הפסנתרן אלכסנדר קורסנטיה מגיע שוב לישראל, והפעם כאחד האורחים במרתון חגיגי של הקונצ`רטי לפסנתר של התזמורת הקאמרית הישראלית. שיחה עם אמן שהמחויבות החברתית שלו כאדם, המחויבות החינוכית שלו כמורה והמחויבות הלאומית שלו כגיאורגי אינן באות על חשבון המוזיקאי. את אלכסנדר קורסנטיה אין לכאורה צורך להציג לקהל בישראל. מאז זכה בתחרות הפסנתרנים ע"ש רובינשטיין לפני שתים-עשרה שנים שמו זכה לתפוצה בלתי רגילה. הזכייה עצמה הייתה משולשת, פרס ראשון, פרס "חביב הקהל" ופרס הביצוע הטוב ליצירה ישראלית. כזוכה ניגן מייד באותה שנה בהופעות שונות בישראל, כסולן וכנגן רסיטלים ובהופעת שונות לטובת אגודת ארתור רובינשטיין ומאז ועד היום הופיע כאן פעמים רבות. בארבע השנים האחרונות הוא נמנה עם מורי בית הספר ניו אינגלנד למוזיקה בבוסטון ו"אתה יודע", הוא אומר לי במהלך השיחה, "למרות שאני גר בוסטון כבר כמה שנים עדיין מספר הנחיתות של ב`בן-גוריון` גדול יותר ממספר הנחיתות בבוסטון".
למען האמת קורסנטיה קפץ לכאן לפני כחמישה שבועות להופעה קצרה בערב גאלה שהתקיים במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. כשאני מביע את השתאותי על נכונותו לעשות את הדרך הזאת בוסטון תל-אביב וחזרה להופעה קצרה בין אמנים רבים אחרים, הוא משיב "אני שמח שאתה מצטרף למחמיאים לי על המחווה. אבל לא היה לי כל קושי להגיע לכאן. להיפך אני משוכנע שזו הייתה חובתי. הבה נזכור שמטרת המופע הייתה לגייס כספים לטובת ילדים חסרי-בית בגיאורגיה. זה קונצרט שלא הייתי חש בטוב אלמלא הייתי נוכח בו. אני יכול לומר שגם למטרות חברתיות אחרות אני נכון להקדיש זמן ולנגן".
מורה שהוא גם חבר
קורסנטיה החל את דרכו כתלמיד בבית אצל אמו, אחר-כך למד בהדרכת טגניז אמירדג`יבי בטביליסי ובהמשך אצל אלכסנדר טוראדזה, גם הוא מוזיקאי גיאורגי שלימד בארצות הברית.
- האם יש דברים ספציפיים שלמדת מאחד המורים שלך שאתה מוצא את עצמך מלמד את דור ההמשך?
"זה לא עובד כך, לי הייתה זכות ללמוד עם מורים מצוינים ונראה לי שהטמעתי דברים רבים באישיותי. אלא שכמורה אינני רואה את עצמי כתחנת ממסר אלא כמי שניצב ליד אנשים צעירים ומנסה לגדל אותם מוזיקלית על ידי התאמה של אמיתות שונות ושיטות שונות לכל אחד מהם. לכן גם הקשר שיש לי עם כל אחת מתלמידי בבית-הספר אינו פורמלי בלבד. הקשר הוא סנטימנטלי וחברי וגם לימודי. אחרת זה לא יכול לעבוד מבחינתי".
- כמה זמן יש לך לתלמידים במהלך השנה?
"אני מניח שאתה מתכוון ללוח העבודה הצפוף שלי מחוץ לבוסטון. גם כאן מדובר בסדרי עדיפויות ולתפקידי כמורה יש מקום עדיף. באותן תקופות שאני נעדר מבית-הספר אני מפקיד את ההוראה בידי שני עוזרי הוראה בכירים שממשיכים לשמר את רוח ההוראה".
"אין די אנשים שיודעים לפענח את חכמת הפסנתר"
- מה אתה חש כלפי דור הפסנתרנים העכשווי?
"אני משוכנע ששמעת דברים דומים מפסנתרנים אחרים, ובכל זאת אומר שראשית אני שמח שרבים פונים עדיין לתחום הנגינה בפסנתר ורואים בו את עתידם. עם זאת הבעיה המרכזית היא שיש לנו הרבה צעירים בעלי יכולות פנומנליות, בעלי שליטה מוחלטת בכלי, ובכל זאת הם נותרים אינסטרומנטליסטיים (לא מצאתי מקבילה עברית לתיאור של מי שאיכותם טמונה ביכולתם להפעיל את הכלי). אבל כשאתה מתחיל לחשוב על מי מאותם אנשים מצליח להעפיל אל מחוזות האמנות הגדולה, האנושיות, אל האמת המוזיקלית, להפריח פרח קטן אחד בשדה האנושות הגדול, שם הסיפור הוא כבר שונה. שם הטכניקה או הטכנולוגיה אינן מספיקות ולכן שם הולך מספר האנשים ומצטמצם. אין די אנשים שיודעים לפענח את חכמת הפסנתר ואת חכמת המוזיקה. וזו בסופו של דבר היא המטרה עיקרית".
- נישאר רגע בטכנולוגיה. לפני שנים מעטות נהגת להגיע לישראל עם מתקן שלטענתך הגדיל את נפח צליל הפסנתר שנשמע באולם וזאת באמצעות מעין כנף תחתונה הנפתחת בתחתית תיבת התהודה של פסנתר הכנף ומקרינה את צלילי הפסנתר לקהל. מה קרה למכשיר. האם אתה עדיין משתמש בו?
"הפסקתי, אבל לא משום שחדלתי להאמין ביכולתו להגדיל את עצמת הצליל. הסיבה היא פשוטה הרבה יותר. מעט מדי חנויות ובתי מלאכה בעולם מחזיקים במתקן הזה. לסחוב אותו בטיסות נעשה עניין מורכב, זה כבד ומגושם. ברגע שחנויות או ערים תחזקנה מלאי אני אשמח לשוב ולהשתמש בו בהופעות שלי".
"אני עדיין ממתין ליצירה גיאורגית חשובה לפסנתר"
- בתחילת החודש התפרסמה בניו יורק טיימס ביקורת על קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניו יורק. המבקר שם קבל על כך שהתזמורת בקונצרט המציין מלאות לה שבעים אינה כוללת בתכנית מסע גם יצירות ישראליות אלא רק יצירות קלאסיות שכל תזמורת מנגנת. האם אתה רואה את תפקידך כאמן לייצג את המוזיקה שנוצרת בגיאורגיה או לא?
"בראייה הכוללת, אני רואה דמיון מה בין שתי הארצות ישראל וגיאורגיה, מספר האוכלוסין זהה, הממדים הגיאוגרפיים. אני חושב שזהו כן תפקידי לייצג מוזיקה שנכתבת עכשיו על ידי יוצרים גיאורגיים, להיות שגריר של המוזיקה הנכתבת עכשיו. אני בקשרים מצוינים עם גיאה קנצ`לי (שביקר לא מזמן בישראל) ומחבר מוזיקה נפלאה, אבל היבול שלו לפסנתר הוא מצומצם ביותר. הוא ערך בשבילי עיבוד לפסנתר של יצירה שחיבר לכנר גדעון קרמר שנקראת `במקום טנגו`. לאחר ששמע אותי מנגן טנגו של סטרווינסקי , ואותה אני מנגן וגם את `ולס בוסטון` שלו. אבל אני עדיין ממתין ליצירה פסנתרנית חשובה שאוכל להשמיע בעולם".
- נישאר עוד בגיאורגיה. זכית לפרס מנשיאה הקודם של המדינה דוורנאדזה והופעת במהלך אירועי ההכתבה של הנשיא הנוכחי, מיכאל סקאשווילי, (שבקר בישראל כבר פעמיים), איך אתה רואה את התקדמותה של המדינה שלך?
"ראשית אני מאמין באיש, בנשיא גיאורגיה. נראה לי שהוא מצעיד את המדינה בכיוון הנכון. שכן לא מדובר כאן על תהליך `התמערבות` לשמו אלא שילוב של הדברים הטובים שיש במורשת שלנו עם הצרכים המודרניים, אני רואה בביקורי במולדת, את הבנייה החדשה שאינה באה על חשבון מבנים קיימים למשל. אני מופתע מן השכלולים ומתהליכי המודרניזציה שנעשים למען העם, האנשים והארץ ולא על חשבונם. ברור לי שהדרך לשינויים רצופה מכשולים ומהמורות, אבל צריך ללכת בה, ואת זה עושה הנשיא הנוכחי".
- בביקור הנוכחי אתה מנגן את הקונצ`רטו מס` 4 של בטהובן. ניגנת בישראל כבר רפרטואר די גדול עם תזמורות שונות. מה מייחד את היצירה?
"ראשית כל חמשת הקונצ`רטי של בטהובן יחד הם נדבך חשוב לא רק בתולדות המוזיקה, ובוודאי שלא רק בספרות הפסנתר. חמש היצירות מהוות נדבך במבנה של תרבות המערב כולה. אישית בשנים האחרונות אני חש שאת היצירות של בטהובן אופפת הילה. שהיא לטעמי לא תמיד חיובית. יש בחלק מהיצירות הילה שלילית שמציבה אתגרים לא פשוטים לפני הנגן. בתוך היצירות לפסנתר ולתזמורת של בטהובן, הקונצ`רטו מס` 4 שאני מנגן, הוא אחד הביטויים הצרופים והטהורים ללא כל מסגרת ואפילו ללא רמז לתופעה אנושית שלילית. ואני מאוד שמח שברצף הנגינה זוהי היצירה שלי".
26/02/2007
:תאריך יצירה
|