בערב מיוחד בתיאטרון תמונע ינסו ברי סחרוף, ערן צור, דויד פרץ, דני רובס, שלומי שבן, אפרים שמיר, נתי אורנן, יוסי בבליקי ויואב יפת (שינחה ויקריא), לגרום לנו להביט במשורר חיים נחמן ביאליק באור אחר, שונה מהאור המכובד והלאומי שהתרגלנו אליו.
" קלקלו לנו את ביאליק בבית הספר"
את הערב יזם בועז כהן, קלידן להקת פונצ`, עורך ומגיש ב-FM88 ("אחרי השקיעה"), יועץ אמנותי של תיאטרון תמונע, ומבקר במעריב ובאנרג`י. "הרעיון היה ליצור מחווה למי שמוגדר בתרבות הישראלית כמשורר הלאומי, אבל מהכיוון ההפוך לגמרי", מספר כהן, "כי לי אישית תמיד חרה שמתייחסים לביאליק כאל מחדש השפה העברית וכאל משורר `חשוב` עם כל הדרת הקודש והכובד הזו. תמיד רציתי למצוא את הפן הרומנטי והמרגש והאישי שאני תמיד ראיתי בו. קצת קלקלו לנו את ביאליק בבית הספר עם כל מכובדות היתר הזו, התייחסו אליו יותר מידי כאל משורר בעניבה, כשבעיני הוא היה תמיד יוצר מלנכולי שכותב שירה שוברת לב".
- אני זוכרת שבבית הספר תמיד אמרו שלא ברור אם שירי האהבה שלו הם לאישה או למולדת.
"הוא כתב גם וגם, כי בכל זאת, כשהוא הגיע לישראל הוא היה בן חמישים וכבר משורר נחשב מאוד, ומייד הממסד חיבק אותו והכניס אותו תחת כנפיו... אבל זו צורת פרשנות מאוד מוזרה, בדומה לזו שמייחסים ל`שיר השירים` שמסתכלים עליו כעל שיר אהבה בין הבורא לעם ישראל. אפשר לראות את זה גם ככה אם נורא מתעקשים, אבל אני תמיד התחברתי אצל ביאליק ליתמות שלו, לצער, העצב, הגעגוע, אלה הדברים שדיברו אלי. גם בשירי הילדים שלו תמיד היה אלמנט של עצב, הרי הוא אהב מאוד ילדים ולא היו לו. מבחינתי, כשהוא כותב `לא רבות ראיתי את אבי, לא ארכו ימיו עמי ועודני רך וקטן`, אלה שורות אדירות. אין אחד שלא חווה את הפחד לאבד הורה או את הכאב שקרה לו בפועל. בשבילי ביאליק תמיד היה הילד שאיבד את אביו, הנער שמתגעגע, הבחור המאוהב, כמה למגע ולחום".
"יש לו שיר ענק שנקרא `הפרידה`, הוא מספר שם על דברים שבכל פעם שאני קורא את זה אני פשוט נשבר מזה, זה מדהים. אמא שלו לא יכלה לגדל אותו מבחינה כלכלית כשאביו נפטר, והוא מספר שהוא עומד בפתח הדלת וליבו יוצא אל המשפחה שהוא הולך להיות מנותק ממנה, והוא כותב שם, `ואשק לאחותי ולאחי/ נשיקות פרידה ממושכות, נשק ושנה והוסף,/ ובכל כוחי, עד מצות הנפש ועד כלותה`. אין ביטוי יותר אדיר מזה לאהבה ולכאב ולפרידה, אין, אני לא מכיר, באמת. וזו סתם דוגמה אחת מיני רבות".
הנשים ביטלו
- איך הייתה ההיענות של האמנים לערב שיזמת?
"האמת שההיענות הגורפת והמיידית של אמנים לזה פשוט הדהימה אותי. חשבתי שזה יהיה הרבה יותר קשה אבל תוך דקה וחצי הגענו למצב שפשוט אי אפשר היה להכניס יותר אנשים".
- ולמה האמנים הם על טהרת המין הגברי?
"זה לא היה אמור להיות ככה, דווקא הנשים שהסכימו ביטלו בסופו של דבר. יהודית רביץ לא יכלה בסוף, גם סיוון שביט. אבל אז החלטתי שביום האישה הבינלאומי אני אעשה פיצוי ויהיה ערב רק של נשים שרות אהבה שבורה, שבו הן ישירו משירי משוררות וילחינו, וככה נעשה עוד ערב של פואזיקה, חיבור בין פואטיקה ומוזיקה".
- למרות שנשמע שחוויית ביאליק מאד חזקה אצלך גם ככה, יצא לך לגלות עליו משהו חדש תוך כדי העבודה על הערב?
"הרעיון המקורי שלי היה לעשות שירים של משורר בתל-אביב, אבל גיליתי שהוא לא יכול להתממש כי ביאליק כתב מעט מאד בעשר השנים האחרונות לחייו שבהן חי בתל-אביב, דווקא כאן הוא לא כתב הרבה, כך שלא יכולתי להגביל את היוצרים לבחירת שיר מהשנים האלה".
- לסיום, שאלה על פונצ`. מה קורה עם הלהקה בימים אלה?
"פונצ` עומדת להוציא אלבום חדש, רביעי, ובינואר נעשה שלושה ערבים רצופים של הופעות שבראשונה נארח את פורטיס, בשנייה את מיכה שטרית ובשלישית תהיה הפתעה גדולה".
המופע יתקיים ביום רביעי, 20 בדצמבר 2006 ב- 21:30 בתיאטרון תמונע בתל-אביב. כרטיס: 70 ש"ח.
לפרטים נוספים
תצלום בועז כהן: באדיבות 88fm
20/12/2006
:תאריך יצירה
|