שתי סיבות היו לשיחה עם יגאל בשן: יציאתו על גבי DVD של אוסף פסטיבל שירי ילדים ומופע רב משתתפים שלו שחוזר בקרוב לבמות. מתוך זה התגלגלה שיחה על שירי ילדות של פעם ושל היום ועל זיכרון מוזיקלי
פסטיגלים אז והיום
במסווה של מוצר לילדים יצא בחודשים האחרונים הדי.וי.די. "פסטיבל שירי ילדים, האוסף", מוצר משותף של רשות השידור וגלובוס-יונייטד שהוא, בעצם, חגיגה גדולה להורים שהיו אז בגיל הנכון, ילידי סוף שנות הששים ותחילת השבעים.
בלוטות הנוסטלגיה לא יכולות שלא להתענג מול "שובב עם לב זהב" (ששי קשת), "הלילות הקסומים" (נורית גלרון), "ברבאבא" (ציפי שביט), "טוליק" (אושיק לוי), "לארצי יש יומולדת" (אלי גורנשטיין), "היפו היפי" (מייק בורשטיין), "תני לי להחליט" (ג`וזי כץ) ודומיהם. ייצוג נכבד בדי.וי.די. יש לזמר יגאל בשן, עם השירים "איפה את עכשיו" (מילים ולחן גידי קורן), "כוכבים בלילה" (מילים ענת שרים, לחן יגאל בשן) ו"ילד פלא" (יחד עם ג`וני בלום, מילים לוין קיפניס, לחן קובי אשרת).
"היום, בניגוד לפעם, נורא מקטלגים", אומר בשן. "פעם לא התייחסו לזה כאל `עולם הילדים`. פסטיבלים ופסטיגלים היו בעיקר מקור חשיפה ופרנסה להרבה אמנים בחנוכה. מאוד נהניתי לעשות פסטיבלים, קודם כל כי אז לא היו מאה הופעות כמו היום אלא שלושים או ארבעים. נהניתי מהאווירה, מהביחד, האמנים היו כולם בחדר אחד, קראתי לזה `הפורום`, זה היה מעין מועדון סגור כזה, ותמיד התפתח הווי משותף כי זה היה לשרוף שעות וימים ולילות שם. נוצרו חברויות בין האמנים, למדנו להכיר אחד את השני, דיברנו הרבה, בילינו ביחד. בחיפה זה גם היה לחזור למלון ביחד, לשבת על הבר ביחד. בזמנו השירים גם הושמעו הרבה ברדיו, מה שלא קורה היום".
- אולי חוסר הנוכחות ברדיו מעיד על השינוי שחל בשירי הילדים של היום?
"אז היה מקום ברדיו, היום הרדיו דחוס לגמרי. מגיעים לרדיו שירים בקצב שאני לא זוכר דבר כזה. עוד שינוי הוא שהיום לדעתי משתתפים בפסטיגל בעיקר אמני ילדים שבאים מערוצי הטלוויזיה לילדים. בזמנו, אלה היו אמנים כמו בועז שרעבי, עוזי חיטמן, אמנים שכתבו שירים נהדרים. ההבדל בין השירים של אז להיום הוא גם בשירים למבוגרים, לא רק באלה של הילדים. אנשים כתבו פעם מהבטן, מהנשמה, ללא מכשירי עזר, מחשבים ולופים".
- נדמה לי שאז פשוט כתבו לילדים שירים שגם מבוגרים יכולים ליהנות מהם, והיום לא.
"השירים שנחשפת אליהם בילדות שלך זה הזיכרון המוזיקלי שתקחי איתך כל החיים. אנשים חשבו אז שצריך לכתוב שירים גדולים לילדים. היום אני לא שומע את זה. אולי יש כאלה אבל הם לא נחשפים דרך התקשורת שאני מקשיב לה. אריאל זילבר, עוזי חיטמן, צביקה פיק, באנו עם שירים מהבית. אנשים כתבו שירים. היום השיר פחות חשוב כי מחפשים מותגים. המותג יותר חשוב. אבל יש הורים שסיפרו לי שהם הראו את הדי.וי.די. הזה לילדים שלהם והילדים מאוד התחברו לשירים הישנים".
- אז איזה זיכרון מוזיקלי יישאר לדעתך לילדים של היום?
"זה מה יש. זיכרון מוזיקלי זה זיכרון מוזיקלי, הציון של השיר לא חשוב בכלל. בכל מקרה זה יזכיר לילדים את הריחות, השכונה, החיים שהיו להם באותה תקופה. בילדות שלי בכלל לא היו שירים שכוונו לילדים. היה טרנזיסטור וזהו. בגיל תשע כבר הייתי מחובר לאלביס, לגשר הירקון, לכל מה שיצא לי מהטרנזיסטור".
"המיינסטרים בורח לי "
את הפסטיבלים הראשונים שלו עשה יגאל בשן כאמן למבוגרים, אבל מאז התרחבה פעילות הילדים שלו לכדי חמש עשרה שנות מופעים של ההרכב "הופה היי" (במקור עם עוזי חיטמן ויונתן מילר), שהסתיימו בשנת אלפיים.
"חשבתי שזה יהיה סיפור שיימשך שנה וזהו. הגעתי לזה במקרה דרך תכנית טלוויזיה שהציעו לנו לעשות. הופה היי זה שיר שכתבתי לגידי גוב לפסטיבל הילדים. שנתיים אחרי זה הציעו לי, לעוזי וליונתן את תכנית הטלוויזיה, החלטנו לעשות עונה, וזה גדל פתאום לממדים שלא האמנו. וכל שנה זה נעשה יותר גדול. אי אפשר היה להפסיק את זה, זה נעשה כמו מפעל. עונה טלוויזיונית, עונה בימתית, שנה אחרי שנה. עוזי עשה איתי את זה חמש או שש שנים וחשבתי שזה הסוף, אבל בטלוויזיה רצו להמשיך עם זה, בחרתי שני פרטנרים מקסימים, אבי דור ופררה, והמשכנו עוד עשר שנים. ואת יודעת למה הכי התמכרתי בעשייה הזאת? לזה שאני יוצא בשתיים בצהריים להיכל התרבות לעבוד, ובשמונה בערב כבר רואה טלוויזיה בבית וחי חיים נורמליים. לא הולך לאכול בתקווה בארבע בבוקר...
"אבל אני חייב להגיד שכל העשייה הייתה ממכרת. כל השנים אמרתי, `המיינסטרים בורח לי, תחזור למיינסטרים`. מדי פעם הוצאתי תקליט למבוגרים שלא גיביתי אותו ולא הופעתי איתו כי הייתי מחויב להופה היי ביומיום, והיום בדיעבד, כשאני חושב על זה, היה מסר תרבותי וחינוכי נורא חשוב בהופה היי: זו תכנית שגרמה לילדים, לא דרך דידקטיות אלא דרך בידור ופאן, לאהוב את הארץ, את הנופים שלה, את השירים שלה. אני מכיר הורים שהיו נוסעים בשבתות ללוקיישנים של התכנית והילדים היו משחקים את עוזי ואותי. וכאלה תכניות אין היום, וחבל".
הפך בעצמו לזיכרון ילדות "
ואם הדי.וי.די. מעניק הזדמנות להיזכר בכמה משירי העבר של בשן, המופע עימו יצא השנה הוא מופע שמוקדש כולו ללהיטי עבר גדולים שלו, ביניהם "ציפור קטנה בלב", "סיוון", "קפה אצל ברטה".
"באופן די מקרי, מישהו שגדל על השירים שלי, הפך לאיש עסקים מצליח, והחליט שזה חלום ילדות שלו לשמוע את כל השירים האלה על במה, איזה 25 שירים שלשמחתי יש כאלה שקוראים להם קלאסיקה, שירים שחצו דורות. הרעיון של הבחור הזה היה שהעיבודים יהיו האורגינלים, עם החליל, עם אותה פראזה של כינורות, ותוך כדי הפקה זה גדל למופע של ארבעה עשר נגנים ושלוש זמרות ליווי מדהימות. זה מופע נורא אמריקאי כזה, כולם מופיעים עם חליפות, ואני מספר הרבה סיפורים מצחיקים שקרו לי בחיים ובקריירה. התחלנו את זה בעיתוי קצת בעייתי, לפני המונדיאל, ואז באה המלחמה, וכל פעם דחינו את זה בחודשיים, אבל עשינו עד עכשיו בערך 12 הופעות, ועכשיו אנחנו חוזרים להופיע.
"ואם לקשור לך את זה ל`הופה היי`, הופענו בקיץ באמפי ווהל, והייתי בהלם לגלות שמתוך התשע מאות איש שהיו שם, איזה שלוש מאות מהם היו אנשים בני עשרים וחמש בערך. ביקשתי ממריו שעובד איתי לשאול אותם שאלות, והסתבר שאני זיכרון הילדות הכי חזק שלהם, בגלל הופה היי, והם מכירים את השירים, ורוצים לעבור את החוויה התרבותית הזאת. זה נורא חימם לי את הלב, וזה הראה לי שבכל זאת הופה היי לא גרם לי ליציאה מהמיינסטרים. זיכרון ילדות זה משהו שלא עובר לך. אם אלביס היה מופיע היום, להבדיל, הייתי הולך ברגל עד ניו יורק כדי לראות אותו".
"אני בא מדור של תמימים"
- ומה עם אלבום חדש?
"אני מתחיל עכשיו לעבוד עליו, ומקווה לסיים בקיץ. מדובר על אלבום חידושים לבלדות ישראליות ישנות. עם חומרים חדשים אני מתקשה קצת כי שברתי את גזע היד לפני חצי שנה, ועוד לא חזרתי לגמרי לגיטרה, ואני כותב עם גיטרה. אבל אצלי זה גם קצת מוזר: אני מחליט ואני כותב. אני לא כותב בגלל מוזות, ולא כותב שיר ושם אותו במגרה. אם תגידי לי, `בוא נעשה אלבום באפריל`, אני כותב עכשיו עשרה שירים. כל החיים זה היה ככה".
- באלבום האחרון שלך כתבת גם את כל המילים. נדמה לי שעם מילים קצת יותר קשה להזמין מעצמך אלבום, לא?
"באלבום האחרון, הזעתי במוח הזעות שלא הכרתי על המילים. כי בגילי, 56, אחרי שעברת כל כך הרבה שעות טיסה בחיים, אתה חייב להגיד משהו. אתה חייב להביא איזה אמירה. אתה לא יכול לדבר על אהבה כמו שדיברת בגיל עשרים כי אתה רואה דברים אחרת. בגלל זה היה לי נורא קשה לכתוב את הטקסטים. יש לי שיר באלבום האחרון שנקרא `אוי אהובתי`. בגיל עשרים לא הייתי כותב `אוי`, שזו אנחה כזאת".
- מה עוד השתנה בך מאז ועד היום?
"בגדול אני חושב שהשתניתי כמו כל בנאדם שאוסף בחיים עליות, ירידות, כאבים ושמחות. אבל אני מקווה שהשתבחתי".
- הלכה התמימות, או שזה רק נראה לנו שפעם היה יותר תמים?
"אני בא מדור של תמימים, מימי התום אני בא".
- ואיך דור כזה מרגיש בעולם החלוד של היום?
"אני מזועזע. פשוט מזועזע מכל מה שקורה במדינה. יש לי תכנית ברשת ב` בימי שישי בצהריים, וכשאני יושב לכתוב את הפתיח של התכנית, אני רוצה תמיד לדבר על דברים טובים, ומוצא את עצמי כל פעם מחדש כותב פתיח מכאבים".
המופע של יגאל בשן יחזור לבמות באפריל הקרוב (תאריכים יפורסמו בקרוב)
28/03/2007
:תאריך יצירה
|