מוזיקה - דני ליטני פינת גורדון

בטלן, לא חרוץ, חסר ריכוז הם רק חלק מהמחמאות שמרעיף על עצמו דני ליטני במלאות לו 64. עם צאת תקליט הבכורה שלו "יחס חם" מחדש על גבי דיסק גילתה טל גורדון שהתדמית הזו מעט רחוקה מההישגים האמיתיים של האיש.

"כשאני גומר לכתוב שיר הוא לא מעניין אותי"

את דני ליטני לא צריך להציג. המאזינים הבוגרים עוד זוכרים לו את ההשתתפות בהצגות כמו "איש חסיד היה" ו"עולמו של ז`ק ברל", החתרניים שבינינו זוכרים את ההשתתפות שלו במופעים של יהונתן גפן "זה הכל בינתיים", "בינתיים זה הכל" ו"מכתבים למערכת", ולהיטי עבר מאלבום הבכורה שלו "יחס חם" שיצא בשנת 1978, כמו "ציף ציף מעל הרציף", "ולא היה בינינו אלא זוהר" או "משבר אמון" ("אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות, אני אדע לפחות שעשיתי הכל בשבילך") מחזיקים מעמד בכבוד גדול גם מול מאזינים שרק נולדו כשהשירים הללו נכתבו.

כעת מוציאה חברת אן.אם.סי. את אותו אלבום בכורה בהוצאה מחודשת, מה שחשבתי שעשוי היה להושיב את ליטני, הידוע כמוזיקאי שמוציא אלבומים בקצב איטי מאוד של אחת לכמה שנים טובות, לסוג של חשבון נפש, אבל הניסיון שלי לסחוט ממנו דעות כבדות משקל בנושא רק משעשע אותו.

"אוי, אני כל כך רע בזה... האמת היא שהאלבום בדואר ועדיין לא הוצאתי אותו... תראי, אולי זה לא יישמע טוב, אבל כשאני עושה משהו, הוא יוצא ממני. הלך עליו, גמרנו, הוא כבר של כולם, לא שלי".

- בכל זאת, זו בטח איזו הזדמנות לחשבון נפש, משהו...

"אני מאוד שמח שזה יצא. אני לא מבין בזה הרבה, אבל אם זה נחשב לתקליט קאלט כזה, אז אני באמת שמח שזה יצא ושזה מגיע לאנשים. תביני, כשאני גומר לכתוב שיר הוא לא מעניין אותי. אני לא יודע למה זה ככה. זה כמו צייר שלא מוכן למכור את הציור שלו, נגיד. הוא לא מוכן כי הציור יקר לליבו, וכמה שלא תציעי לו הוא לא ימכור את הציור הזה. לי אין כאלה. אולי אם היה לי איזה שיר מגירה שנתקע לתוך ליבי הייתי מרגיש ככה. לי, יש שירים שנוגעים לי יותר ומרגשים אותי יותר, ויש שפחות. למשל שיר כמו `צבע אחר` שכתבתי עם מאיר אריאל נורא מרגש אותי, מכיוון שזה שיר שכשמאיר`קה נפטר קיבל פתאום איזה משהו נבואי כזה, כי המילים הן כאלה שכאילו הבנאדם ניבא בהן את מותו. הנה, עכשיו כשאני מספר לך על זה אני מקבל קצת עור ברווז כי יש בזה משהו חזק, זה משפיע עליי".

"אולי אני אעשה זהב עם האלבום הזה"

- מתי שמעת את "יחס חם" בפעם האחרונה?

"את האלבום המקורי אני מכיר, אבל הם שמו בהוצאה החדשה תוספות, ואת זה עוד לא שמעתי. אני חושב שהם הוסיפו משהו ששרתי עם חווה אלברשטיין. אני זוכר שכתבתי לה, אבל לא זכרתי ששרתי איתה. האמת היא שאני שמח שזה יצא מחדש כי הם טוענים שלא עשיתי עוד זהב עם האלבום הזה ואולי עכשיו אני אעשה סוף סוף. חוץ מזה, אולי זה יביא עוד כמה הופעות".

- האלבום המקורי יצא כשהיית בן שלושים וחמש, היום אתה בן שישים וארבע. במה השתנית מאז ועד היום?

"בכרס... אני לא חושב שהשתניתי כל כך אם את מדברת על סגנון או על אהבה לסגנון מסוים. אני לא מאלה שמחפשים להשתנות. יש אנשים שכשיוצא סגנון מוזיקה חדש הם רוצים ללמוד ולהכיר אותו, אני לא. אני אוהב מה שאני אוהב. לא הרבה השתנה מאז. הבנאדם משתנה, הגוף משתנה, השיער, השמיעה, הראייה משתנים, אבל האהבה שלי במוזיקה נשארה פחות או יותר אותו דבר. למרות שיש לי כמה דברים יפים להגיד על דברים שאני שומע, אבל זה לא ישנה את הסגנון שלי".

- דברים כמו מה? איזה דברים חדשים אתה אוהב?

"יש כמה ראפים טובים, היפ הופים טובים. בסך הכל אני לא אוהב היפ הופ אבל יש כמה דברים שאני אוהב, שיש בהם מילים טובות, שיש איזו אמירה. אני לא ממש יודע שמות. יש גם כאלה כמו קרן פלס שמוציאה דברים יפים, אביתר בנאי. מדי פעם אני שומע משהו ואומר, `וואלה, זה יפה`. אבל זה לא קורה הרבה, לצערי".

"הזדעזעתי מהקול שלי"

- כשקראתי את החוברת המצורפת לאלבום הופתעתי לגלות שלא אהבת את הקול שלך כזמר.

"שנאתי אותו ביג טיים. הקול שלי נשמע לי בהקלטה נורא ואיום. את מכירה הרי את הסיפור שבנאדם לא שומע את עצמו כמו שזה נשמע לאחרים. בטח גם את, בפעמים הראשונות שהקלטת, אמרת `מי זה שר פה?!`. הקול שלי בהקלטה לא נשמע כמו כשאני מדבר. בהתחלה הזדעזעתי מהקול שלי".

- אז מה בעצם גרם לך לשיר?

"התחילו להסביר לי שככה כולם מרגישים כלפי הקול שלהם בהקלטות, ושאני לא שומע את זה כמו שאחרים שומעים את זה, ושאני צריך להתחיל לשיר את השירים שאני כותב כי זה נותן יותר אימפקט, שמימפקט, אני יודע... "

- אתה אוהב לשיר בכלל?

"אני אוהב להופיע, אני אוהב קהל. זה נותן לי כנראה איזה סיפוק לגרום לאנשים ליהנות לשעה שעתיים. בדרך כלל זה גם הרבה קשקושים ובדיחות ודו שיח וצחוקים ועניינים, וזה נחמד. זה כאילו שאני מבלה".

- מה הסיבה שלוקח לך כל כך הרבה זמן להוציא אלבומים?

"כי אני לא איש חרוץ לצערי. אני, אם לא שמים לי דדליין ויושבים לי על הראש עם אקדח, אני לא כל כך עושה".

- אז מה אתה עושה כל היום?

"ישן. אני אוהב לישון כל יום בשבע בבוקר. השעון הביולוגי שלי הפוך מאז הימים שהיה לי את פאב הבקתה, בשנות השמונים. מאז אני הולך לישון בשבע בבוקר. מעיר את הילדים, עושה סנדביצ`ים, שולח אותם לבית ספר, והולך לישון".

"חיפשתי את הבטלה"

ההפתעה הגדולה שלי מול "יחס חם" הייתה הגילוי שאת רוב הלחנים לאותם להיטים שמכיל האלבום כתב ליטני בעצמו. במפגש שהיה בינינו לאחרונה, סיפר לי ליטני שגם הוא עצמו הופתע כשהתארח בתכניות של יואב קוטנר ושמעון פרנס ואלה הציגו בפניו עשרות רבות של שירים שהלחין, שאת רובם, לדבריו, הוא לא זוכר ולא סופר. היחס המבודח הזה שלו לעצמו בלט גם כשכינה בחיוך ובחוסר צער את הקריירה שלו כסוג של החמצה, אם סופרים את מספר האלבומים שהוציא לעומת אלה שהוציאו אמנים אחרים בגילו (64). מה שעוד מפתיע באותה התייחסות מבודחת שסיגל לעצמו, היא העובדה שאת דרכו החל ליטני כילד פלא המנגן בפסנתר מגיל שש.

- נשמע שמאוד התרחקת מהדמות הרצינית של אותו ילד פלא על פסנתר.

"זה לא שהייתי ילד רציני, זה שההורים שלי הכריחו אותי ללמוד פסנתר. הגעתי להישגים אבל הפסקתי את זה בגלל שהם לחצו עליי והרביצו לי שאני אנגן כל יום. התרחקתי מהדמות של הילד הזה בגלל כל הצורה שבה התנהלו החיים שלי. ההורים שלי התגרשו, גרתי בכל מיני קיבוצים, בגיל חמש עשרה כבר גרתי לבד, זה חיים אחרים. לא יכולתי להרשות לעצמי להיות בטלן, אז אולי בגלל זה, כשכבר יכולתי להרשות לעצמי, חיפשתי את הבטלה. אולי, לא יודע... אני סתם זורק דברים, אני לא פסיכולוג".

מחכה לגיטריסט של דילן

- יכול להיות שכל הגישה המבודחת שסיגלת לעצמך כלפי עצמך מחפה על איזה תסכול אמיתי, על רגשות רציניים יותר כלפי ההחמצה שאולי קשורה בקריירה שלך?

"יכול להיות, אבל זה נהיה כבר אמיתי. זה בטח התחיל ככה, אבל היום זה כבר... הרבה פעמים היו לי תחושות של החמצה גדולה. לא רק ממני. הרבה אנשים אמרו לי שהייתי יכול לעמוד היום במקום אחר, אפילו כלכלית. את יודעת, בנאדם מקבל צ`אנס אחד בחיים, ואני קיבלתי כמה פעמים צ`אנסים שבהם יכולתי לחיות כמו גדול ולא ידעתי איך להתנהל עם זה. ואומרים לי שהייתי יכול להיות גם אמנותית במקום אחר אם הייתי יותר חרוץ, אבל אני לא נוטה לחשוב שהייתי משהו, בגלל העובדה של הקלות הבלתי נסבלת של הצלחה פה בארץ. שאני אפרט?".

- בטח

"לא ממש למדתי מוזיקה. חוץ מהעניין עם הפסנתר שזנחתי, בסך הכל אני אפילו לא קורא תווים, רק אקורדים. למדתי קצת פיתוח קול אבל אני לא משתמש בזה. כל דבר שמצליח לי, אני רואה אותו כמו פלא. אני לא מנסה להצטנע פה, זאת באמת ההרגשה שלי. לא עשיתי כלום בשביל זה, אז איך זה בא לי? באמת שלא עשיתי שום דבר בשביל זה, אז למה מגיע לי להצליח? את מבינה מה אני אומר? תארי לך מה היה יכול לקרות אם הייתי עושה?"

- תאר לך אתה.

"ניסיתי מדי פעם להתחיל ללמוד מוזיקה ברצינות. התחלתי לקחת אפילו פעם שיעורי גיטרה אצל אגון קרטן (מורה מיתולוגי לגיטרה ופסנתר – ט.ג.) אבל לא הצלחתי להתמיד בזה. אני לא מתמידן. קשה לי עם ריכוז. אני בנאדם לא מרוכז באופן כללי".

- מה עכשיו על הפרק מבחינתך?

"עכשיו על הפרק מבחינתי מה שיהיה... אני יודע? אני קובע? אני יכול לקבוע עכשיו, בגילי? אני מקווה להוציא עוד אלבום, לפחות אחד, מקורי, לא של קאברים".

- אתה צריך לכתוב בשביל זה, אתה יודע...

"כן, אז יש לי איזה דחף לכתוב בזמן האחרון, ואני רוצה להביא את זה לידי מימוש. הייתה לי גם פגישה עם הגיטריסט של בוב דילן שיבוא אולי לארץ ויעשה את ההפקה של האלבום, וגם זה נותן איזו דחיפה. אני מקווה שאני אצליח לעשות עם זה משהו".

דני ליטני, יחס חם, NMC.