מאז קיץ 2000, זמן יציאת אלבומם הראשון, החלו צוברים "שוטי הנבואה" פופולריות רבה. המוזיקה השמחה והרב-תרבותית שאיפיינה אותם באלבום הראשון משכה אליה צעירים רבים, בעיקר תרמילאים שהסתובבו במזרח או בדרום אמריקה ומאוד התחברו למסרי השלום והאחווה נטולי הציניות של הלהקה. קהל המעריצים שלהם בארץ התרחב וגדל, למרות שעשו מעט יחסי ציבור ומיעטו גם בהופעות.
הציפייה לאלבום השני של שוטי הנבואה, "מחפשים את דורות", שיצא ב-30 באפריל, שברה שיאים בחודשים האחרונים וכבר עכשיו ברור שהוא ימכור במספרים טובים. אותה ציפייה גבוהה מצד קהל מעריצים גדול ומתלהב הצליחה למלא את האנגר 11, חלל ההופעות הגדול בנמל, וליצור אווירה מתאימה לאירוע חגיגי שכזה. ההופעה הוגדרה כחימום לקראת צאת האלבום והזדמנות ראשונה עבור המעריצים לטעום מהשירים החדשים בהופעה.
האלבום החדש והיומרני הוגדר על ידי הלהקה כ"אלבום קונספט", בעל מסר וסיפור העוברים דרך השירים השונים. ההופעה בהאנגר הייתה שאפתנית לא פחות והציגה, בנוסף ללהקה ושיריה החדשים, גם אורחים מכובדים כמו אמן הטאבלות והביטים הבריטי-הודי טלווין סינג, עידן רייכל, דיןדין אביב ולהקת תופים אפריקאית כחימום. כמו כן השקיעו בהפקה והביאו שלושה מסכי ענק עליהם הקרינו אנימציות שונות וצילום של ההופעה בתיאום מצוין עם השירים. הלקח מההופעה הלא מוצלחת של הלהקה באותו המקום בשנה שעברה נלמד והסאונד הפעם היה מצוין.
אלבום הבכורה של "שוטי הנבואה" היה הצלחה אדירה ולא בכדי. כל השירים בו היו מוצלחים, מלאים באנרגיה ושמחת חיים, טעונים במסרים וטקסטים ובעיקר מהווים יצירה אחת שלמה ואחידה. הבעיה הקשה הנוצרת כאשר אלבום הבכורה שלך הוא כמעט מושלם היא מה יקרה עם האלבום השני. בתי הקברות של המוזיקה מלאים באמנים שלא הצליחו לעמוד בציפיות והתרסקו תחת צילו של אלבום ראשון מוצלח. "שוטי הנבואה" התאמצו מאוד והשקיעו הרבה מחשבה וכסף בשביל להמנע מ"סינדרום האלבום השני", גם ההופעה המושקעת והסינגל הראשון "אמונה" עם הקליפ היפה שלו, הם חלק מאותו נסיון לחדש ולשנות, על מנת ליצור משהו אחר מהאלבום הראשון.
ההופעה נפתחה בצורה מרשימה וכוחנית, הקהל יצא מגדרו עוד לפני שהחלו לנגן והיה אפשר להרגיש כמה אוהבים את הלהקה. השוטים מיהרו לספק את סקרנותו של הקהל וכמעט כל השירים בשעה הראשונה היו מהאלבום החדש. מסע מוזיקלי בין סגנונות שונים והליכה למקומות אחרים מאשר אלו שבאלבום הראשון. "שוטי הנבואה" נרגעו קצת, הקהל רצה מסיבה וקרחנה אבל הלהקה ניגנה מוזיקה רגועה יותר. במקום לחזור לאנרגיות הקופצניות של השירים הישנים, הם הלכו עכשיו לכיוונים גרובים ופאנקים יותר, השוטים 2004 הם להקה סקסית יותר ושנטיפית פחות.
המופע ריגש יותר משהרקיד. הוא חשף שוב יכולות מוזיקליות מעולות של כל שבעת חברי ההרכב (ושני הנגנים האורחים). לפחות ארבעה מהשירים החדשים יהיו כנראה להיטים, למרות שכמעט ואין את אותם המנוני שאנטי המזוהים כל כך עם הלהקה. הם הלכו בכוון עמוק ומוזיקלי יותר. שיר בו עידן רייכל התארח עם אקורדיאון היה הברקה מקורית ובאחרים היה ניתן לשמוע גיטרה ספרדית ודיג` אבל גם הרבה קלידים וביטים אלקטרונים.
ככל שהתקרבו להדרן התחילו לשלוף את השירים הישנים שעשו כל כך טוב לקהל האוהב. כל השירים קיבלו לבוש חדש, בעיקר עיבודים מוזיקלים קצת שונים, חלקם אקוסטיים, חלקם אלקטרונים. "הילדים קופצים" שהרים את הקהל, "במלון ברבת עמון" הדאבי המשובח ו"פה ביפו" בהחלט סיפקו את הסחורה. דווקא הגרסה החדשה ל"משתוללים בכפר" המקסים עם דיןדין אביב, קצת איכזבה.
שיא הערב הגיע בהדרן איכותי ומלהיב. חלקו הראשון היה אקוסטי והשתתף בו טלווין סינג המעולה. ביחד עם הסולן אבי פואנקינוס ועמית כרמלי על גיטרה אקוסטית וקולות קיבלנו חצי שעה של מוזיקה טהורה ושמיימית, עם ליווי ויזואלי של מים זורמים על מסכי הענק שיצרו רגע פשוט קסום. החלק השני של ההדרן הביא סיום נאות בדמות "הכל מן ג`ה" ו"פנאן" שהפכו את ההאנגר למערבולת של ידיים, רגליים והרבה ראסטות.
"שוטי הנבואה" מנסים להשתחרר מתדמית השנטי ולעבור למרכז העשייה המוזיקלית בישראל. המופע בהחלט הוכיח שיש להם הרבה מה למכור והם מזמן כבר לא קוריוז. השפעות אפריקאיות, ערביות, קריביות, לטיניות והיפ-הופיות יוצרות ביחד סגנון ישראלי ומהוקצע. פחות אנרגטי וקופצני- יותר איכותי ומרגש. הרבה אנשים יפים היו בהאנגר ומעט מאוד ציניקנים. כולם יצאו מרוצים.
16/04/2004
:תאריך יצירה
|