדרן רוברט מקניל, מי שהיה שדרן חדשות בכיר ב- BBC, NBC ו-PBS. כשמקניל מזכיר לרובינשטיין שאמרו עליו שהוא הפסנתרן הטוב בעולם, משיב רובינשטיין כי תמיד שנא את הביטוי הזה. אין דבר כזה הפסנתרן הטוב בעולם. כמו שאין הצייר הטוב בעולם או הסופר הטוב בעולם, הוא טוען. כל אמן טוב למי שצורכים וצריכים את אמנותו, וגם זאת - בתנאים מיוחדים של מקום וזמן.
הריאיון התקיים כשמלאו לרובינשטיין תשעים והחיוניות שבה הוא משוחח עם מקניל, מעוררת קנאה. הוא מדבר בנינוחות על ראייתו ההולכת ונחלשת, על חולשות אחרות ועל האופן שבו הוא בוחר לקבל את המצב החדש ומוצא בו מקורות הנאה חדשים.
גם לחוויית הצפייה בקונצרט מוקלט אני רוצה להתייחס לרגע. בשיחה שקיימה הכנרת הנודעת אידה הנדל עם הכנר שלמה מינץ, הצעיר ממנה בכמה עשורים, קבלה הנדל על כך שהקהל היום לא בא לאולם לשמוע מוזיקה, לשמוע את האמן, אלא לראותו (והנדלך עצמה היית המודעת מאוד לזאת בהופעותיה על במות). רובינשטיין לא השקיע באופן מיוחד בהופעתו המוקלטת, והרי ממילא תמיד היה הגבר הפולני האלגנטי במיטבו. חליפה כהה, בדרך כלל, עניבה מהודרת וכפתורי חפתים, מגבעת, (מחוץ לאולם הקונצרטים) היו עניין של קבע. אז למה בכלל צריך לראות את רובינשטיין בנגינתו?
מה שתפס אותי מייד בדמותו הייתה העובדה שהוא כה שקוע בתוך עולמו. כלפי חוץ, הוא כמעט ואינו מסתכל לעברו של המנצח. הוא נמצא על הבמה כדי לנגן ואם במקרה נמצא שם גם מנצח שתפקידו הוא לספק את חוויית הצליל המשלימה, הצליל התזמורתי, הוא יכול לדאוג לכך גם ללא תנועת יד או ניע ראש מצידו של רובינשטיין.
טיפול אוהב
לעניין בחירת היצירות . כל קונצ`רטו כאן מציין נקודה חשובה בהיסטוריה של רובינשטיין עלי במות. שופן הוא כמעט מובן מאליו בהקשר הזה. רובינשטיין הפולני נחשב במשך שנים לפרשן הטוב ביותר של גדול מלחיני פולין, ל- "נציגו של המלחין עלי אדמות" וכיוצ"ב תארים שהעניקו לו רבים.
עם היצירה של גריג הסיפור שונה. רובינשטיין לא ניגן את היצירה כששהה באירופה, כי היא לא נחשבה בעיני האיסטניסים שם. ואולם אחרי שהתבקש לנגן את היצירה בעת סיור בארה"ב היא הפכה לחלק מהרפרטואר הקבוע שלו.
הקונצ`רטו של סן-סאנס זכה מפי רובינשטיין לכינוי "סוס המלחמה הוותיק שלי". כשצריך היה להרשים קהל באולם קונצרטים נשלפה היצירה הזאת, שמתאפיינת בהרבה מרץ, בהרבה עוצמה ובעבודה חזקה ביד שמאל.
ולעצם הנגינה. רובינשטיין קשישא, מנגן את היצירות כשהוא בן 88. כל התכונות שליוו את היצירות בהיסטריה האישית שלו מצויות כאן: האיפוק והמקצב הריקודי המוסווה והגלוי אצל שופן, הרומנטיות של גריג ופרצי האנרגיה של סן סאנס מקבלים מידיו טיפול אוהב. אהבה שהוא מעביר בקלילות למאזינים וכאן גם לצופים.
הגיל עושה את שלו והבעות פניו פחות מעורבות משהיו בעבר, אבל על הנגינה זה אינו משפיע כלל. יש בהופעתו גם אי דיוקים מעטים, אבל אלה מחווירים נוכח המוזיקליות, אהבת המוזיקה ואם תרצו אהבת החיים שעוברת היטב את המרקע אל האוזן.
היה חסר לי קהל בהקלטה, כי אז ממד ההתרגשות היה מתעצם, אבל גם בהקלטה נטולת קהל, וגם נוכח מבול הפסנתרנים העכשוויים, רובינשטיין שומר על מקומו בעולם ההקלטות. הרומנטיקה האצילה שלו תמצא את מקומה בבית גם בעידן האנרגיות הפאנג-שואיות.
ארתור רובינשטיין (1982-1887): קונצ`רטי לפסנתר - גריג, שופן סן-סאנס, התזמורת הסימפונית הלונדונית, מנצח אנדרה פרווין. חברת "דויטשה גרמופון" הפצה בישראל "הליקון" הקלטה משנת 1975 הפקת DVD 2006
21/08/2006
:תאריך יצירה
|