ההשכלה המוזיקלית שלה היא קלאסית-מערבית אבל הדוקטורט שלה עוסק בפיוטים מפרס, היא שיתפה פעולה עם אהוד בנאי, הופיעה עם הפילהרמונית וכרגע עובדת עם די ג`יי. שיחה עם מורין נהדר, זמרת רבת גוונים שמעלה היום מופע משלה במסגרת פסטיבל "לילות קיץ – פסיפס ירושלים" בזירה הבין-תחומית.
א-קפלה עם סיטאר פרסי
בין חלקי הפסיפס האמנותי שמתעתד להציף את ירושלים במסגרת "פסטיבל לילות קיץ" תתרום מורין נהדר את חלקה כשתעלה את המופע שלה, המוקדש למעגל חייה של האישה בפרס ובחיי הקהילה היהודית בפרס, דרך שירים, פיוטים והסברים מתוך מחקר שהיא עורכת. "אני באמצע דוקטורט שעוסק בחקר הפיוט היהודי של יהודי איראן, דברים שהם בגדר נעלמים ונכחדים, וככה אני מלקטת את מה שנשאר, ובין השאר מעבירה גם סדנאות שבהן אני מלמדת את הפיוטים האלה לקהל הרחב", מספרת נהדר, ילידת איראן שעלתה לארץ בגיל ארבע.
"מדובר בשירים שהם שירי ילדות ואירוסין, שירים שעוסקים בחיים עם הבעל וחלקם מלאי הומור, שירי ערש וגם שירים שקשורים בהוויה היהודית, לתפילות. בחרתי את השירים כך שיתאימו למופע א-קפלה כשלפעמים אני מלווה את עצמי בסטאר פרסי ובכלי הקשה. אין תזמורת גדולה או ריבוי של כלים, כי רציתי להציג את זה בצורה הכי אותנטית ולתת לקול הזדמנות לבלוט. השירה מאפשרת ניואנסים דקים כשאתה שר נטו, בלי ליווי. זה מאפשר לי חופש ביטוי ולא להיות בקטע של `יש גרוב שצריך להידבק אליו`, אלא הרבה יותר חופשי וזורם עם מה שזה עושה לי באותו רגע".
"למנגינות פרסיות כל אחד יכול להתחבר"
- הלחנים כולם פרסיים מקוריים, והעולם המוזיקלי הזה מאוד מאפיין את העשייה שלך. ספרי קצת על הדרך שעשית לערבוב הפרסי מערבי
"התחלתי כנערת מקהלה במקהלת אנקור, בשירה קלאסית שהיא מערבית נטו, בהמשך הקמתי הרכב שעשה מוזיקה אתנית ושם אמרו `אוקיי, את יודעת לשיר פרסית אז בואי תכניסי את זה`, ומכאן התחיל המסע לתוך המוזיקה הפרסית. אחר כך למדתי באקדמיה מוזיקה מערבית עם התמחות בז`אנרים כמו אופרה, בארוק, מוזיקה מודרנית, כאשר כל הזמן, בד בבד, אני מופיעה יותר ויותר עם המוזיקה הפרסית מאשר המערבית, ואחרי הלימודים זה תפס את הכיוון שלו".
- ואיך נראה הכיוון הזה?
"יש לי כמה הרכבים שאני עובדת איתם, אחד, `אנסמבל אספהאן`, מתמקד בלחנים פרסיים עם כלים פרסיים אותנטיים, והרכב אחר שמשלב מוזיקה פרסית עם מערבית ובו אנחנו מבצעים לחנים שלי ופיוטים שעשיתי להם עיבודים מערביים. עשיתי גם מוזיקה לתיאטרון, למחול, נגעתי במוזיקה אתנית, בג`אז, הופעתי בלינקולן סנטר, הופעתי עם הפילהרמונית, כלומר היריעה היא רחבה מאוד ולא הייתי רוצה שיראו אותי כזמרת של ז`אנר אחד, בגלל שאני באה מוורסטיליות ולא הגבלתי את עצמי ולא הצטמצמתי לנישה אחת.
"בקרוב עומד לצאת דיסק של לחנים שלי לשירי משוררים, וגם בלחנים שלי אפשר לשמוע את ההשפעות המערביות הפרסיות והמזרחיות אז בעצם יש בי כמה פנים ואני מסתדרת טוב עם כולם. אני לא יכולה להגיד מה אני יותר ממה, למרות שהצביון הפרסי הוא מאוד חזק".
- מה את לוקחת מכל עולם מוזיקלי?
"אני לוקחת את מה שמרגש. מהעולם הקלאסי אני לוקחת דברים כמו הרמוניה, או ריבוי קולות, מה שאין במוזיקה פרסית שמנוגנת ומושרת ביוניסון (קול אחד). המוזיקה הפרסית נחלקת לקלאסית ולעממית. המופע בפסטיבל למשל יהיה עממי נטו. את העממי מאפיינות מלודיות קטנות, שמורכבות מבית ופזמון שחוזרים על עצמם, כשהשינוי נמצא במילים. במוזיקה העממית לא מאלתרים ולא משנים. המוזיקה הקלאסית מבוססת על יצירות ארוכות והאלתורים נועדו להראות את הווירטואוזיות הקולית של הזמר או הנגן, עד כמה הוא שולט בסולם, ה`דסתאגה`, שהוא המקבילה למקאם הערבי. אבל חשוב להגיד שהמוזיקה הפרסית לא דומה בשום אופן למוזיקה הערבית. היא שונה בצורת פיתוח הסולם ובבחירת הסולמות עצמם, באופי שלה, בצליל, בסאונד הכללי. אין בשום אופן דמיון. למנגינות הפרסיות כל אחד יכול להתחבר, בניגוד למנגינות הערביות. הפרסים הם לא שֶמים, הם הינדו אירופאים".
געגועים לכפר
- יש הבדל בין מוזיקה פרסית יהודית ללא יהודית?
"המוזיקה של היהודים הרבה יותר מצומצמת מבחינת טווח השימוש בסולם. משתמשים רק בשלושה או ארבעה צלילים מתוך סולם של שמונה צלילים, תוך כדי שאת חוזרת על הצלילים האלה ויוצרת מנגינה".
- למה זה ככה?
"התיאוריה שלי על הנושא היא שברגע שאתה יהודי בתפוצות, תחת משטר מאוד עוין - בסך הכל היהודים באיראן סבלו מאוד לאורך השנים והדורות - אז כשאתה רוצה לשמר משהו כמסורת, אם תיצור מוזיקה יותר מדי מפותחת ומורכבת, הסיכוי שיזכרו אותה במרוצת הדורות הוא נמוך יותר. ככל שאתה מפשט והולך על מנגינת השלד, הסיכוי שיזכרו אותה גבוה יותר. לא כולם מוזיקליים וניחנו ביכולת לזכור מנגינה מורכבת. ברגע שאתה נותן משהו מאוד פשוט, שבטי, אבל פשוט וממצה וחזק, יש למנגינות האלה המון כוח והן יכולות להחזיק יותר שנים".
- יצא לך לבקר בפרס?
" לצערי לא, ועכשיו זה כמובן לא מומלץ כל כך בגלל ההתרחשויות, וזה משהו שמאוד חסר לי. כמעט לכל עולה מאיראן יש איזה געגוע לראות את הכפר שלו, את הבית שלו".
- עלית בגיל ארבע, מה כבר זוכרים מגיל צעיר כל כך?
"קודם כל זוכרים הרבה, ומעבר לזה, יש את הרצון לדעת מאיפה השורש התחיל. ביהדות אומרים שיש סיבה לכך שאדם נולד בארץ מסוימת, והתיקון שלו נמצא שם לפעמים, אז נראה לי שאני עובדת בכיוון הנכון".
"לא מעניין אותי מי שמנסה להישמע גלגל"צ בכל מחיר"
- מעניין בעיניי, לשמוע דווקא ממך איזה חיבור יש לך, אם בכלל, למוזיקה לא שורשית, לדברים כמו פופ-רוק.
"אני לא מנותקת, ואני אוהבת יוצרים כמו אביתר בנאי או אהוד בנאי שגם הופעתי איתו, אבל, ואולי זה כבר נושא לכתבה אחרת, איפשהו אנחנו עומדים היום בפני איזשהו קיפאון ביצירה הישראלית, ומהסיבה הזאת, כנראה, אנשים הולכים אחורנית, לשורשים. מי שמעניין אותי זה מי שעושה את החיבור, כמו אהוד בנאי שאפשר לשמוע את הפרסיות שלו מזדחלת בלי להיות יותר מדי בוטה ומוסיפה לו נופך ייחודי משלו שאף אחד לא יכול לקחת ממנו. לא מעניין אותי מי שמנסה להישמע גלגל"צ בכל מחיר, ולגזור ולשייף כדי שהדברים יישמעו כמה שיותר קליטים. יש בעיה היום שאין לאנשים מספיק אומץ להגיד את שלהם כי המחשבה לרוב היא האם זה מספיק קליט או לא וחוץ מכמה להקות צעירות של אנשים שאני יודעת שעובדים על דברים מאוד ייחודיים שנוטים לג`אז ולאוונגרד ומוזיקה מודרנית, אני לא שומעת שום דבר שמרטיט לי את הלב או גורם לי לצמרמורת.
"אני בפירוש לא חושבת שיש היום לסצנה החדשה של המוזיקה הישראלית מה להגיד, לצערי. אני בהחלט מתרפקת על הזמנים של יוני רכטר, מתי כספי, כוורת ואחורנית. שם באמת יכולת לראות שממציאים איזשהו גלגל שעוד לא היה קיים. היום זה די הכל בעניין של מכונות ומחשבים, וגם על איכות השירה יש לי הרבה מה להגיד. היום בפירוש לא נדרש ממך לקרוע את עצמך במשך שנים וללמוד ולהשקיע, אתה עולה, שר, מזייף, ויגידו שזה חלק מהחן שלך. אני מהז`אנר של מי שלומד ומזיע כמה שנים עד שהוא יכול לקרוא לעצמו זמר ואמן.
"יש דברים מבורכים בהתפתחות של המכשור כי זה כן מאפשר לבטא את עצמך בלי חברת תקליטים שתסנן אותך ואתה מפיץ בצורה אישית. זה מוליד יותר אפשרויות אבל מצד שני הסינון לא קיים כי אתה לא נדרש לתת מעבר למה שאתה רוצה להציג מעצמך. אתה לא נדרש להביא איזו סחורה מבחינה קולית או אמנותית, פשוט בא עם האמירה שלך ומוציא, כי אפשר. וזה נהדר. אבל יש בזה גם שלילי.
"אני מקווה שיום אחד בזמן הלא רחוק כן אצליח להביא לסצנה של המוזיקה הישראלית משהו שהוא קצת אחר, יותר אמנותי. אני לא בטוחה שאת הלחנים שלי אפשר לשים ברדיו הגלגל"צי, למרות שאני חושבת שהם נורא קליטים. אני כן מאמינה בלשאוב מהמקורות ששרדו אלפי שנים וקצת לתת כבוד. אם זה שרד סימן שיש לזה כוח כמעט אלמותי ויש הרבה מה לקחת משם. זה גם מתחבר בעיני לחזרה בתשובה, לרוחניות, כי אני רואה תהליכים חברתיים שנטו מתבטאים במוזיקה ולהפך. אז יש את מי שהולך לעשות יוגה וסדנאות ויש את האנשים שילכו לדפוק את הראש במועדון עם משהו מאוד קצבי, מונוטוני ומחשבי".
להתחבר לשורש
- ולך אף פעם לא בא ללכת לדפוק את הראש במועדון עם משהו מאוד קצבי, מונוטוני ומחשבי?
"לא, אבל אני עובדת כרגע עם די.ג`יי. מאוד מפורסם שמקליט את השירה הפרסית ומכניס אותה ליצירה הזאת, אז יש מקומות שזה יכול להיות מעניין ומבורך, אבל זה לא כוס התה שלי, אלא חוויה שמעניין אותי בתור אמן להתנסות בה.
"לדפוק את הראש אני עושה בדרכים אחרות. המונח הזה לא בהכרח צריך להיות רק מוזיקת טרנס, יפה ככל שתהיה, ויש באמת דברים יפים וטווח של צלילים שרק המחשב יכול להביא, מצד שני, עם כל הפתיחות, מה שמדליק אותי זה השילובים בין העולמות. שתהיה איזה חותמת של משהו מסורתי בפנים, שלא נגעו בו והשאירו אותו כמו שהוא.
"עדיין לא המציאו משהו שהוא יותר טוב מהבסיס הקלאסי, מזרחי או מערבי. יש שם את הגרוב, את הקצב, את הלדפוק את הראש, כמו במוזיקה האפריקאית למשל. אפשר לעשות שילובים או לקחת, אבל לא להתרחק. הפחד שלי זה מההתרחקות מהשורש. יש מי שינסה לברוח למוזיקת טרנס, לסמים ולסצנה לילית שנותנת איזושהי אילוזיה, וקונטרה לחיי היום היום, ובסופו של דבר זה התפקיד של המוזיקה, להרגיש שעשינו איזו הבדלה בין קודש לחול. אבל יש אנשים שינסו להתחבר לשורש האמיתי, לתרבות של נבירה וחפירה ועבודה על המידות שלך כבנאדם. זה גורם לאיזו הצטללות, מלשון צלילות. גם דרך המוזיקה שמאוד עוזרת לזה וגם במודעות עצמית".
מורין נהדר תופיע היום (ד`) ב- 19:30 בזירה הבין תחומית (תיאטרון החאן 2) מסגרת פסטיבל "לילות קיץ – פסיפס ירושלים" . לפרטים נוספים
23/08/2006
:תאריך יצירה
|