מוזיקה - "לה בוהם" – מעולה למרות הביטול

למרות הביטול המכעיס של דניאל אורן ברגע האחרון מצליחה התזמורת הפילהרמונית הישראלית להעלות הפקה קונצרטנטית מלהיבה ל"לה בוהם" של פוצ`יני בהיכל התרבות תל-אביב.

ביזנטי חי את האופרה

הגיבורה המרכזית של הערב בסדרת הקונצרטים הנוכחית של התזמורת הפילהרמונית, היא, ראו זה פלא, התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מי שעוזר לה למלא את התפקיד הוא המנצח האיטלקי ג`מפולו ביזנטי. ביזנטי החליף את דניאל אורן. אורן שביטל את ביקורו בתזמורת הפילהרמונית, זו כבר הפעם השנייה בעונה זו, הוא כנראה אינו חושב שהסכמים יש לכבד וראוי בשל כך ליחס הולם מהנהלת התזמורת. ביטולו של אורן הביא בעקבותיו ביטול של זמרים שהיו אמורים לשיר איתו. התזמורת למצוא תוך ימים צוות זמרים כמעט חדש. למעט זמר אחד, כל שאר השמות שפורסמו מבעוד מועד נותרו על הנייר.

המנצח ביזנטי מצדו, לא מתרגש מן הביטול ובמיומנות ובהתלהבות מרגש את התזמורת הוותיקה וזו יוצאת מכליה, כדי לספק את המוצר התזמורתי הטוב ואגב כך לחשוף את איכויותיה הסימפוניות המעולות של המוזיקה של פוצ`יני.

התזמורת - בעזרת מקהלת האופרה ומקהלת "אנקור" במערכה השנייה ובתחילת השלישית – מניעה אותנו בקלילות מעליית הגג של הסטודנטים הרעבים לרחובותיה ההומים של פריז, של ערב חג המולד, לשער העיר בשעת לילה ולבסוף משיבה אותנו לעליית הגג. התזמורת מספקת רקע לכל הזמרים למלא את תפקידיהם בצורה המושלמת בעזרתו של מנצח שחי את האופרה בכל שנייה שלה.

ערב של נשים

נבחרת הזמרים כאמור. מבחינה קולית, זהו ערב של נשים - דונטה ד`אנונציו לומברדי משקיעה את מיטבה בתפקיד מוזטה, היפהפייה המושגת-בקלות שבסופו של דבר מתגלה גם כנשמה טובה וכבעלת לב שיש לה אהבה אמיתית אחת. לומברדי מציגה על במת אולם הקונצרטים נוכחות דרמטית ומצליחה להפיק מקולה את העונג שאומר "מה טוב להיות צעיר" ולהלהיב בהופעתה.

סוזנה ברנקיני, שרה את התפקיד הראשי של מימי, הצעירה השחפנית המאוהבת, היודעת שימיה ספורים. ברנקיני בונה את תפקידה ביסודיות, בקול שאינו קול גדול, אבל מדויק ונכון לרגשות החזקים התוקפים אותה, אהבה ממבט ראשון, היסחפות לרגע אחרי מנעמי החיים, כאב הפרידה, התאהבות המחודשת והתמוטטות מול מחלת השחפת, בעליית גג קרה ומוזנחת. יש משהו מאוד נכון באיפוק של ברנקיני שמייצר אמינות. אנחנו הולכים בקלות שבי אחרי נוכחותה המוזיקלית. זו ככל הנראה הופעתה הראשונה עם תזמורת צמרת עולמית והיא אינה חוששת, להיפך, איכות הנגינה של התזמורת מייצרת עבור קולה ומסלול המראה קל ונוח והוא בולט ברגעי השקיעה והמוות בסוף האופרה.

בן זוגה ומושא אהבתה של מימי, רודולפו בקולו של ולטר בורין הוא האכזבה הגדולה של הקונצרט. יכולותיו הקוליות של בורין, נכונות מבחינת המנעד, פחות בסיווגן הדרמטי. הוא פותח במעמד לא מספק בדו שיח עם מרצ`לו (הבריטון) ומגיע לאריה הראשונה שלו, אחת מאריות הטנור המובהקות עם ה"דו" הגבוה, המאתגר זמרים וקהל כאחד. בורין לא מצליח לספק את רגעי הגדוּלה הטנורית. בהמשך במקומות שהוא נדרש למנעד המגליש אותו נמוך אל צבעי הקול הנמוכים, הוא מפגין יכולת טובה יותר. אבל בסך הכל זה לא זה.

בוריס סטַצֶנקו, הבריטון השר את מרצ`לו (הצייר) הוא בעל הנוכחות הקולית החזקה בהפקה זו, אלא שזו מוגבלת בעושר גוניה. מן הצוות המקורי שרד רק פביו פּרֶוויַאטי בתפקיד שונאר (המוזיקאי) שיחד עם מריו ברטוליני (בנואה) מספקים את הסחורה הקולית.

בסופו של דבר על החוויה הפוצ`ינית שבה זכינו מופקדת בעיקר התזמורת וזו עושה עבודה טובה. עכשיו נשארה לתזמורת רק עבודת בערכאות מול המנצח הישראלי המבטל להכעיס.

לפרטים נוספים