בימי הרדיו הנוכחיים, נדמה שfm88 היא אחד העוגנים הבודדים למיואשים המשוטטים על פני סקאלת התדרים בחיפוש אחר מוזיקה שלא נכנעת לתכתיבי הרייטינג והניוז. ובראש המחנה ניצבת בגאון ספינת הדגל, תכניתה של טל השילוני "נעים בכביש", האישה עם הקול הכי מרגיע ברדיו, המספקת מדי יום למאזיניה שעתיים של הקלה, מנותקת מתחושת הסתמיות השלטת במרחב הרדיופוני. מי את טל השילוני? ריאיון.
איכות ופלורליזם
בימים אלה קיבלה השילוני את תפקיד ניהול התכניות בתחנה במסגרת חילופי תפקידים נוספים לפיהם תנהל העורכת והמפיקה נגה גת את התחנה במקום יואב גינאי שנעשה מנהל התרבות והבידור בערוץ 1. תוסיפו לכך את העובדה שאת גלגל"צ מובילה עכשיו דלית עופר, ותקבלו שליטה רדיופונית נשית, עובדה שמסקרן לגלות האם תשפיע במשהו גם על הקו המוזיקלי והתוכני שישרור בתחנות אלה.
"באופן עקרוני אני חושבת שכניסה של נשים לתחום הניהולי היא חשובה מאוד", אומרת השילוני, "אבל אני לא חושבת שעובדת היותנו נשים משנה את התפיסה שלנו על עולם המוזיקה. האוזניים פתוחות, ולא משנה באיזה מין מדובר, משנה מי מקשיב ואיך הוא בוחר להציע את זה לציבור. הרי זה מה שאנחנו עושים: מציעים את טעמנו ואת ההעדפות שלנו לקהל. התחנה שלנו היא במהותה תחנה פלורליסטית. אני לא חושבת שזה משנה במקרה הספציפי שלנו אם מנהל את התחנה גבר או אישה. אני נורא שמחה על המינוי של דלית עופר כי אני חושבת שהיא אשת מקצוע מן המעלה הראשונה, עשירה בניסיון, ואני בטוחה שהיא תעשה עבודה טובה".
- חילופי הכוחות אצלכם ישפיעו במשהו על הקו המוזיקלי שלה?
"אני לא חושבת, הקו של התחנה הוא קו שנקבע ממש עם לידתה. 88 אף אם נולדה לפני שתים עשרה שנים כמעט, ממש בסגנון של חומה ומגדל, בתוך עשרים וארבע שעות. כשאמנון נדב פנה ליואב גינאי ואחר כך אלי, היה ברור שאנחנו עומדים להיות תחנה שתשמיע מוזיקה איכותית, שיש לה אמירה, שמתפרשת על ז`אנרים רחבים ולא מתכוונת להתחנף למאזינים אלא להפגיש אותם ולהפרות אותם עם מוזיקה שהאיכות היא הקו המוביל שלה. ואת זה אין שום סיבה לשנות".
רוצה לשיר
התכנית היומית "נעים בכביש" ותכנית הבת השבועית "נעים בכביש מארחת" הן מהתכניות הבולטות בתחנה (על כמות התגובות שהיא מעוררת גם אני יכולה להעיד לאחר שהתארחתי באחת התכניות), ונדמה שיודעים עליהן הרבה יותר מאשר על הדמות שמובילה אותה.
"גדלתי כבת לאם פסנתרנית", מספרת השילוני, "וכשהייתי בבטנה של אמא שלי, בחודש התשיעי, היא עשתה את בחינת הגמר שלה לאקדמיה למוזיקה עם הקונצ`רטו מספר 2 לפסנתר ולתזמורת של רחמנינוף, והסיפור מספר ששרתי לפני שדיברתי. היא גם ניגנה הרבה ג`אז וגם את האהבה הגדולה שלי לג`אז ספגתי ממנה ומהבית. אני זוכרת את עצמי הולכת לקונצרטים של הפילהרמונית עם הסבא והסבתא הייקים שלי כבר בגיל חמש, ואני זוכרת את עצמי מכורה לרדיו מגיל מאוד צעיר".
- ואיך כל זה לא הוביל לקריירה מוזיקלית יותר פרונטלית?
"אני לא יודעת להגיד. ניגנתי פסנתר כמו כל הילדים הטובים שציפו מהם לנגן, בייחוד ילדים שאמא שלהם פסנתרנית ומורה למוזיקה. מצאתי את עצמי לא פעם אומרת למוזיקאים שאני נורא מקנאה בהם על זה שהם מצליחים לכתוב את מה שהם כותבים ולשיר את מה שהם שרים, אבל אז, בלי לתכנן, שמעתי מהמון אמנים שאמרו לי, `איזה ערך היה לדברים שאנחנו כותבים ומנגנים ושרים אם לא היו אנשים כמוך וכמו אנשים נוספים במקצוע שלך שמשמיעים אותנו? מי היה יודע עלינו?`. דווקא אמנים רואים ביכולת להביא את היצירות שלהם לאוזני הקהל סוג של כשרון בתחום שבא לידי ביטוי באופן אחר. אני רואה את זה המון פעמים ב`נעים בכביש מארחת`, שאמנים אומרים `בחיים אני לא אצליח לסדר את השירים אחד אחרי השני כך שייראו כמו שתי וערב, איך אתם יודעים לעשות את זה?`. זה סוג של כישור שקיים באנשים ששייכים למקצוע הזה. זה משהו שהוא סוג של תחליף, אולי, ללעשות את זה בעצמך. אני נורא רוצה לשיר. אני לא יודעת אם כשאני הולכת להופעות אני יותר נהנית או יותר מקנאה. זה ממש פיפטי פיפטי".
להביא את כל הספקטרום
היא בת 49, לא נשואה, וללא ילדים. את עבודתה ברדיו החלה בשנת 77` בתכניות אקטואליה וחברה ברשת ב`. בהמשך עבדה בכלבוטק הטלוויזיונית, ולאחר מכן עבדה לצידם של דורי בן זאב וגבי גזית.
"לאט לאט התחלתי להביא לידי ביטוי את העניין שלי במוזיקה ואז עבדתי כעוזרת הפקה בדיסק `ארץ שמש` עם שם טוב לוי, אפרים שמיר, דפנה ארמוני, מזי כהן ויוני רכטר, שהופק על ידי קול ישראל. בעצם משנת 89 עברתי להתעסק במוזיקה. ערכתי תכנית פיילוט שנחשבה מתאימה מספיק בעיני המנהלים שלי וככה לאט לאט התחלתי לטפס, ועשיתי, בין היתר, את המוזיקה ל`הכל דיבורים` ול`עניין אחר`. בשלב מסוים הייתה לי תכנית שקראו לה `אולי נאהב`, שהייתה כולה שירים ושירת אהבה. הייתי משמיעה שירי אהבה וקוראת שירה, ובתכנית הזו בעצם הבאתי את עצמי באופן מלא לידי ביטוי. אחר כך, כשעלה הרעיון לפתוח את 88 אף אם, נקראתי לדגל, ורצתי אליו. מאוד חשוב לי להגיד שבמהלך השנים התקבצה חבורת עורכים יוצאים מן הכלל שנפרשת על פני כמה שנתונים, וכולם אוהבי מוזיקה שרופים. יש כאלה שמתמחים בג`אז, כאלה שמתמחים במוזיקת עולם, וכאלה שמביאים לידי ביטוי את מה שנראה להם חשוב ונכון להשמיע".
- איך מנהלים תחנה כמו שלכם בעולם כל כך מסחרי? כבר כמה פעמים איימו עליכם בסגירה.
"אנחנו לא נלחמים על החיים שלנו בגלל שהסגנון שלנו שונה מהסגנון של התחנות המסחריות האחרות אלא בגלל שאנחנו חיים בתוך רשות השידור שהיא גוף שיש לו יכולת תקציבית מסוימת ומוגדרת, ובזמנו היו כל מיני אנשים שחשבו שכיוון שהתחנה יכולה לדבר גם אל קהלים אחרים שלא קשורים בהכרח להאזנה למה שהשידור הציבורי נותן, חשבו שהיא חומר טוב לסוחר. אבל ברגע שעלו הדברים על שולחן ועדת הכנסת בזמנו, הייתה תגובה ספונטנית מאוד מאוד חד פעמית וחסרת תקדים של ציבור של אלפים שהגיבו על זה באלפי טוקבקים באינטרנט והתארגנו באופן שאנחנו בכלל לא היינו מעורבים בו, ועשו הפגנה ראשונה מסוגה בישראל, שבה אנשים יצאו להפגין בגלל גוף תרבותי, ועוד רדיו. לא תיאטרון או קולנוע או טלוויזיה, אלא רדיו, שנהוג לחשוב שהוא הכי פחות מודרניסטי.
"באופן ספונטני לגמרי התארגנה הפגנה שבה הופיעו חמישה עשר מהאמנים המובילים בישראל והגיעו למעלה משלושת אלפים איש בליל חורף קר, וצעקו `לא ניתן`. הדבר הזה זכה לסיקור מאוד נרחב ובהחלט אפשר לומר שאנשים הצביעו ברגליים כשהם הגיעו לרחבת הסינמטק להפגין בנחרצות ובקול רם מאוד נגד הסגירה של הדבר הזה שרואים בו משהו ייחודי, משהו שאפשר ליהנות ממנו, אבל גם ללמוד ולהשכיל ולהרחיב אופקים, ולהתרשם ממגוון עצום של סגנונות שאותם אפשר לשמוע אצלנו, ממוזיקה ישראלית מקורית שאפשר למצוא את השורשים שלה ממש בראשית ימיו של הזמר העברי ודרך רוק וג`אז ובלוז ומוזיקת עולם וקאנטרי ופולק, ואנשים כנראה מרגישים שזה מקור מאוד חשוב גם ליהנות ממנו וגם לקבל את המקסימום שאפשר לקבל בתוך הז`אנרים השונים.
"אין אצלנו פלייליסט, ואין אצלנו ועדות שקובעות איזה שירים יושמעו ואיזה לא. יש אצלנו חבורה של עורכים, אוהבים גדולים מאוד של העולם המוזיקלי, שעובדים באמת מתוך מסירות אינסופית שעוסקת גם בלשמר את מקומה של הקלאסיקה האיכותית והחשובה וגם חושפת דברים שנחשבים כאילו לאנטי מיינסטרים. אז זה לא שאי אפשר לשמוע אצלנו מיינסטרים, אבל אך ורק כזה שעומד בפרמטרים של איכות. וזו יכולה להיות איכות סגנונית, לחנית, טקסטואלית, הפקתית, עיבודית, זה בעצם מה שמוביל אותנו, כי אנחנו חושבים שתפקידנו במסגרת היותנו תחנה שמשדרת במסגרת השידור ציבורי, להביא לאוזניים של האנשים את כל הספקטרום, ולא לנפות ולהכניס לתוך תבניות מאוד צרות עולם שלם שהוא בעצם עולם האינסוף".
תעוזה ותאווה להשמיע
- אז מה דעתך על התחנות האחרות שבהחלט פועלות על פי פלייליסט קשוח?
"אני חושבת שהתחנות המסחריות בהחלט רשאיות לשדר כל מה שנראה להן, ואת מה שיכול להגדיל את הרייטינג שלהן, אבל תחנות שעובדת במסגרת השידור הציבורי צריכות להרחיב את האופק, ואני חושבת שאנחנו מאוד מקפידים לעשות את זה, לשם כך נולדנו. כבודן של התחנות האחרות קיים ועומד, אין לי שום בעיה, אני לא יכולה להגיד, אמנם, שזה הטעמים שלי או של העורכים האחרים בתחנה, אבל אני חושבת שהשידור הציבורי חייב לאפשר לציבור להתרשם ולשמוע ולבוא לידי נקודת מפגש עם כמה שיותר ז`אנרים שמרכיבים את העולם הקסום הזה שקוראים לו מוזיקה. אני לא חושבת שתחנות שמשדרות במסגרת השידור הציבורי צריכות להתעניין ברייטינג".
- קשה שלא לשים לב לגאוות היחידה שיש לך כשאת מדברת על התחנה שלך.
"זה נכון. אנחנו כולנו מאוד חדורים בגאוות יחידה. את לא יכולת מעולם לקרוא עלינו בשום מדור רכילות, לא מכירים אותנו, תמונות שלנו לא מתנוססות בעיתונים, אנחנו לא דוחפים את עצמנו לשום מדור, כל הדברים שנכתבו עלינו בכל שנות קיומנו היו תמיד יוזמות של גופי התקשורת שהתעניינו בתופעה הזו שקוראים לה 88 אפ אם. שלא לדבר על זה שבקרב מוזיקאים ואנשים שמתעסקים ביצירה במובן הרחב של המילה, הרייטינג שלנו מאוד גבוה".
- זה נכון, אתם וקול הקמפוס נחשבות לשתי התחנות הכי רלוונטיות מבחינת יוצרים רבים.
"נכון, כי גם 106 היא תחנה שיש בה תעוזה ותאווה להשמיע לא רק את האיזי ליסנינג המיינסטרימי החביב והסימפטי, אלא להרחיב ולהכניס את השוליים פנימה, שאנחנו לא רואים בזה מוזיקת שוליים, אלא חושבים שהרבה פעמים בתוך מוזיקת השוליים נמצאים בעצם הערכים האמיתיים של היצירה האיכותית".
- ומה דעתך באמת על המוזיקה שנוצרת היום?
"אני חושבת שהמוזיקה, לא רק בארץ אלא בעולם כולו, הפכה להיות משהו שיותר ויותר פועל מטעמים מסחריים ופחות מטעמי הצורך לעשות אמנות אמיתית וזה משהו שהעולם הזה שאנחנו חיים בו יצר. אני יכולה לראות בזה לא מעט שטחיות ואני חושבת שזה חבל, כי מי שמצמצם את הספקטרום שלו רק למוזיקה הקליטה מפסיד המון. אני חושבת שהתפיסה הפורמטית, השטחית, של המוזיקה בכלל, היא מין טבעת חנק גם על צוואר המאזינים וגם על צווארם של היוצרים, כי ברור לגמרי שאמנותם של האנשים שמתעסקים במוזיקה היא גם המקצוע שממנו הם צריכים להתפרנס".
צרידות ורבדים אחרים
נדמה לי שאני חולקת עם השילוני את חווית הזיהוי הקולי. לא פעם קרה ששאלו אותי אם אני לא "השדרנית הצרודה מהרדיו", ואני משערת שכמוני, גם השילוני מקבלת תגובות לא מעטות על הקול הלא שגרתי שלה, שהמיתולוגיות מספרות על שדרניות רבות בתחנות אחרות שמנסות ללמוד ולחקות אותו.
"אני יכולה לספר לך שבראשית ימי המיקרופון שלי עמדתי מול אינתיפאדה מאוד רצינית כי הקול שלי נשמע אחר ושונה. בשלב מסוים אני חושבת שהוא נקלט ושהבינו שחוץ מצרידות אולי יש שם עוד רבדים. הצרידות הזו גרמה לאנשים לכל מיני אסוציאציות ופנטזיות, וזה הצחיק אותי, אבל בסך הכל, כל כוונתי הייתה להגיע הביתה בשלום, ולהשמיע את מה שאני אוהבת. זה הקול שלי, ויש הרבה מאוד אנשים שחושבים שהצלחתי להפוך את החיסרון ליתרון".
- כילדה היה לי חוסר בטחון מאוד גדול בגלל הקול הזה. גם את מכירה את התחושות האלה?
"אצלי לא היה חוסר בטחון כי הקול הצרוד שלי הוא פונקציה של שתי יבלות שצמחו על מיתרי הקול שלי לפני 15 שנה. לפני כן היה לי קול אלט אבל בלי האלמנט הסדוק. לפני כמה ימים התראיינה אסתר שמיר ברשת ב`, היא כתבה ספר שנקרא `קול הרוח`, ולקחה בריאיון את הקול שלי כמקרה מבחן ואמרה שזאת דוגמה קלאסית לעישון של 40 סיגריות ביום, אלא שאינני מעשנת... אני מקבלת על הקול שלי תגובות בלי סוף, אני יכולה לתאר לעצמי שהוא מעורר כל מיני אסוציאציות. כל מי שזה עושה לו טוב שיהנה, אבל לא זאת הכוונה. עד היום יש מי שחושבים שהקול שלי נעים להם ויש גם אנשים שחושבים שהקול שלי צרוד מדי או לוחש מדי. אני מקשיבה לכולם, אבל זאת מי שאני.
"ואגב, אצלנו בתחנה אין קריינים אלא מגישים. אנחנו בני אדם, וזה דבר מאוד בולט וחשוב. אנחנו לא בוחנים קולות של אנשים אלא מנסים להבין מה יש לאנשים האלה להגיד, ולו גם אם מדובר רק באינטונציה שמעידה על איזושהי רמה של אינטליגנציה, אנשים שמבינים מה הם אומרים ולא סתם מדקלמים טקסטים. אני גם ממליצה לכל איש ואישה שמגיעים לתחנה לדבר בקולו ולא לנסות `להישמע כמו`. קול ברדיו אומר המון על האיש שעומד מאחוריו מתוקף היותו של הרדיו מדיום מאוד אינטימי. בגלל זה אני גם כל כך אוהבת אותו".
"נעים בכביש", fm 88, כל יום בין ארבע לשש
"נעים בכביש מארחת", כל יום א` בין ארבע לשש
30/01/2007
:תאריך יצירה
|