פליציה רוותה נחת
 
קולותיהם הצלולים של  שני זמרי קונטרה-טנור המלווים בצ`מבלו  התפרצו באחת אל חלל הגלריה  במוזיאון תל-אביב, הגביהו את תקרת הבטון והנשימו את קירות הגבס בצלילי בארוק. שלושת המוזיקאים שיצרו את הפלא הזה הם הסולנים וויליאם טאואר וג`יימס ליינג ונגן הצ`מבלו צ`ארלס מתיוס  - כולם  חברי האנסמבל הבריטי "ארמוניק קונסורט" שפתחו את אירועי יריד המוזיקה של פסטיבל פליציה בלומנטל.
 
לדברי אביגיל  ארנהיים  המנהלת את הפסטיבל  (לצד אנט סלין) אחת המטרות של  המסגרת הנקראת "יריד המוזיקה" היא לקרב אנשים אל המוזיקה הקלאסית, לפרוץ את המסגרות הקיימות ולחפש מינונים אחרים, סמנטיקה אחרת ותפאורה אחרת מן המקובל בקונצרטים. "הקונצרטים קצרים יחסית, שונים אחד מן השני ומבוצעים בתוך גלריה ומאפשרים  לקהל גם להציץ אל הקיר ולהכיר משהו אחר, הישיבה בקונצרט הופכת לפחות כבדה".
 
הבטתי סביבי. הקהל מתרכז בעיקר בדמויותיהם הנאות של הסולנים. מעט מאוד מגניבים מבט אל האולם המארח. אבל עיקר חינו של הקונצרט הפותח את יריד המוזיקה בפסטיבל הוא בצימודי הניגודים.  מאות שנים  מפרידות בין החוויה האודיאלית מימי הבארוק  לחוויה הוויזואלית של יצירות אמנות המודרנית הניבטת מקירות הגלריה. עשרות שנים מפרידות בין הסולנים הצעירים לבין קהלם, המבוגר עד מקשיש. כסאות הפלסטיק עומדים בניגוד להדרו של הצ`מבלו, והבמה המאולתרת מתאזנת נוכח חליפותיהם המוקפדות של הסולנים. גם הבדלי המזג בין שני הסולנים  ניכרים בקונצרט  ג`יימס ליינג  ממתיק חיוך תמידי  אל תוך שירתו בעוד ווילאם טאוארס מרצין, כמעט מיוסר לעתים.
 
"מי שרגיל לשמוע מוזיקה ייעלב שהכסאות מפלסטיק, שהתאורה שונה מן המקובל ושרואים פחות טוב. יש קהל מצומצם למוזיקה קלאסית וגם לו יש הרגלי צריכה מאוד מאוד ברורים שקשה לשנות. אבל  מי שלא רגיל לשמוע קונצרטים  יקבל את הקסם שבחוויה שמציעה את  הכלים הכי טובים, האמנים הכי טובים", אומרת ארנהיים ומאששת את ההנאה הפרטית שלי כמי שלא מרבה לשהות באולמות קונצרטים דרך קבע.  על הבחירה בגלריה אסיא (שבה מוצג אוסף הקבע מיזנה בלומנטל) כאתר ההתרחשות היא אומרת שזו בעיקרה בחירה פרקטית – "לא בכל גלריה אפשר להעמיד במה.  פעם ערכנו קונצרט בארוק  בגלריה התחתונה במוזיאון  מול דיוקנאות בארוקיים  ועל גבי רצפה מדופנת בעץ. אבל זה אולם שלא ניתן להציב בו במה וקיבלנו המון תלונות מקהל שלא רואים".
 
ההתרוננות של הקונצרט הזה ניכרה היטב גם מפניה של האספנית והנדבנית  פליציה בלומנטל שנשקפו משלושה דיוקנאות לפחות  אל הבמה המאולתרת.  תפסתי אותה  מזקיפה את גבותיה בהנאה ורווה נחת מן הסולנים שהנעימו ביצירות מאת סקרלטי, פרסל  והנדל.  
 
ובל  נשכח את הנאתן של משגיחות המוזיאון. הנשים הללו ששומרות בימים כתיקונם,  בזעף קל, על השקט בגלריות נהנות בימי הפסטיבל מגיוון מרענן באווירה ועל כך  מעידות העליצות והנמרצות שבהן קיבלה אחת מהן את פנינו בכניסה לגלריה.  גם להן היום חג. 
 
האודיאלי והוויזואלי התלכדו פיקס
 
אבל שיאו של היריד אמש  הגיע בקונצרט האחרון שבו טריו ברון מצרפת (ואדים צ`זיק – כינור, יבגני סקאקושב – צ`לו, דיוויד ביסמות` – פסנתר) הקפיצו את חוויית השמיעה קדימה אל  המאה העשרים ביצירות מאת יאן סיבליוס ומוריס ראוול.  האודיאלי והוויזואלי התלכדו פיקס. הנופים הקודרים של מוריס דה ולאמנק  תאמו את הגוונים האפלים והדרמטיים של סיבליוס,  ושיאי הפיצקטו הפראיים  של ראוול בטריו לפסנתר בלה מינור שחתם את הערב הלמו יפה את הפוביזם של פון יבלונסקי  שנשקף מקיר מרוחק בגלריה. היצירה הנפלאה והמוכרת  הזו, שעמדה במרכזו של סרטו היפה של קלוד סוטה "לב בחורף", נעה בין איפוק לפראות וזכתה לביצוע מצוין שזיכה בצדק את השלישייה בתשואות רבות מהקהל.
 
בין שני קונצרטי היריד העלתה קבוצת בלבילו מופע  נוסח הקומדיה דל ארטה  על במה במרכז הלובי הראשי של המוזיאון. התלבושות והמסיכות המרהיבות שלהם לא הצליחו לכסות על כך שהבמה הייתה קצת גדולה על מידותיהם.  השלושה תפקדו  הרבה יותר טוב כמארחים צבעוניים  בכניסה לקונצרט הערב של אנסמבל "ארמוניקו קונסורט".
 
במרכז הקונצרט הזה, שחתם את אירועי האמש בפסטיבל, "א-קפלה עם ויקטוריה", עמד הרקויאם של תומס לואיס דה ויקטוריה.  זו הפעם הראשונה שבה אני שומעת את היצירה הזו, וגם את המלחין לא הכרתי. קטונתי מלחוות דעה בעניינים שאינני מצויה בהם כלל אבל גם בבורותי אני יכולה להעיד שהעושר הקולי שהפגינו  14 חברי האנסמבל הצעירים בניצוחו של כריטופר מונקס ביצירה הזו היה מפתיע ומפעים. זה נשמע כאילו עשרות סולנים עומדים ושרים על הבמה. חוויה יפהפייה בסופו של אחר צהריים מענג במוזיאון.
 

יריד המוזיקה - סקרלטי ובני זמנו: - וויליאם טאוארס ג`יימס ליינג -  קונטרה-טנורים, צ`ארלס מתיוס, צ`מבלו;  יום הולדת שמח קרלו גולדוני – תיאטרון רחוב עם קבוצת בלבלו, "קומדיה דל ארטה" ;  סיבליוס וראוול - ברון טריו (צרפת): ואדים צ`זיק, כינור; יבגני סקאקושב, צ`לו; דיוויד ביסמות`, פסנתר. 15 במאי, 17:00, גלריית אסיא ולובי המוזיאון.

א-קפלה עם ויקטוריה ומוטטים מאת פרסל, אנסמבל "ארמוניקו קונסורט" מנצח: כריסטופר מונקס, 15 במאי 2007 , אולם רקאנטי.