מוזיקה - יום אחד יגיע נסיך החלומות

אחרי חמש שנות עבודה ויצירה במצפה רמון ליאת דרור וניר בן גל מעלים מופע חדש, "נסיך החלומות" , שיחה שנערכה בטרם הבכורה בפסטיבל ישראל 2007

לקחת אחריות על כל תנועה

"לפני 20 שנה ואחרי חמש שנים...", כך פחות או יותר מתחיל ניר בן גל את שיחתו עימי לקראת המופע החדש "נסיך החלומות" שהוא מעלה יחד עם זוגתו ליאת דרור במסגרת פסטיבל ישראל. לפני 20 שנה היו ליאת דרור וניר בן גל זוג צעירים נועזים שהביאו לבמה ביטוי קיצוני ואנרגטי של מערכת היחסים שלהם במופע "דירת שני חדרים"; לפני חמש שנים, אחרי שנים ארוכות של מופעי מחול בארץ ובעולם, השניים החליטו לשנות כיוון והתכנסו להם בהאנגר במצפה רמון, קרוב לאמא אדמה, קרוב לבטן הקעורה של המכתש. להאנגר הם קראו אדמה.

חמש שנים הם לא יצאו להופעות מחוץ למקום ויצרו קן חם ואוהב שמשך מאות אנשים לסדנאות, פסטיבלים ואירועי מחול בלב המדבר. במופע החדש יופיעו שנים עשר רקדנים לכוריאוגרפיה שלהם לצלילי מוזיקת טראנס מעודנת שמחברת בין צלילים מזרחיים לצלילי אלקטרו עכשוויים.

לדברי ליאת דרור, המופע החדש עוסק במרדף אחר האשליה של כל אחד מאתנו שתיתן לו כוח. "בתחושה שלי, אנחנו מאמינים שהכוח והגירוי יגיעו מבחוץ, דרך הגוף שלנו והרצונות שלנו. הרבה פעמים אנחנו מתנהגים כזקוקים", אומרת דרור, ומספרת על שיטת העבודה שהתגבשה בעבודתה המשותפת עם בן גל לאורך השנים: "דרך השיטה הגופנית שאנחנו משתמשים במופע אנחנו חותרים להגיע לעצמאות, בלי להרגיש את הנזקקות שיום אחד יגיע הנסיך, המשיח. הרעיון הוא שזה נמצא עכשיו פה, אצל כל אחד".

ניכר כי השנים במדבר עשו את שלהן ודרור מספרת על תפיסת עולם חדשה שהתגבשה אצל בני הזוג ביחס למחול. בעבר השניים נהגו ככל להקת מחול מודרנית, וכך הגיעו פעמים רבות הם והרקדנים לקצה גבול היכולת הגופנית שלהם. "הרבה פעמים כשרקדנים נמצאים על הבמה, יש דרישה מאוד תובענית וקשה ביחס לגוף: לפעול יותר חזק, יותר גדול, יותר כוחני, ויחד עם זה מגיעים גם לקצה גבול היכולת הנפשית, זה עובד יחד. התפיסה הגופנית שהתפתחה אצלנו עם השנים היא שהדרך שבה אנחנו עובדים בונה את הגוף, על המערכות הפנימיות שלו, הגמישות והיכולת, ולא כמו שבדרך כלל קורה עם רקדנים שבהופעה יכולים לרקוד ולקפוץ לשמיים ולמחרת מחוסלים טוטלית.

היום השיטה שלנו היא לחזק את הגוף, הכל – הנפש, הרגשות, הצד הפיזי. לכל תנועה הכי פשוטה שעושים – הרמת יד, רגל, תזוזה, יש גם השלכות על הסביבה הצופה עלינו ואנחנו משתדלים לקחת אחריות מלאה. בדרך כלל התנועות במחול באות לשרת רק את הווירטואוזיות ואת קצה גבול היכולת של הרקדן, אנחנו באים לשרת מערך רחב יותר, מתוך תפיסה של מחזוריות". דרור מדמה זאת למיחזור ואומרת , זה כמו לקחת אחריות על הזבל והפסולת – `לא לזהם את האדמה שעליה אנו חיים`, זה מאוד דומה לדרך שבה אנחנו חיים ביחס לגוף שלנו".

בין יצירה לטיפול

למי שביקר בהאנגר, ניתן לראות בברור את התפיסות הללו מיושמות הלכה למעשה. ההאנגר המטופח עשוי בפשטות מדברית ולנמצאים בתוכו ובחצר יש תחושה של קרבה ואהבה לטבע ומסירות בטיפול במקום.

דרור מספרת שהחיים במצפה רמון עשו לה ולבן גל רק טוב והשפיעה על נתינתם עבור אחרים: "השיטה שאנחנו עובדים בה מאז שהגענו למצפה רמון, קשורה גם לחלוקת הזמן אחרת בין היצירה ולבין השירות שאנחנו נותנים לאנשים, לאו דווקא לאלו שרוצים להיות על הבמה, אלא לכאלו שמנסים להכיר את הגוף שלהם. אנחנו עובדים עם קהלים שונים כמו חולי סרטן, נגמלי סמים, אנשי היי-טק ומנהלים, והתחלנו להכיר מה זה אומר הגוף, מה זו התנועה האנושית. במופע הגוף מקבל המון כבוד בלי להגיע לקצה ולעבור את הגבול".

"בעצם כולנו מחפשים את הקומוניקציה הבלתי אמצעית ובמפגשים האלו למדנו להכיר את השפה הזו לעומק. אתה לומד שאתה לא רוצה כלום מאף אחד – לא חזק או יפה יותר, לא לשפוט או להיאבק עם הגוף והנפש, אלא להכיר את עצמנו נטו. אנחנו כבר לא מעמיסים על עצמנו". גם הרקדנים החברים בלהקה חווים את ההתנסות עליה מדברת דרור והם מלמדים ונותנים שרות במקביל לניסיונם להגיע לווירטואוזי על הבמה.

לדבריה, כעת, לאחר חמש שנים של הסתגרות בהאנגר, הם למדו לחיות באיזון שמאפשר את חזרתם להופיע מחוצה לו: "אחרי הרבה שנים שבנינו והרצנו את הלהקה בארץ בעולם הייתי צריכה ללמוד מה זה לא לעשות. איך אפשר לחיות בלי ליצור ולדחוף קדימה, לקח המון זמן החיפוש מה זה עבודת השירות הזאת. להכיר את הפעולות היומיומיות של השגרה. הרבה פעמים לנסוע וליצור נראה מאוד גדול וחשוב. כאן בעצם לקחנו את כל התשתית של החיים וויתרנו על תהליך היצירה. זה היה לוותר עוד ועוד, כל הקשר עם העולם החיצון הלך וירד ויצרנו קשרים בערוצים שונים לגמרי, עד שהרגשנו שיש לנו את היכולת לקשר בין שני העולמות. ולהתחיל ליישם את מה שאנחנו מיישמים בעבודה עם הקבוצות בתוך הכוריאוגרפיה. עכשיו יש מפגש בין שני העולמות שיכולים לחיות בשלום אחד עם השני ולא להגיע לקונפליקט". על התהליך היא אומרת: "הרבה דברים הם תוצאה של התנסויות מתוך רעיון שהרקדנים הביאו דברים מעצמם ויחד איתנו, בעדינות, בתוך מערכת חוקים מסוימת הגענו לאחידות".

ביחס ל"דירת שני חדרים" דרור אומרת שהמופע היה קיצוני במובן של פריצה, כאשר במופע הנוכחי ניתן למצוא עוצמה שלא מתנגדת. "בדירת שני חדרים היה מרד ומחאה, התנגדות להרבה דברים. פה יש בנייה ולא התנגדות למה שאתה". את היציאה להופעה הראשונה מחוץ להאנגר מסכמת דרור כך: "מאוד טוב לנו במצפה רמון. יש משהו משמעותי במקום הזה – ביישוב עצמו ובסביבה הגיאוגרפית. יש הרבה כוח, מרחב שקט, משהו מאוד לא ישראלי והכי ישראלי, ישראליות מאוד נקייה וחסונה. הקהילה והמקום הם הרבה ממה שאנחנו מביאים איתנו למופע החדש. לא סתם אנחנו פה. אני לפחות מאוד שמחה להביא את המדבר המסוים, את השקט והגובה לכל מקום אחר בארץ, זה בא יחד איתנו".

עבודה כמעט תנ"כית

ניר בן גל, שותפה של דרור לחיים וליצירה, מספר שהבחין בשני דברים מרכזיים במופע החדש: "העבודה עושה חיבור כמעט בלתי אפשרי בין מזרח למערב, מצד אחד מאוד מחוברת למזרח למדבר, לנוודות ולארעיות, היא אפילו כמעט תנ"כית במראה שלה, ומצד שני יש את הקצב ואת הדיוק כמו במתמטיקה ברמה מאוד גבוהה – משהו מאוד מערבי. העבודה מתפקדת בשבילי כמו קוד מתמטי כמו נוסחה - מידע שתמצתנו אותו ובסוף מביא אור, או חשמל או משהו דומה, ומצד שני היא נעימה לצפייה ואולי אפילו רומנטית".

על העבודה המשותפת עם זוגתו הוא אומר: "אנחנו רואים את הדברים לגמרי אחרת, אנחנו אנשים נורא שונים ואני מרגיש שבעבודה הזאת כל אחד הביא את הצד שלו והביא את המזרח ומערב שלו כשלכל אחד מאתנו יש את שני הצדדים".

כשאני שואלת אותו אם הוא רואה קשר בין העבודה הנוכחית לדירת שני חדרים הוא שואל אותי אם שמעתי את דיסק ההופעה המשולש של אהוד בנאי. "אני שומע אותו כל הזמן בנסיעות ממצפה רמון לתל אביב והגעתי למסקנה שהוא כתב שיר אחד לאורך כל החיים שלו, ובכל פעם הוא שר 3 דקות ממנו. אני די מרגיש שאנחנו רוקדים ריקוד אחד כל החיים שלנו, ריקוד של גבר ואישה, מזרח ומערב, יום ולילה, כל מיני ניגודים שהם לא ניגודים בכלל, אלא משלימים אחד את השני".



"נסיך החלומות" יעלה ב-1, 2 באוגוסט 2007 ב- 20:45 במרכז סוזן דלל בתל-אביב .