תפאורה ותלבושות אופראיות אמיתיות מעניקות לצוות זמרים טוב ומקצועי הזדמנות להציג את גאונותו המוזיקלית של אופנבך
המופלא המוזר והמסתורי
העלאתה של ההפקה החדשה של האופרה "סיפורי הופמן" בגרסה משותפת עם בית האופרה המלכותי במדריד במשותף עם האופרה של טולוז בצרפת והאופרה של טורינו באיטליה מחזירה את יצירת המופת של ז`אק אופנבך אל האופרה הישראלית, בהצלחה המתחרה בזו של ההפקה מ- 1989 שביים דייויד אולדן ורוני תורן עיצב לה את התפאורה.
סיפורי אהבותיו הכושלות של המשורר האופראי הופמן הנאבק עם כשל היצירתיות שלו מתבססים על סיפוריו של א.ת.א הופמן הגרמני, שבכולם יש מרכיב מרכזי של המופלא, המוזר והמסתורי שלא לומר השטני. אופנבך אמנם לא השלים את כתיבת האופרה, ועד לשנה שעברה נמשכו המאמצים הבלתי נלאים לנסות ולקבוע את הגרסה המוחלטת שהיה כותב בסופו של דבר. אבל גם כך, ובוודאי בנוסח המכונה "גרסת פריז" שהיא אולי המלאה ביותר, ונמשכת כמעט שלוש שעות, אי אפשר להישאר אדיש לשפע הרעיונות המוזיקליים והדרמטיים שהיא מציעה.
מי שהיטיבו להתאים את עצמם בגרסה הזאת לשפעה האופנבכית הם מעצבת התלבושות פרנקה סקוורשיאפינו, שהתחרתה בעצמה בכל מערכה, והגיעה לשיא בעשרות התלבושות של תמונת הקרנבל הוונציאנית, ומעצב התפאורה אציו פריג`רו שבנה במה שמייצגת במחי מבט את סוף המאה ה-19, בשילוב מקסים של חלונות נוסח כנסיות צרפת ועמודי ברזל נוסח רגלי מגדל אייפל, שתי מעליות, וגלגל-מזל השב וסובב על צירו ברגעים שבהם הדרמות מגיעות לשיא תהפוכותיהן. לכל אחת מהתמונות הוא גם הוסיף מיצג מרכזי – בר בירה מרתק ומרהיב עין בפרולוג ובאפילוג, קטר רכבת במערכה הראשונה, כלי מוזיקה מכניים המנגנים לפי רצון השטן במערכה השנייה ושתי גונדולות המשייטות בערפילי תעלות ונציה במערכה השלישית.
יחיאל אורגל נקרא לחדש את התאורה המקורית, אך נראה כי העניק לכל אחת מהתמונות אפיונים עדינים המוכרים מעבודתו רבת השנים, והעשיר אותן.
ניקולא ז`ואל ביים היטב את התמונות השונות, כל אחת בסגנונה, ועיצב מצוין את שלל הדמויות המאכלסות את האופרה רבת המשתתפים.
3 אהבות: בובה מכנית, זמרת וזונת צמרת
עלילתה של "סיפורי הופמן" מורכבת למעשה משלוש אופרות קצרות, שונות באופיין, המחוברות באמצעות סיפור המסגרת שבו מתנהל המאבק בין הופמן למוזה שלו, הדוחקת בו להתעשת משברונו ושכרותו, ובעיקר מהתאהבותו חסרת הסיכוי בזמרת האופרה סטלה המופיעה בבית האופרה הסמוך למסבאה שבה הוא שורץ מוקף סטודנטים הוללים ושאר שתיינים שהופכים אותו לכדור משחק.
תחת לחצם הוא מספר להם את קורות אהבותיו הכושלות לבובה המכנית אולימפיה העולה באש, לזמרת הצעירה אנטוניה שאמנותה הביאה את מותה, ולזונת-הצמרת הוונציאנית ג`ולייטה שהעדיפה יהלום נוצץ ואשמאי זקן על פני הופמן האוהב. ברקע פועל-זומם היועץ לינדורף שהוא התגלמות השטן המתערב בחייו ועל חייו של הופמן, ושב ומופיע כדמויות אפלות בסיפורי האהבה – כאופטיקאי העיוור קופליוס, כרופא אליל, ד"ר מירקל, וכסרסור דפרטוטו. כנגדו, וכעזר כנגד הופמן מתייצב ניקלאוס, ידידו של המשורר שאת תפקידו שרה זמרת-מצו ששרה גם את תפקיד המוזה בפרולוג ובאפילוג.
אלה הם גם ששת תפקידי המפתח של האופרה והתנאים הראשיים להצלחתה. בהפקה שעלתה בסוף השבוע הם מבוצעים היטב וברגעים רבים אף למעלה מזה. אנטוניו נגורה שר ומשחק את הופמן בקול בוטח מאוד, ובהבעה תואמת כל מצב, החל בשכרות מיין וכלה בשכרון חושים של אהבה. לצידו לכל אורך האופרה אלנה בלפיורה המצוינת כמוזה ובעיקר כניקלאוס, החבר הנאמן. ולדימיר בראון שטני מאוד בדרך כלל בארבעת תפקידיו, בעיקר בזמרתו, אך לעתים משחקו ליצני יותר משהוא מטיל אימה.
יקתרינה לוקחינה הייתה מהממת בתפקיד אולימפיה, הן בקולה המתנשא לגבהים נדירים, בקולרטורות ובמתיקות שירת ארית-הציפורים המפורסמת שלה, ולא פחות במשחק המושלם כבובה ממוכנת. ניקולטה ארדלאן הייתה מרגשת עד כאב בקולה היפה בתפקיד אנטוניה המקריבה את חייה, ולריסה טטוייב הייתה זונה ונציאנית קלת דעת כראוי בקולה הצלול והיפה.
והיה שם גם הזמר גיא מנהיים שגנב את ההצגה בשלושת תפקידי המשרתים שגילם, אחד בכל מערכה, במעט שירה או קצת יותר, ובעיקר במשחק מאופיין מאוד לכל אחד מהם.
סולנים רבים אחרים בתפקידי משנה קטנים, שחקנים, וזמרי מקהלת האופרה הישראלית הצטרפו לצוות המקצועי שעל הבמה ולתזמורת הסימפונית ראשון לציון תחת שרביטו השליט של של פרדריק שזלן שהצליח להדגיש יפה את המוטיבים השונים העוברים לכל אורך האופרה, את המלודיות היפות, ואת המרקם העשיר של המוזיקה כולה.
ואחרון אחרון חביב, המתרגם ישראל אובל שהעניק לכל מי שעיניו נישאות אל הכתוביות שבמרום הבמה תרגום שובה לב ומשעשע, עם הרבה אקטואליה סאטירית ברמיזה גלויה למדי.
04/03/2007
:תאריך יצירה
|