בעיצומו של סיבוב הופעות בעקבות אלבום הבכורה מנפץ אריק ברמן כמה הנחות על הלימודים ברימון ("לא ממש נתנו לי תחושה שמאמינים בי, או שעוזרים לי, או שאני טוב"), על ההשוואה למאיר אריאל ("הוא פשוט ליגה אחרת") ועל הפלייליסט המחבק ("הייתי מופתע אם לא היו אוהבים את זה")
טוויסט מעוקם וחינני
"אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים./ הופך שולחנות לעתים רחוקות/ וגם זה רק כדי לנקות את הרצפה עם קצת מים./ בבית קפה בפינה אתה דופק הופעה,/ בין השכבות של העוגה הם מוחאים לך כפיים,/ כשזה נגמר אתה בחוץ, מחפש איזה תירוץ/ רק לא לחזור אל המרירות שמחכה לך בבית./ כי אלו ימים שהאומנות הפכה ליומנות" ("יום חדש נפלא", מילים ולחן אריק ברמן)
לא שאני מבינה גדולה בפלייליסטים, אבל בכל זאת, הכיבוש הדרמטי של אֶריק ברמן (27) את הפלייליסט של גלגלצ, הפתיע אותי לטובה. אחרי הכל, השירה שלו נשמעת רחוקה מאוד מזו של הראל סקעת ושאר כוכבי כוכב נולד, למנגינות שלו יש איזה טוויסט מעוקם קטן וחינני, והטקסטים שלו הם, בחלקם, כאלה שיכולים לגרום לאנשים מסוימים להרים גבה. לא משהו שמחליק בגרון בלי להניד עפעף.
"אני חושב שבמקרה שלי זה מזל, באמת", אומר ברמן. "הפלייליסט הזה הוא לא מילה גסה, אבל כשאומרים אותה אז יש איזה הד בחדר... זה הפתיע את הסובבים אותי אבל אני מוכרח להודות שאני דווקא הייתי מופתע אם לא היו אוהבים את זה. לא בגלל הסגנון, כי זה מאוד אמיץ מצידם לקחת את זה, אבל הרגשתי שזה מספיק טוב, שזה ראוי".
- אבל זו בדיוק הטענה נגד הפלייליסט, שהרבה מאוד דברים טובים וראויים נשארים בחוץ
"כן, נכון. לא יודע מה להגיד על זה. איכשהו הצלחתי לעשות מוזיקה שאני אוהב בלי לנסות לכוון לאיזשהו טעם של עורך או של תחנה. אני עומד מאחורי כל אות וצליל באלבום הזה, ככה בדיוק רציתי שזה יישמע. וזה שעוד אנשים אוהבים את זה, אפשר לקרוא לזה מזל. זה כמו הביטלס, בלי להשוות כמובן, שעשו את המוזיקה שהם אוהבים, ובמקרה כל העולם אהב את זה".
"כל השירים נולדו מתרגילים"
ברמן התחיל לכתוב בגיל מאוחר יחסית, 16, ואחרי הצבא, כשהתבטל לו ברגע האחרון הטיול הידוע לחו"ל, החליט לנצל את השנה האבודה ולהירשם לבית ספר רימון כדי לבדוק איפה הוא עומד ביחס לאחרים בכישורי הכתיבה שלו. "הייתי בקורס כתיבת שירים של יהודה עדר והבנתי שאני בסדר. לא התבלטתי שם באופן מיוחד אבל הבנתי שאני לא פחות טוב מאחרים, שאני יכול לעשות את זה. שזה בסדר מבחינת הרמה".
- השירים שיש באלבום נכתבו במהלך הלימודים?
"כן. הקורס של יהודה עדר, למשל, עובד ככה שיש איזה עשרים תלמידים, כולם יושבים במין ח` כזה, יהודה נכנס, כותב איזה תרגיל על הלוח, נותן מעין טריגר לכתיבה, כולם הולכים הביתה, וחוזרים אחרי שבוע עם שיר. השיעור הבא נפתח בזה שהוא כותב תרגיל חדש על הלוח, ואז כל אחד משמיע את השיר בתורו. יהודה לא הגיב, לא דיבר, לא אמר אם השירים טובים או רעים. פשוט משמיעים את השירים והלימוד בא בעצם מהקשבה לאחרים ומהתגובות שאתה מקבל על השירים.
"כל השירים נולדו מתרגילים כי גם אחרי שסיימתי את הקורס הזה, הקמנו את הפרלמנט, שזה אותו עניין רק בלי המורה. הפרלמנט מורכב משישה אנשים, המוכרים ביניהם הם איה כורם ואיתי פרל, אנחנו נפגשים פעם בשבוע, מחליטים על תרגיל ומשמיעים את השירים".
"ברימון אוהבים לפתח בעיקר נגני ג`אז"
- נשמע שהלימודים ברימון תרמו מאד להתפתחות שלך
"נכון, אבל זה תרם כי זה מסגרת. אני לא יכול להגיד שהמוסד עצמו נתן לי כלים. הלימודים שם שמו אותי בסיטואציה שבה אני מוקף במוזיקאים, אנחנו נפגשים בהפסקות, מכירים אחד את השני, יש כל מיני שילובים, אתה מכיר שם גיטריסט, מכיר מתופף, נולדים הרכבים, סיטואציה שמאוד נוח להתפתח ממנה. אבל על המוסד עצמו יש לי הרבה ביקורת. כשאתה שם, לפחות כשאני הייתי שם, לא ממש נתנו לי תחושה שמאמינים בי או שעוזרים לי או שאני טוב. ממש מתייחסים אליך בצורה לא הכי נעימה".
- והיו תלמידים שקיבלו פידבקים טובים יותר?
"מדי פעם. זה בית ספר שמאוד אוהב לפתח בעיקר נגני ג`אז. וזאת עוד ביקורת שיש לי. זה לא שסצנת הג`אז פורחת בארץ ויש לנו מועדון ג`אז בכל רחוב. בארץ מה שעובד זו מוזיקה קלה, זה רוקנרול, והייתי מצפה, בלי להמעיט בערך הג`אז, שיהיה לזה משקל זהה, אבל בפועל רוב הקורסים ברימון עוסקים בג`אז".
- ואיך אתה מסביר את הפריחה של אמנים מצליחים בתחום המוזיקה הקלה שיצאו בשנים האחרונות מרימון? זה לא קשור במשהו לבית ספר עצמו?
"לא. זה שמירי (מסיקה) וקרן (פלס) שיתפו פעולה, זה תוצאה מזה ששתיהן למדו בבית הספר, אבל זה לא משהו מכוון שהבית ספר זיהה כישרון של זמרת מדהימה וכותבת מדהימה וחיבר ביניהן. זה קרה. את הפריחה המטורפת של אמנים מצליחים מרימון שמתרחשת עכשיו עוד לא הצלחתי להבין. אני חושב שזה שילוב של משהו סטטיסטי, כלומר אם הבית ספר קיים עשרים שנה סביר להניח שמתישהו ייצאו גם כמה דברים טובים משם, ומעבר לזה, אולי זה עניין של איזושהי סינרגיה, שיש רמה גבוהה, וכולם מאתגרים אחד את השני, ושואפים למצוינות".
"השפה שלי מאוד יומיומית"
מאז שיצאו השירים של ברמן לרדיו, ועם צאת האלבום, נטו רוב השומעים להשוות אותו למאיר אריאל ז"ל. את ההשוואה אפשר להבין כשמתייחסים לנטייה הברורה שלו לספר סיפורים רבי בתים במעין חצי שירה חצי דיבור, אבל ברמן עצמו מודה שאת יצירתו של מושא ההשוואה למד להכיר טוב יותר אחרי ששמע על הדמיון שציינו השומעים.
"האמת היא שבקושי הכרתי אותו. אחר כך, כשהתחלתי להופיע עם השירים והיו אומרים לי, `אה, מאיר אריאל, בוב דילן`, שגם אליו נחשפתי מאוד מאוחר, ואני מוכרח להודות שסגנון הכתיבה שלי, לפחות מנקודת ההשקפה שלי, מאוד שונה מהסגנון של מאיר אריאל. הוא כתב בשפה מאד גבוהה. אני נותן המון כבוד למילים ומשקיע בהן, אבל השפה שלי מאוד יומיומית. הוא פשוט ליגה אחרת. אולי זה גם מה שהרחיק אותו מהקהל, כי זו שפה מאוד גבוהה שלא הרבה אנשים הצליחו להתחבר אליה".
- אז את מי אתה יכול לציין כהשראה?
"היום דילן, לגמרי, ותום ווייטס, וניק קייב, מאוד, כבר הרבה מאד זמן, ולאונרד כהן אפילו עוד לפני קייב. אלה ארבע האמהות שלי".
"האיש הכי רגיש שאני מכיר"
לפני שהקליט את האלבום (שיצא לפני כשלושה חודשים), הופיע ברמן עם השירים שכתב במשך כשנה, בעיבודים שיצר עם אודי קראוס, המתופף שלו ("הופענו בכל מקום שנתנו לנו, בעיקר בתל-אביב"). את האלבום הפיק מוזיקלית משה לוי, שלימד אותו ברימון.
"ידעתי שמשה זה הבנאדם שאני רוצה שיעשה את זה. מההיכרות ברימון הייתה לנו כימיה מצוינת מהתחלה, הוא האיש הכי רגיש שאני מכיר, וידעתי שהוא יהיה מספיק רגיש לקחת את השירים עם העיבודים שעשינו, ושידענו מההופעות שהם עובדים, ונוכל להקליט אותם בלי לשנות יותר מדי. ידעתי שהוא לא ייתן לאגו שלו להפריע ולא יתעקש להכניס את טביעת האצבע שלו כמו שכל מיני מפיקים אחרים עושים רק כדי להראות שהם עשו משהו. לקחת הופעה ולהקליט אותה נשמע אולי דבר פשוט, אבל זה מאוד לא פשוט, אפשר ליפול שם בדרך בקלות".
- אם התקליט מבוסס בעצם על עיבודי מופע, במה שונים המופעים שלך עכשיו מהמופעים שלפני הקלטת האלבום?
"מאז שהתקליט יצא, התחלנו לדבר, משה ואני, על איך אנחנו משפרים את ההופעה. גם כי ההופעה הזו מתאימה לבמות יותר קטנות סטייל זאפה, ואם רוצים לגדול צריך גם להגדיל את ההופעה וגם בגלל שכל העיבודים נמצאים בתקליט אז כבר אין טעם לחזור על זה, כי אנשים מכירים את זה, צריך לתת משהו אחר, אז גם העיבודים קצת השתנו. במופע הקרוב אנחנו גם מארחים את משה לוי, עוד לא בטוח מה הוא יעשה אבל בטוח שזה יהיה יפה".
19/03/2007
:תאריך יצירה
|