בועות סבון מאושרות  
   
כשראיתי את "טרי פויזן" בפעם הראשונה הייתי בטוחה שתוך שנייה הן הופכות לאחד הדברים הכי מדוברים בארץ. שלוש בנות סקסיות שלא מפחדות ללכת על זה בכל הכוח ובנועזות לא נפוצה במחוזותינו, מגובות בשירים קלילים באנגלית ובצרפתית שמשלבים אלקטרוניקה בסיסית עם סאונדים מהאייטיז ואנרגיות של רוקנרול, והופעה משפריצת מיניות שכללה הצלפות מומחזות, נענועי אגן מרשימים, ופלירטוטים בינן לבין עצמן ובינן לבין הקהל. בקיצור, עשייה קלילה ומענגת שנותנת לך הרגשה שאתה נמצא בין בועות סבון מאושרות. ובכל זאת, במדינה כמו שלנו, שנורמליות היא לא אחד מתווי התקן שלה, "טרי פויזן" קיימת כבר שלוש וחצי שנים, ולא מספיק אנשים מכירים אותם עדיין.
 
לואיזה קאהן, (27) ילידת נורבגיה שחיה בארץ מאז גיל עשרים ("הייתי פה הרבה בביקורים, נורא אהבתי את תל- אביב וככה זה פשוט התגלגל. התחלתי ללמוד פה, הקמתי את הלהקה, ועכשיו אני לא יכולה לעזוב"), הקימה את ההרכב, שכולל בגלגולו הנוכחי את פטיט (26) על קלידים, את גילי סער (25) בקלידים ובס, את ברונו (28) המפיק המוזיקלי שכותב את השירים יחד עם קאהן ומנגן בהופעות בגיטרה סינתי. בהופעות מתארחת באופן שהולך ונהיה קבוע גם אנסטזיה שמנגנת גיטרה.
 
לאחרונה יצא להרכב מעין מיני אלבום בגרסת ויניל, שכולל שלושה קטעים ושלושה רמיקסים, כפרומו לקראת צאת האלבום המלא שלהם באוקטובר, ככל הנראה- בלייבל צרפתי. בסוף השבוע הקרוב יחגוג ההרכב את צאת האי.פי. בשתי הופעות בלבונטין 7. חוץ ממוזיקה אפשר יהיה למצוא במסיבות ההשקה גם ליין של מרצ`נדייזינג שבנות ההרכב עיצבו עם המעצבת אנה קיי.
 
"בנורבגיה תומכים בלהקות ששרות באנגלית"

"אנחנו מוציאים עכשיו את האי.פי. די בקטנה", אומרת קאהן, "כי אנחנו חייבים, כי אנחנו קיימים כבר הרבה זמן בלי שהוצאנו כלום. האי.פי. מיועד בעיקר למועדונים ולדי. ג`ייז, בגלל זה הוא בוויניל, והוא יוצא כפרומו לקראת יציאת האלבום בצרפת. יש עכשיו גל חדש צרפתי במוזיקה האלקטרונית שדי מצליח בכל העולם, ואנחנו די נהיינו חלק מהגל הזה. צרפת הכי מתאימה לנו בגלל ההתפתחות המוזיקלית, ובאמת שם קורים לנו הדברים הכי טובים".
 
איך את מסבירה את זה שאחרי כל כך הרבה זמן אתן עדיין לא מספיק מצליחות בארץ?
 
"אנחנו ממש מתחילות להצליח די בגדול בעולם. גם בארץ אנשים התלהבו מאיתנו. נפגשנו עם כל מיני אמנים ומפיקים, אביב גפן, למשל, רצה לעבוד איתנו, כולם אמרו שזה ממש מעולה ושיש לנו את זה, אבל שאנחנו חייבות לשיר בעברית, ולא עניין אותנו לשיר בעברית".
 
למה, בעצם?
 
"כי למה להקה לא יכולה לחשוב בגדול? אני באה מנורבגיה, ושם גדלתי על תרבות שהתעשייה המקומית כן תומכת בלהקות ששרות באנגלית. יש מלא להקות בנורבגיה שהצליחו בכל העולם, יש את אהה, וכל מיני הרכבים אלקטרוניים, וזה ממשיך לקרות, אז בשבילי כל המחשבה הזאת, שבשביל שהתעשייה תתמוך בך אתה חייב לשיר בעברית, הייתה קצת מוזרה, ולא הסכמתי עם זה. ניסינו גם לעשות שיר אחד בעברית בשביל תכנית טלוויזיה, וזה לא התאים לנו. גדלנו על אם.טי. וי.".
 
יכול להיות שגם הנועזות הפיזית שאתן מפגינות גדולה קצת על המדינה הזאת?
 
"אולי, אבל בכל זאת באו אלינו פה מפיקים והיו לנו פגישות עם מלא אנשים אבל אף אחד לא היה מוכן לתמוך אם זה לא בעברית. ואז מה שקרה זה שאני פתחתי לנו מיי ספייס ואחרי חודשיים הזמינו אותנו להופיע בכל אירופה עם תשלום ומלונות והכל, וכל השנה האחרונה אנחנו מופיעות בחו"ל שלוש פעמים בחודש, בכל האירועים, ועכשיו יש לנו חוזה תקליטים בחו"ל, והחלום שלי מתחיל בקטנה להתגשם".
 
בדרך כלל מגדירים את המוזיקה שלכן כאלקטרו טראש. איך את מגדירה את מה שאתם עושים?
 
"לדעתי אנחנו לא כאלה טראשיות, אנחנו בחורות די טובות... אנחנו עושים אלקטרו פופ. זה יותר רוקנרול מאשר טראש. טראש בעיניי זה כל מיני להקות כאלה שעושות לואו טק והסאונד שלהם נשמע טראשי, ואנחנו משקיעים הרבה בסאונד שיישמע טוב. אבל שיקראו לזה מה שרוצים.
 
"בגלל שכולנו גדלנו בניינטיז, עברנו את הרוקנרול והגראנז`, לאט לאט גם עברנו לאלקטרוני, ואנחנו מושפעים מדברים כמו פרודיג`י, נירוונה, היפ הופ, רייב, וגם מכל סצנת הלילה של המועדונים. ברונו אוסף מלא קלידים ישנים, אז השימוש שלנו בקלידים אנלוגיים נשמע אולי קצת מהאייטיז, אבל אנחנו תמיד מערבבים את זה עם סאונדים עדכניים.
 
"ההופעות שלנו הן הכי רוקנרול שאפשר, למרות שזה אלקטרוני. אני באה מרוקנרול, מאז שהייתי ילדה קטנה הקמתי הרבה מאוד להקות פאנק וגראנז`. השאיפה שלנו זה להיות כמה שיותר לייבים בסאונד, וזה בעיה, כי צריך למצוא את הדרך להפוך מוזיקה אלקטרונית ללייב. יש ליינים שאתה בונה על המחשב ולא יכול לנגן אותם בלייב".
 
מתח מיני על הבמה
 
אני לא זוכרת הרבה נשים שמעזות להיות פרועות כמוכן על במה בארץ.
 
"אנחנו תמיד משחקות אותה שיכורות לגמרי, לכל אחת מאיתנו יש דמות על הבמה. יש להקות פופ כאלה שכולם שם רוקדים אותו דבר – אז גם אנחנו רוקדות בטירוף, אבל אי אפשר להגיד שכולנו רוקדות אותו דבר, להפך, אף אחד לא יכול לעשות לנו כוריאוגרפיה, ויש הרבה הרבה אנרגיות".
 
אתן עדיין מפלרטטות אחת עם השנייה על הבמה?
 
"יש עדיין מתח מיני בין הבנות..."
 
וזה מתח אמיתי?
 
"לא, זה לא מתח אמיתי, אנחנו שונאות אחת את השנייה. לא, אנחנו אוהבות, אבל את יודעת, המתח המיני כבר נגמר מזמן, ולא נראה לי שהוא היה אי פעם. אבל אנחנו אוהבות להיות מיניות".
 
למה קוראים לפטיט ככה? איך קוראים לה באמת?
 
"את ראית אותה, לא? קוראים לה ככה כי היא נתקעה בתוך בחורה בת 12, בכל המובנים. את השם האמיתי שלה אף אחד לא יודע ועדיף שזה יהיה ככה. אבל אולי כדאי לקרוא לה בעצם בשם האמיתי שלה כי אז היא אולי תתבגר. עד לפני שנה חשבתי שהיא באמת צרפתייה, ומסתבר שהיא בכלל לא מצרפת, אלא שסבתא שלה המרוקאית כתבה לה את כל המילים לשירים שהיא כותבת לנו בצרפתית... עכשיו כשהיינו בצרפת היא כל פעם מצאה שם איזה מוכר צ`יפס וישבה איתו כדי שישלים לה את כל המשפטים שהיא צריכה להופעה בלילה, כי היא לא באמת יודעת צרפתית. אבל זה מאוד חמוד. זה די גאוני שהיא לא ממש יודעת על מה היא שרה. איזה עוד צרפתייה הייתה כותבת בצורה כל כך אינפנטילית?  `אני קטן, אתה גדול, אתה נשוי ואני עצובה`... מאוד נחמד".
 
"ההורים שלי אוהבים את נינט"
 
כמו שאפשר להבין, טרי פויזן עושות חיים קלים לכל מי שעדיין אוחז בגישה הישראלית העבשה שמייחסת חוסר רצינות למי שמעיז לקחת את עצמו בקלות.
 
"אף פעם לא הייתה לי שאיפה להיות כמו נינט. השתדלתי כל הזמן ללכת עם מי שאני. אז יכול להיות שלא יודעים בארץ לקבל את זה כמו שמקבלים את נינט. ההורים שלי חושבים למשל שזה מגוחך, אבל את נינט הם אוהבים... אבל אם אתה מגדיל את עצמך לכל העולם, יש מספיק קהל. כל הצעירים היום רק מחפשים את הטייק אוף על רוקנרול הזה שאנחנו עושים, גם בארץ. ילדים אוהבים רוקנרול, אין מה לעשות, והם קהל יעד מאוד חשוב בשבילנו.
 
"חוץ מזה, בארץ יש תרבות מועדונים מאוד מפותחת. אנשים רוקדים עד שמונה בבוקר ולוקחים סמים, שזה סוג של רוקנרול, אז אין סיבה שמה שאנחנו עושים לא יתאים בארץ. הופענו פה שלוש שנים בכל המועדונים ואנחנו מתקבלות אחלה. אפילו במסיבות הכי מיינסטרימיות זה יכול לעבוד כי אנחנו יודעות לתת בראש והמוזיקה שלנו מספיק קומוניקטיבית. אז זה שלא הגענו להיות בפלייליסט של גלגל”צ זה כי אין לנו חברת תקליטים שתומכת בארץ. אז סבבה, אנחנו עושים את זה עכשיו בקטן בחו"ל, והכל טוב בסופו של דבר".

"טרי פויזן"  יופיעו  בחמישי, שישי, 31 במאי, 1 ביוני 2007  ב- 23:00 בלבונטין 7.