מוזיקה - ג''יא קנצ''לי: חוצב מוזיקה מן השקט

יוסי שיפמן מסקר את סדרת האירועים לכבוד המלחין הגיאורגי ג`יא קנצ`לי, אורח "זמן עכשיו" הביינאלה הבינלאומית למוזיקה בת זמננו במוזיאון תל-אביב.

סוד הקסם הגיאורגי

שני גברים יושבים בקצה במה מואפלת, מעט האור השפוך עליהם מגלה שתי קרחות מבהיקות. האחד מדבר בעברית חיונית זורמת ואישית, עברית שלא נלמדה בבית-ספר ולא באולפן, שפה שנקלטה. האחר מבוגר יותר, מהורהר משמיע משפט כאן מפשט שם ולפעמים גם שניים שלושה, בגיאורגית. זהו רגע הפגישה שלי עם ג`יא קנצ`לי, המלחין הגיאורגי (הכינוי הרשמי לכינוי הרוסי גרוזיני, המאוד לא אהוב בגיאורגיה) הנמנה כבר עשרות שנים עם חשובי המלחינים בעולם, ועם מארחו, המלחין יוסף ברדנשווילי, גיאורגי שנקלט בינינו והיה לגיבור תרבות מקומי.

שניות קודם לכם תמה הקרנת קטעים מסרטים שקנצ`לי חיבר להם מוזיקה. ברגע הזה, ברדנשווילי מקדים כמה מלים ומנסח שאלות למלחין האורח, כמראיין שככל הנראה כבר יודע את התשובות מראש. מתוך התשובות נחשף אדם בעל חכמת חיים אולי גדולה מחכמת ההלחנה, מין חכמה "זורבאית", של ראיית המציאות והפיכתה כלי לאמנותו. לדוגמה - "הכנתי רשימה של מקצועות שמתוכם אבחר משהו לחיים. ביניהם היה גם מקצוע הגיאולוגיה. יום אחד הצטרפתי לקבוצה שלמדה גיאולוגיה הלכנו 17 קילומטרים כדי למצוא אבן ולדבר עליה. מחקתי את הגיאולוגיה". לשאלה של מוזיקולוגית חוקרת על "הדרמטורגיה של הצבע" ביצירותיו, הוא משיב: "כדי לענות על זה אני צריך לשבת על כוס יין וסיגריה במקום אחר בזמן אחר".

בגיאורגיה כמו בכל מדינות ברית המועצות, מלחינים, שאנחנו נוהגים לכנות "רציניים" בשונה מן ה"קלים", כתבו מוזיקה לכל צורך, מוזיקה שימושית, לטקסי מדינה ממלכתיים, להצגות וגם אופרות, לצרכים דידקטיים שונים וגם לסרטים. "היו במאים שלמדתי מהם הרבה, בייחוד במאי התיאטרון רוברט סטרואה,(שעתיד לביים בתיאטרון הקאמרי את המלך ליר)" מספר קנצ`לי, "היו סרטים טובים והיו גם סרטים לא טובים. האידיאלי היה לחבר מוזיקה לסרט לא טוב. אתה משקיע שבועיים שלושה בעבודה, מקבל תמורה הולמת, כמו כתיבה לסרט טוב ואתה יכול להתפנות כדי לממש את רצונך לחבר סימפוניה". כתיבת סימפוניה היא מלאכה שקנ`צלי טורח בה חודשים ושנים. למוזיקה הקלאסית הגיע דווקא מהג`אז, "לא אהבתי את האלתור. העדפתי את הצגת הנושאים. כשנגמר נושא חיכיתי לבא אחריו". אחר כך מוקרן קטע מסרט שבו המוזיקה שלו אינה מהססת לחשוף את מוצאה, המקצבים והמרווחים הקוליים, שהם מסוד קסמה של המוזיקה הגיאורגית.

עוצמות השקט

אנחנו יוצאים מן האולם המואפל למסדרון בדרך לשמוע את אנסמבל מיתר משמיע רביעייה של קנצ`לי. בדרך מספר לי נגן כלי ההקשה, חן צימבליסטה, שהוא שבוי מזמן במוזיקה של קנצ`לי ומקווה שיכתוב יצירה לכלי הקשה.

הרביעייה מתנגנת באחת הגלריות. הנה פורץ הקסם הקנ`צלי. כשאנחנו מקשיבים לנגינה של אמן ברסיטל או כסולן בקונצרט, או לתזמורת שלמה, גם כאשר אנחנו מכירים כל תו ביצירה, מגיע רגע של שקט, הפסקה בין נושא לשני, בין פרק לפרק, בתוך הפרק, המלחין רושם הפסקה. זהו רגע מבחן לכל מוזיקאי ובוודאי כבר כתבתי כדברים האלה כאן בעבר. השקט הזה יכול להיות טעון, להעשיר אותנו בהמתנה, בציפייה דרוכה לבאות, או שקט חלול שאינו עושה דבר מלמד לספור את מחוג השניות. קנצ`לי מגדיל לעשות הוא כותב את השקט ביצירותיו. בשפה אישית , שאינה המשך ישיר של סגנון או אסכולה במאה העשרים או במקום אחר, שפה שנוטלת מאוצר המוזיקה כצייר שמכין לוח צבעים מסורתי ויוצר מתוכה פה קו, שם כתם של צבע מים, במקום אחד אפילו משטח עבה של שֶמֶן והרבה בד חשוף, אנחנו הצופים-המאזינים ממלאים את הריק בתוכן. המלאכה הזאת אינה פשוטה גם לנגנים, בייחוד לנגנים. אבל חברי "מיתר" הפליאו לחוש את עצמות השקט ולהנחיל אותן בנגינת היצירה. כשהסתיימה הנגינה הנהדרת שלהם, הודה להם קנצ`לי וגם גילה שהוא כבר נהנה להכיר אותם מקרוב בחזרות שבהן השתתף.

זוך פיוטי

בשבת, יומו האחרון של הפסטיבל, ניצח דורון סלומון על הילה באג`יו ועל קבוצת מוזיקה נובה בהשמעת "גלות" של ג`יא קנצ`לי. כאן נולדה המוזיקה מתחושת הגלות שמלווה יוצרים רבים במאה שלנו במיוחד. קנצ`לי עצמו שחי במערב כבר שנים רבות ונושא עמו את תרמיל המורשת התרבותית שלו לכל מקום, מצא ביצירה שותפים גדולים גולים גם הם. המשורר היהודי פול צלאן, ששרד את המלחמה לאחר ששהה במחנות עבודה ולאחר המלחמה התגורר בפריז והיה למשורר החשוב ביותר בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה הקודמת, ובפריז שם קץ לחייו. האנס סאהל, לבית סלומון, משורר ברלינאי יהודי גם הוא. סאהל ברח בשלבים מן הנאצים, מגרמניה לצ`כיה, לצרפת, לפורטוגל ולארה"ב. בשנים שלאחר המלחמה שב לגרמניה ונע בינה לבין ארה"ב. בקונצרט הושמעו יצירותיו של קנצ`לי על פי שלושה שירים של צלאן, שיר אחד של סאהל ושני פרקים מספר תהלים פרק ט "למנצח על מוּת לַבֵּן" ופרק כ"ג "ה` רועי לא אחסר".

עיקר התהילה לביצוע המופלא מגיע לזמרת הילה באג`יו. בזוך פיוטי מתמשך, קלעה לאותו מבנה שקט שמאציל קנצ`לי על המוזיקה שלו והובילה את היצירה בכוח אישיותה האמנותית. רגע לפני הנגינה הודיע המנצח שהמלחין ביקש לשנות את סדר הפרקים. במקור היצירה פותחת בפרקי תהלים, המבטאים תקווה לישועת האל ולהתערבותו במעשי בני האדם ולהמשיך בשירי הגולה המורכבים והקשים. קנצ`לי ביקש להעביר את תהלים כ"ג לסוף היצירה. לסיים בתקווה.

ביצירה שהיא שילוב קנצ`ליי אופייני של מיעוט מקורות צליל, פסנתר, כינור, ויולה, צ`לו, בס, חלילים, סינתיסייזר מאופק וקול סופרן, ועושר שבא מן השקט ושב אליו, נחשפנו למוזיקה כנסייתית, לנקודות מגע עם תרבויות אירופיות קיימו ונכחדות, לנקישות גורליות על דלתות גולים לא רצויים, בדיאלוג רגיש בין קול וצליל דמוי עוגב, בהנחתות פתע של אקורדים במנעד נמוך ולבסוף בפרק תהלים כ"ג האצה של הקצב בפסוק "תערוך שולחן לפני כנגד צוררי" שהסתיים באופן מלודי צנוע ופשוט של חזרה על שתי המלים "ה` רועי". דורון סלומון ניהל היטב את קבוצת הנגנים והללו כל אחד בקטעים סולניים ובנגינה המשותפת, הביאו לסיום מרשים את סדרת אירועי קנצ`לי בפסטיבל הדו שנתי למוזיקה עכשווית.

הפסטיבל המתקיים זו הפעם השישית, אירח לראשונה מלחין מן החשובים בעולם לשבוע בישראל שבמהלכו הוא נפגש עם יוצרים, נגנים וכמובן היה שותף לחזרות על יצירותיו. זו הדרך שבה חייב הפסטיבל להמשיך. אירוח של אישיות משפיעה וקובעת שמניב העמקה של ההיכרות שלנו עם היוצר ועם יצירתו.

"זמן עכשיו" - התכנייה