מוזיקה - חמי רודנר פינת גורדון

אלבום רביעי, מופע חדש, פחות חרדות ויותר שמחה, חמי רודנר וטל גורדון בשיחה על שינויים, קובי אוז ותכניות תרבות בטלוויזיה

פחות חרדתי, יותר שמח

האלבום החדש והרביעי של חמי רודנר, שמתוכו אתם כבר מכירים טוב את "מכונת השירים הגדולה", השיר שעל שמו קרוי האלבום, הוא האלבום שהכי מדבר אליי מכל אלבומי הסולו שלו. משהו בחיבור של רודנר עם קובי אוז הוביל את שניהם למחוזות פחות מוכרים בהקשר שלהם. הגוון המטיפני והנחרץ שנלווה, לתחושתי, לא פעם, לשירה של חמי, פינה את מקומו באלבום הזה לרכות חדשה. סימני הקריאה הפכו לסימני שאלה, הלילה הפך ליום, העצבנות קיבלה רוגע והרוק הבסיסי התרחב עד לכדי רגעים של דיסקו ומקצבים שמזרחיות מפעפעת בתוכם (אם כי רמזים לאלה אפשר היה למצוא כבר בעשייה קודמת שלו).

"נורא חיפשתי מי אני ומה אני רוצה להגיד", אומר רודנר. "אני אף פעם לא יודע מי אני באמת, ותמיד רוצה למצוא משהו חדש, ואני לא אומר את זה כסיסמה, זה באמת ככה. זה כמו דג שמפסיק לשחות. אם אפסיק לשחות אני ארגיש שאני מתאבן, ואני מוכן לשלם על זה מחיר כבד. כבר שילמתי".

תן לי דוגמה למחיר ששילמת על הצורך הזה

"`גאולה` (הסולו הראשון של רודנר – ט.ג.) היה התנסות. זה גם היה אלבום אקספרימנטלי. הוא היה בעניין של להיות מן היפי כזה, והוא נורא הצליח. אחרי זה עשיתי את `מלנכוליה אהובתי` שגם הצליח, `מלנכוליה אהובתי` היה השיר הכי מושמע בקול ישראל לשנת 2002, ותאמיני לי שאני יודע לכתוב שירים כאלה, יש לי את היכולת. ואז עשיתי את `חמלה`, ועובדה שחתכתי לכיוון אחר, ואני תמיד אעשה את זה, זה בטבע שלי. נמאס לי מהגדרות. אני שומע `רוקסן`, אני שומע `הרוק של שנות התשעים` וכל זה, ובא לי להקיא מזה. אף פעם לא התייחסתי להגדרות ולמגירות האלה, זה תמיד דיכא אותי ונתן לי הרגשה ששמים אותי באיזה מחנה מעצר".

השוני בך, שבא לידי ביטוי באלבום, מייצג מן הסתם תהליך של שינוי שעברת באופן אישי

"אני חושב שנהייתי יותר שמח ופחות דכאוני, פחות חרדתי, פחות מתייחס לעצמי ברצינות. זה תוצאה של גיל ארבעים, ושל אהבה מאוד גדולה, ושל איזשהו ביטחון עצמי שהתחיל להיות לי".

מפתיע קצת לשמוע ממך שסבלת מחוסר ביטחון עצמי

"מה את חושבת, שאנחנו שונים בדברים האלה? אנשים מוציאים המון אנרגיה על שמירת פסאדה. בתקליט הזה זרקתי את הפסאדה שלי לפח".

"קובי אוז הוא תרנגול לא פחות ממני"

ואני משערת שמי שעזר לך לעשות את זה היה קובי אוז, המפיק המוזיקלי של האלבום, חיבור מאוד מפתיע ולא צפוי

"הרעיון לעבוד עם קובי הבזיק לי יום אחד במוח באמת בצורה מאוד אינטואיטיבית. זה היה אחרי שהוא השתתף ב`מרגיש בבית` (תוכנית המוזיקה שהגיש רודנר בערוץ 2 – ט.ג.). זאת לא הייתה חוויה קלה, אבל הבנתי שהוא יאפשר לי התמודדות מאוד גדולה. הוא תרנגול לא פחות ממני. באולפן היו ויכוחים טבעיים שיש באולפן, אבל מה שהיה בעיקר זה שיחות על פילוסופיה. היו המון כאלה. רוב מה שעשינו זה לדבר. על ישראליות, ועל יהדות ועל רוקנרול ועל העולם. יש בו המון תשוקה לרוקנרול, ואני חושב שגם הוא היה צריך את זה".

היו הרמות גבה כשהעלית את השם שלו?

"כן, בטח. היה לי אפילו חבר אחד שהתגובה שלו הייתה, `אוי, לא`... אני חושב שאנחנו לא יכולים להתנהג לפי איך שהתקשורת מגדירה אותנו. כולנו מותנים בהתנהגות שלנו, וכל העניין של תדמיות זה דבר שהולך ומתפתח כל הזמן ואני לא מסכים לקבל את זה".

"רוחניות זה לא כספומט לנשמה"

איכשהו עובר בין השורות של הדברים שאתה אומר משהו רוחני. הגם אתה בטרנד?

"לא. הייתי אצל ימימה עצמה בזמנו, אבל אני לא קשור לזה. אני דווקא חושב שלאנשים כדאי גם להעסיק את המוח שלהם לא פחות ממה שהם מעסיקים את הנשמה או את הלב שלהם. זה לא אומר שאני לא בנאדם מאמין, אני לא חושב שיש דבר כזה, בנאדם באמת לא מאמין. אני גם בטוח שככל שאדם יותר קרוב לאמנות הוא מרגיש דבר כזה שנקרא אלוהים. אבל מצד שני, הטרנדים הרוחניים, זה בדיוק מה שהם, טרנדים. רוחניות זה דבר נורא תובעני ולא רק איזה קיצור דרך. זה לא כספומט לנשמה".

אם אתה מסתכל אחורה על המקום שהתחלת ממנו למקום שאתה נמצא בו היום, איזה תהליך עברת, ממה למה הפכת?

"מבנאדם שלא יודע מהחיים שלו לבנאדם שיודע טיפונת. כשעשינו את האלבום הראשון שלנו, גם לפני ש`איפה הילד` הוחתמה - ואת בעצם היית שם, כבר הכרנו קצת אחד את השני והשתתפת באלבום הראשון שלנו - ולמרות שעשינו אותו בהמון אמונה, לא הייתי מוכן למה שנהיה, לכל הרכבת שדים הזאת. היום אני קצת יותר מכיר את העולם הזה, אני בא מתוך טיפה יותר ידיעה, ולא כמו איזה גוף שנע בחלל ולא יודע מה קורה איתו".

קשה יותר לעבור לקריירת סולו אחרי שהיית סולן של להקה מאוד מצליחה, מבחינת הקהל?

"כן. בעיקר כי מוזיקה זה דבר תלוי אופנה. מה שילדים אוהבים בגיל 16 זה הסאונד של הנעורים שלהם, והרבה פעמים אנשים לא יודעים לסלוח למי שנשאר בחיים אחרי העשור, ובעיקר כי שברתי בכוונה מהתחלה לכל מיני כיוונים אחרים. גם כשעשיתי את `גאולה` הרבה אנשים שאלו איפה הדיסטורשנים, איפה הימים של רוקסן, דברים שאומרים לי גם עד היום".

"קיים בי איזה צד נשי"

בתחילת יוני פתח רודנר את סיבוב ההופעות החדש שלו, בעקבות האלבום, עם הרכב שכולל את ערן וייץ בגיטרות, תמר גלעדי בגיטרה אקוסטית וחשמלית, ורד פיקר על הקלידים, כרובי על התופים, ורודנר עצמו בגיטרה בס ואקוסטית.

"רציתי שקובי יעבוד איתי גם על המופע אבל הוא נקרא להתייצבות במילואים באירוויזיון בדיוק כשהתחלתי לעבוד על המופע והוא לא יכול היה לעבוד, אז עשיתי את זה ביחד עם ערן וייץ. יש למופע הזה כמה פנים: דבר ראשון הוא מציג איזשהו רפרטואר של די הרבה שנים, והוא משתמש בכל הרפרטואר הזה. יהיו כמובן הרבה שירים מהאלבום החדש, ושירים שהתאספו בעשרים שנה האחרונות. אני הולך קצת לקצוות של הסגנונות שנגעתי בהם, ככה שיהיו למשל שלושה ארבעה שירים שנעשה בטריו של בס, תופים וחשמלית. זה יקרה בשירים של `איפה הילד` שהם הקצה היותר רוקיסטי, קשוח ויבש. ויש שם שירים שנעשה בגרסאות אקוסטיות, בלי תופים. אפילו `גאולה`, למשל, יהיה בגרסה אקוסטית. אז אלה שני פנים של המופע, הצד המחוספס והרוקיסטי, והצד עם הבנות, שיש בו משהו נורא פולקי, עם הרבה קולות ומשהו רך, וכל הקצוות האלה מרכיבים אותי"

ההרכב שלך כולל שתי נשים, ואני אף פעם לא מצליחה להתאפק מלשאול גברים אם יש משהו שונה בעבודה כשהם עובדים עם נשים

"בטח שזה שונה. זה אנרגיות אחרות, זה משהו יותר הרמוני. כל הבדיחות הרגילות של הפלוצים בחדר חזרות לא קיימות. גם זה ששתיהן אמהות לילדים ונותנות איזה קצה מאוד מעניין למוזיקה שלי, משהו באמת נשי. גם בי קיים איזה צד נשי, אני חושב".

במה הוא מתבטא אצלך?

"זה בא לידי ביטוי בהרמוניות, יש משהו יותר עגול, יותר רך. בגלל זה גם היה חשוב לי להוציא את הקטע הזה של הטריו, שזה ערן, כרובי ואני, כי אני רוצה שיהיה גם פן יותר חומצי, יותר שפיץ, פחות עגול. אני מסתדר נורא טוב עם בנות ומאוד אוהב לעבוד עם בנות. לתמר גם הפקתי אלבום שהולך לצאת ממנו סינגל בעוד שבועיים בערך".

אי אפשר בלי השאלה המתבקשת על "איפה הילד"

"יש דיבור, אנחנו רוצים להקליט אולי תקליט. אם נתאחד זה יהיה לצורך אלבום חדש ולא לצורך סיבוב הופעות קצר מועד או משהו כזה, כי מאוד בא לי לעבוד איתם, וגם הם רוצים. עשינו במסיבת השקה שלי, ספונטנית, כמה שירים, וזה היה מדהים".

"המעצורים כאן הם לא כלכליים אלא תרבותיים"

בשנתיים האחרונות הגשת תכנית מוזיקה מצוינת, "מרגיש בבית"

"אני לא עושה אותה עכשיו כי אין עוד עונה. עשינו שלוש עונות, ואף אחד לא רוצה אותנו... שלוש העונות של `מרגיש בבית` עלו בערך כמו פרק אחד של `השגריר`, וזו תכנית שהתעסקה בתרבות ישראלית והייתה מאוד אהודה, היא זכתה לרייטינג נהדר לשעות השידור שלה, ולמרות כל זה לא קיבלנו שום פנייה להמשיך אותה. לאנשים בטלוויזיה יש דימוי עצמי מסוים של מה הם מצפים מעצמם ומה הציבור מצפה מהם, והם לא כל כך נותנים לעובדות לבלבל אותם. הם הולכים נורא לכיוונים של טראש ושל דחקות וכאלה, וזה שב`מרגיש בבית` הייתה שיחה אמיתית והתעסקות אמיתית בתרבות, זה דבר שכנראה האקסקיוטיבס שיושבים בטלוויזיה המסחרית לא יכולים לעכל, זה לא בתפריט שלהם, הם לא יכולים להזמין מזה עוד. מה שמראה שהמעצורים כאן הם לא כלכליים אלא תרבותיים".

התכנית הזאת שינתה משהו ביחס שלך למוזיקה ולמוזיקאים ישראלים?

"זה גרם לי להבין דבר אחד ענק: אני יכול לתת לך רשימה של עוד חמישים אמנים שבא לי לעשות איתם תכנית, ככה בשלוף. זה גרם לי להבין איזה מצבור אדיר של כישרון יש במדינה הקטנה הזאת, ובאמת לא היה בנאדם אחד שהוא או המוזיקה שלו שעממו אותי, נהפוך הוא. זה גרם לי להרגיש סיפוק גדול מאוד שנגעתי בהמון בני אדם ובהמון סגנונות, כי זה שישבנו וניגנו ביחד זה דבר כזה מגניב, אז זה גרם לי לאהוב את המקום שאני חי בו עוד יותר".

המופע הקרוב של חמי רודנר יתקיים ביום חמישי, 14 ביוני ב-22:00 במועדון ברלה בקיבוץ להבות חביבה.