מוזיקה - סמיר מחול פינת גורדון

את פסטיבל "תרבות של שלום" יחתום מופע הדואו של סמיר מחול ואיתמר דוארי "את`ר". לכאורה מופע נושא מסר אופטימי של דו קיום, אבל המציאות של מחול ושלנו מורכבת יותר

מחתונות לאקדמיה

את פסטיבל "תרבות של שלום" יחתום "את`ר", מופע של המוזיקאי סמיר מחול (עוד, כינור ושירה) בהרכב דואו עם נגן כלי ההקשה איתמר דוארי. המופע נקרא על שם אלבומו הראשון של מחול שיצא ב-2004 וכולל שירים מושרים וקטעים אינסטרומנטליים רבים, המשלבים מוזיקה מקורית עם מוזיקה ערבית מסורתית.

"זו מוזיקה מקורית שמושפעת מהמוזיקה הערבית הקלאסית, מהמוזיקה הטורקית, מהמוזיקה הביזנטית הכנסייתית", מספר מחול. "אני גדלתי על המוזיקה הערבית הקלאסית, בעיקר המצרית, הלבנונית והסורית. זה המקור הבסיסי שלי, מה שגדלנו עליו בבית".

את אלבומו הראשון הוציא מחול, (37), כשמאחוריו כבר מופעים לא מעטים בארץ ובחו"ל בהרכבים שונים. בין היתר היה לו מפגש מוזיקלי עם אמנית הקול ויקטוריה חנה ופרויקט עם אייל שילוח שאתו הופיע בארץ ובחו"ל.

את הכשרתו המוזיקלית האקדמית רכש באקדמיה בירושלים, במחלקה למוזיקה מזרחית. תוך כדי לימודיו החל ללמד עוד ותיאוריה של מוזיקה ערבית במרכז למוזיקה מן המזרח בירושלים, שם הוא מלמד עד היום. חמש שנים לימד גם באוניברסיטת בר אילן במחלקה למוזיקה שורשית. ב-2004 הוציא, כאמור, את אלבומו הראשון, "את`ר", שמופץ בארץ ובחו"ל דרך האוזן השלישית.

"גדלתי בבית שמאוד אהב מוזיקה וספרות. יש לי שני אחים משוררים וסופרים שמאוד אוהבים מוזיקה וספרות, וזה מאוד השפיע על ההתחלה שלי. בילדות למדתי לנגן עוד וכינור, הופעתי כזמר חתונות, הייתי גם עם תזמורת תרשיחא. עשיתי ניסיונות לכתוב, והניסיונות האלה נשארו בבטן עד שהתחלתי לכתוב. אני לא כותב מילים, רק מוזיקה. הלחנתי שירים שונים ביניהם שיר שנכתב ב- 1256, ושיר שכתב בן דוד שלי, מרואן מחול (משורר ט. ג.) יש טקסטים חדשים, ויש גם ישנים."

יצא לך לנסות להלחין גם טקסטים בעברית?

"האמת שכן, הלחנתי פסוקים משיר השירים. זה פרויקט שהייתי שותף בו עם הזמרת ויקטוריה חנה ורביעיית כלי הקשת הישראלית העכשווית, עם המנצח מיכאל וולפה. כל הפרויקט היה על שיר השירים בעברית, לקחתי את זה מהברית הישנה בערבית וכתבתי מוזיקה לשני פסוקים. היה מקום בשיר שויקטוריה ואני שרנו ביחד, בערבית ועברית - היא שרה גם בערבית ואני שרתי אתה בעברית".

המוזיקה כבוסתן

השילוב שאתה יוצר במוזיקה שלך, בין מקורי לקלאסי, בין מוזיקה ביזנטית כנסייתית, למשל, למוזיקה מקורית, זו תוצאה של הלימודים האקדמיים?

"לא. לימוד זה משהו אחד ולכתוב זה משהו אחר. לימוד יכול לכוון אותך להתחיל להסתכל על המקצוע לא רק כחובב. הלימודים הם כלי מאוד מאוד חשוב בחיי המוזיקאי או בחיי כל אדם, אבל לא את כל מה שלומדים אפשר ליישם במציאות. השילוב הזה יוצא בלי להרגיש. אני חושב שבכל מוזיקאי או מלחין יש מאגר, או אוסף, שחי בו בפנים. אני יכול למשל להיות מושפע גם ממוזיקה מערבית, גם את זה שמעתי. בפנים נמצאים כל הדברים, חומרי הגלם, ואני יכול להוציא את זה בראייה עכשווית, וזה יכול להתמזג עם מוזיקה מערבית או טורקית, מוזיקה ערבית קלאסית עם מוזיקה פרסית, אבל אז אתה מגיע לשאלה, איך אני יכול לכוון את זה, לעשות את זה בכוונה".

ואתה עושה את זה?

"כן. לפעמים כשאני כותב אני אומר לעצמי שאני יכול עכשיו לקחת את הקו המלודי לטורקיה, או למצרים בשנות העשרים, או לאיזה גוון פרסי, לאיזה מוטיב ביזנטי מהכנסייה. המלחין מסוגל לעשות דבר כזה, ואז כשהמוזיקה נגמרת את מרגישה שהיא בוסתן של כל הדבר הזה".

איך התקבל האלבום הראשון שהוצאת, בארץ ובחו"ל?

"הדיסק קיבל ביקורות מצוינות. מוזיקה אמנותית היא לא מוזיקה מסחרית אז אין ציפייה למכור הרבה, אבל זה בכל זאת נמכר. אני לא מרוצה במאה אחוז, אבל מקבלים דוחות מ`האוזן` שהדיסק מקבל תגובות מאוד טובות, במיוחד בחו"ל, מאוד מתעניינים בדיסק, כתבו עליו הרבה בכל מיני מגזינים שמתעסקים במוזיקת עולם, ומדי פעם אני נכנס לרדיו אינטרנטי ומשמיעים שם יפה את הדיסק שלי וזה מאוד משמח".

"תרבות של שלום - זה שולי בשבילם"

על פניו נשמע שאין טבעי מכך שמוזיקאי החבר בדואו המגלם דו קיום יהיה אחד ממשתתפי פסטיבל הנושא את השם הכל כך הולם, "תרבות של שלום". מחול, לצערו, לא ממש אופטימי.

"בואי נגיד שאני בנאדם שמאוד מנסה להיות אופטימי, אבל בשטח זה לצערי מאוד לא ככה. אין משהו יותר טהור ממוזיקה ואין דבר שיש בו אהבה כמו במוזיקה, אבל לצערי הארץ מכניסה אותי להרגשה מאוד מאוד לא נעימה, איפה שלא תלכי. המוזיקה הערבית וגם המוזיקה מזרחית, מקופחות בארץ. אנחנו כל הזמן מרגישים שאין מספיק תמיכה מהממסד הישראלי והממסד הממשלתי. ואני מדבר גם על הרדיו וגם על הטלוויזיה.

"אני יכול לתת לך דוגמה. הזמינו אותי לא מזמן לתכנית באחד הערוצים בבוקר. שאלו אותי שאלה אחת, שבקושי עניתי עליה, וזהו הסתיים הריאיון. לפחות תתנו קצת תשומת לב לפסטיבל, זה פסטיבל של שלום, אז לפחות תשאלו כמה שאלות עליו, תנו לי להגיד לך מילה על הפסטיבל כאמן ערבי שמנגן בו. את מרגישה שזה משהו שולי בשבילם. גם בגלל שאני מגיע מפקיעין, אני בא לתל אביב יום לפני, והתחקירנים מתקשרים כמה פעמים בשבוע, כל זה יפה מאוד, כל הכבוד לכם, אבל אז בתכנית שואלים בתכנית שאלה אחת, ויאללה, אז מה אתם משמיעים לנו. אני שומע לפעמים בטלוויזיה שירים שלמים של מוזיקה מערבית, אבל לנו יש פסטיבל פעם אחת בשנה, אז תנו לזה חמש דקות, מה יקרה? ואני לא אומר את זה כי אני מחפש יותר זמן לעצמי בטלוויזיה אלא כי יש לזה חשיבות של אכפתיות".

זאת הסיבה שהדואו שלך מורכב משני מוזיקאים משני העמים?

"איתמר ניגן איתי בהופעה בטבריה לפני שיצא הדיסק שלי ומאוד אהבתי והתחברתי אליו כמוזיקאי. הוא מנגן מאוד יפה, בחור מאוד מוכשר, והייתה בינינו כימיה ברמה מאוד גבוהה. לפני כמה חודשים החלטנו להקים את הדואו, חשבנו על עוד נגנים, אבל בסופו של דבר כשעשינו את החזרות ראינו שהמופע יושב ולא צריך שום דבר, הוא ואני נטו. הושבנו את זה לדואו, עשינו כמה הופעות, ואנשים מאוד מאוד נהנים בהופעה, לא מרגישים את הזמן. זאת הופעה מאוד חיה, מאוד עליזה, מלאה אקשן.

"מה שהביא אותנו אחד לשני הוא המוזיקה, והמוזיקה יכולה לקרב שני עמים ולקרב אויב לאויב. לא התכוונו לשתף פעולה בגלל דו קיום אלא בגלל מוזיקה נטו, אבל עומד מאחורי זה מסר מאוד חזק ומאוד אנושי: אם איתמר וסמיר יכולים לשבת ולעשות מוזיקה ובאמת יש ביניהם כימיה והם יכולים ביחד לשמח ולרגש קהל, אז אני בטוח שגם הממשלה הזאת והממשלה הזאת, והעם הזה עם העם הזה, אם יש ביניהם הבנה וכבוד אחד לשני והקשבה אחד לשני, יכולים באמת לקוות לשלום".

"בארץ אנחנו עסוקים במלחמות"

במופע תבצעו את כל קטעי האלבום?

"נעשה קטעים מאת`ר, וגם דברים חדשים שייצאו בקרוב בתקליט. אני לא עושה את כל התקליט בהופעה כי יש קטעים שצריכים תזמורת. זו הופעה של שני נגנים, שני סולנים שצריכים לשכנע מוזיקלית את הקהל בשני כלים. זה לא פשוט להופיע בדואו אבל אני נהנה מאוד מזה שיש לנו, לי ולאיתמר, את היכולת לעשות את זה".

מה נותנים לך המפגשים המוזיקליים עם אמנים יהודיים? אתה חוזר הביתה עם דברים מוזיקליים אחרים ממפגשים כאלה?

"יש בזה משהו מיוחד. בטח שאני חוזר הביתה עם דברים חדשים. זה קרה לי גם עם איתמר. עיבדנו ביחד את הקטעים והם קיבלו טעם קצת אחר. אני מאוד בעד זה. אני, השלום שלי הוא במוזיקה. אצלי זה לא התחיל עכשיו בפסטיבל השלום, זה נמצא אצלי כל הזמן. גם כשאני מלמד בירושלים, אני מלמד תלמידים יהודים, וזה אומר לא רק לנגן אלא גם לתת את שלי לצד השני, אבל אם אני נותן, ברור שאני צריך גם לקבל, לא?

"אז אישית מהאנשים אני כן מקבל, אבל מהממסד, או מהאנשים שבאמת יכולים להביא אותי ואת איתמר למקום יותר טוב, אנחנו לא מקבלים לצערי הרב, ופה יש את השאלה הגדולה, למה האמנים בארץ עוזבים את הארץ ועוברים לאירופה ולמקומות אחרים. יש לי חברים שסיימו איתי את האקדמיה והם חיים היום בחו"ל. אני לא אומר שבחו"ל זה פשוט, אבל בארץ אנחנו עסוקים במלחמות, אנחנו במקום לא רגוע, מקום שיש בו מתח כל הזמן".

טוב, לפחות זה טוב ליצירה, זה משאיר את האמן טעון...

"אבל לא חייבת להיות אווירה כזאת כדי לכתוב מוזיקה, גם על סיפור אהבה אני יכול לכתוב מוזיקה. אפשר לכתוב על משהו דרמטי, אבל זו לא חייבת להיות מלחמה. וזה כואב לי, ולך, ולכל בנאדם, אבל זאת המציאות שאנחנו חיים בה. זה לא משהו משמח שנותן לך תקווה שהארץ הזאת היא מקום אופטימי ושאת יכולה לממש את החלום שלך, לא."

"את`ר", סמיר מחול – עוד ושירה, איתמר דוארי – כלי הקשה. חמישי, 24 במאי , 21:30, המרכז לתיאטרון עכו, במסגרת פסטיבל "תרבות של שלום".