האלבום העשרים
 
"אז חשבת שנגמר/ טעות, כך מסתבר/ ובזמן שלא השגחת/ שוב זה התעורר/ אין אולי, יכול להיות/ כמעט או ייתכן/ אין משמעויות כפולות/ יש רק לא או כן/ כן"("כן", מילים ולחן: רם אוריון)
 
באופן לא מפתיע נפתח אלבום הבכורה של רם אוריון, "כן", בקטע גיטרה, שמוביל לעוד שמונה שירים יפים וכובשים בכנותם, שלא נופלים קורבן למלכודת שתוקפת לא אחת מפיקים מוזיקליים מוכשרים כמו אוריון, זו שמנפיקה תקליטים מופקים לעילא עם שירים במשקל נוצה.
 
"כן" יוצא כמעט עשרים שנה מאז התחיל אוריון את הפעילות המקצועית שלו כמוזיקאי, זו שבמהלכה היה, בין היתר, הגיטריסט של "נושאי המגבעת" ז"ל, חבר בלהקת "הפה והטלפיים", מנהיג וכותב בהרכב "בתריי זוזיי", גיטריסט לתקופה קצרה ב"כרמלה גרוס ווגנר", ומפיק מוזיקלי באלבומים של שילה פרבר, "ביר 7" ו"דפנה והעוגיות". לאלבום הבכורה הזה, שמאחוריו, כאמור, רזומה ארוך ומשובח, מצורף אלבום נוסף ובו שני האי.פי. שהוציא אוריון בשנתיים האחרונות, "גיבור גיטרה" ו"קר".
 
"בתכלס זה בערך האלבום העשרים שאני עושה", אומר אוריון, "זה רק הראשון שיוצא באופן מלא תחת הכותרת של השם שלי. אז אוקיי, זה אלבום בכורה, אבל זה לא בדיוק פעם ראשונה שאני פותח את הפה. לפני שני האי.פי. שהוצאתי הייתי ב`בתריי זוזיי`  שגם בה שרתי חומרים שלי, אז זה כבר עשר שנים אחורה שאני שר חומרים שלי. אין ספק שזה תהליך, לעבור לפרונט, כי גם כשלקחתי את הפרונט ב`בתריי זוזיי`  זה היה במסגרת להקה, זו המסגרת שהכרתי ואהבתי. ברגע שהם התפרקו היה ברור לי שזה הכיוון, אבל אז התחלתי לעשות כל מיני הפקות ועניינים, ובעצם רק באלפיים ושלוש התחלתי לכתוב את השירים שבסופו של דבר מאוגדים באלבום הכפול הזה. באלפיים וארבע התחלתי להופיע איתם, בשנתיים שאחרי הקלטתי אותם ועכשיו האלבום יצא".

"עצבים חשופים טובים ליצירה"

"עכשיו אין לי עם מי לצחוק/ ואין מי שיגיד לי לשתוק/ עכשיו אין בכלל עם מי לדבר/ הייתי פעם משהו ועכשיו אני אחר/ עכשיו אין לי למי לספר/ אפילו אין לי למי לשקר/ הייתי פעם משהו/ ועכשיו, משהו אחר"("מראה אחורית", מילים ולחן: רם אוריון)
 
 - סיפרת פעם שהשירים נכתבו בעקבות פרידה מבת זוג. אז הסבל באמת טוב ליצירה?
 
"הרבה מהם קשורים לכל האירועים שמסביב לפרידה. אני חושב שמצבים של עצבים חשופים ואמוציות חזקות טובים ליצירה, והיצירה גם טובה להם. זה משהו חיובי שיוצא מסיטואציה שלילית ובאיזשהו מקום זה גם חלק מהעניין של השם של האלבום. `כן` במובן הפוזיטיבי, וגם במובן החשיפתי, אבל יותר מזה בעניין של לרצות להתנגד למקומות הרעים, השליליים וההרסניים".
 
 - המעבר הזה שלך לפרונט הוא משהו חד פעמי או דרך שאתה הולך בה?
 
"חד פעמי זה לא. אני עושה את זה כבר הרבה זמן, אבל זה לא סותר את זה שאם תגיע הפקה שאני ממש חרמן עליה אני אעשה אותה, ואז אהיה בפוזיציה של המפיק, וזה לא סותר לנגן עם ערן צור כבר שנים, וזה לא סותר שעכשיו אני בהקלטות של הפה והטלפיים שזה סוג של להקה".
 

בונוסים נשיים

בימים אלה מופיע אוריון עם הרכב שכולל את דפנה קינן (מדפנה והעוגיות) בגיטרה ושירה, ספי אפרתי בבס ושירה, תמר זיו בסקסופון וחגי שלזינגר בתופים.
 
 - יש משהו שונה בעבודה עם נשים לעומת עבודה עם גברים?
 
"זה בטוח משנה את הווייב באיזושהי צורה, זה משהו טוב. אני לא יכול לשים על זה את האצבע אבל אפשר לראות שאני רחוק מלהימנע מזה אם מסתכלים על ההרכב שלי וגם על ההפקות שעשיתי, אם זה שילה פרבר או `ביר שבע` או `דפנה והעוגיות`. כנראה זה בא לי טוב. בהופעה בשבוע שעבר, כשמאיה בלזיצמן ניגנה איתנו, אז חצי מהאנשים על הבמה היו נשים. בתכלס זה לא בחירה של לחפש נשים, פשוט אני מכיר בחורות נורא מוכשרות ומוצלחות. במקרה של דפנה יש לי גם בונוס של קול נשי בהרמוניות של השירה, וזה בונוס שאני משתמש בו הרבה".
 
- אלו השפעות מוזיקליות אתה מביא איתך לאלבום שלך?
 
"זה הרבה יותר דברים ממה שאני יכול לציין. כל דבר שמגניב אותי. זה משהו שאם אתה מתחיל להגיד זה לא ייגמר. הדרך היחידה לעשות את זה הייתה להזמין אותך להציץ בערימת הדיסקים שלי".
 
 - אז בוא נלך הפוך. יש דברים שאתה לא יכול לשמוע?
 
"לא הרבה. אני מחזיק ממוזיקה דבר חיובי באופן כללי. יש דברים שמביאים לי את הסעיף, אבל זה לא במחשבה של מגזרים, לא קיימת אצלי החשיבה הזאת. העניין הוא שבאופן כללי אני יכול להימנע לגמרי מלשמוע דברים שלא עושים לי טוב, והדברים היחידים שאני לפעמים נאלץ להתמודד איתם באים בגלל סיטואציות שאני נמצא בהן, והם דברים מקומיים, ואין מצב שאני אגיד מי הם..." 
 

"מבחינת יצירה ואמנים המצב אף פעם לא היה יותר טוב"
 

 - דווקא בגלל שהיית בלהקה שנחשבה מאד מתוחכמת ומתקדמת כמו נושאי המגבעת, מעניין אותי לשמוע מה דעתך על המוזיקה הישראלית שאתה שומע היום
 
"חשוב לי רק להגיד, אם את מציינת את נושאי המגבעת, שבזמן אמת היינו להקה שבאותה מידה שהחזיקו ממנה ואהבו אותה, לפחות באותה מידה שנאו אותנו וזלזלו בנו".
 
 - זלזלו?
 
"ועוד איך זלזלו. בתור מי שהיה שם, את העיניים העקומות של האנשים שמעקמים עלינו את הפרצוף אני לא אשכח".
  
 - מוזר לי שזלזלו. אני יכולה אולי להבין כשאתה אומר שהיו אנשים ששנאו, כי היה, אולי, משהו קצת מתנשא במה ששידרה הלהקה
 
"רק מהבחינה שלא עניין אותנו להיות חלק מאיזו קבוצה או התרחשות אחרת. אני לא רואה את זה כהתנשאות אלא כאינדיבידואליזם".
 
- ומה לגבי המוזיקה של היום?
 
"אני חושב שאף פעם לא היה מצב של כל כך הרבה מוזיקה טובה כמו שיש עכשיו, גם בגיוון, וגם ברמה. לא עובר שבוע בלי שיש בשקט שתי הופעות טובות שאפשר לראות, בתל-אביב לפחות, ואני חושב שאיך שהקיץ הזה והחורף האחרון נראו מבחינת אמנים שבאו מחו"ל מצביע על איזושהי הבראה תרבותית, או איזשהו שיפור לפחות, כי המצב של התרבות הוא עדיין על הפנים, אבל זה נראה יותר טוב ויש יותר מה לשמוע וזה על רמה יותר גבוהה ממה שזה אי פעם היה.
 
"תחשבי חמש עשרה שנים אחורה, על  `תור הזהב` שמדברים עליו, היית יכולה, ואני אומר בנדיבות, לספור על אצבעות של שתי ידיים דברים שהם יוצאי דופן ועל רמה, אז תור זהב גדול זה לא היה יחסית לעכשיו. במספרים זה אולי היה נראה יותר טוב ברוקסן כשבאו אלף חמש מאות איש להופעות, וכשהחתימו הרבה יותר אמנים, אבל מבחינת יצירה ואמנים המצב אף פעם לא היה יותר טוב". 
 

רם אוריון יופיע עם "מלכת הפלקט" ב- 19 במאי 2007 ב-22:00 סיטיהול בחיפה.