מוזיקה - פינת גורדון נפרדת מעלי מוהר

במלאות שבעה למותו של הפזמונאי והעיתונאי עלי מוהר, טל גורדון נפרדת, מאיש שהכירה בעיקר באמצעות מילותיו.

המפתח לאי

בקצב העולה ובהמולה המתגברת משנה לשנה, הפכו סופי השבוע שאותם שנאתי כל כך כשהייתי ילדה שמרגישה שעוצרים לה את התנועה, לאי קטן וחיוני מאין כמוהו. עד השבוע היה העמוד הראשון בעיתון "העיר", זה שעליו התנוסס טורו של עלי מוהר, "מהנעשה בעירנו", המפתח שלי לאי הקטן הזה.

אז בבית הספר/ על הקיר תמונה/ והאיכר חורש בה/ את האדמה/ וברקע, הברושים/ שמי שרב חיוורים
האיכר יצמיח לנו לחם/ שנהיה גדולים./ כך זה היה, פשטות רכה/ זה הצטייר בילדותנו/ שהייתה יפה.

הייתי מתיישבת לקרוא, קסם המילים ממלא את הסלון בהשראה ולב, והכישרון הגדול שלו להעביר כל כך הרבה בכל מילה שנבחרה בקפדנות, הציניות מלאת האהבה וההתרפקות הנוסטלגית שהפכה יפה כל כך במילותיו, משרים עליי את תחושת הנחת הקבועה של יום שישי, מחזירים אותי לתל אביב התמימה, היפה והרומנטית שאני זוכרת מילדותי, מובילים אותי בנבכי אהבותיו הנוספות לערים שמעולם לא ביקרתי בהן ולשירים שמעודי לא שמעתי, והם כבר חלק ממני.

פעם אחת בחיים פגשתי את עלי מוהר וגם אותה פעם לא נמשכה זמן רב, אבל כשמישהו כותב בשמך ומעניק לך את המילים שמגדירות לך את עצמך במדויק, הוא הופך לאחד החברים הכי טובים שלך. כשהוא מצליח גם לקחת אותך למקומות חדשים שלא הכרת, הוא נעשה מורה דרך אהוב, כמו שהיה מוהר לי ולרבים אחרים.

תן לי יד/ כדי שלא אפחד בדרך/ כדי שלא אהיה יותר לבד/ תן לי יד.

בשנים האחרונות, שבהן העיתון הלך והצטמצם והתדלדל, המשכתי לקנות אותו רק בשביל אותו טור, היחיד שנתן לי הרגשה שיש לי חבר איפשהו. ביום שישי הקרוב אני ארגיש הרבה יותר לבד.