מוזיקה - ביקורת דיסקים: Maroon 5 ועוד

כמדי קיץ אורן בר-אל בסקירת אלבומים מרעננים לעונה החמה: Maroon 5, בבל ג`ילברטו, פייסט ושני אוספים של "פוטומיו"

להיטים אחד אחד
Maroon 5 – It Won’t Be Soon Before Long, A&M/Helicon

רק פעם בכמה זמן, ובדרך כלל בקיץ, נופל לידי אלבום פופ חביב להפליא, כך שכבר מהשמיעה הראשונה ברור לי שאנחנו עומדים להיות חברים טובים. בפעם האחרונה זה קרה לי בשלהי הקיץ הקודם עם האלבום האחרון של ג`סטין טימברלייק, שעקב כך נאלץ להסתובב אצלי עד כלות נשמתו ולתזז שוב ושוב בין הבית לאוטו, והנה מגיעים להם "מארון פייב" מארצות הברית עם אלבום שני ומוצלח עד כדי כך, שנדמה לי שיש כאן פוטנציאל למערכת יחסים שתחזיק יפה עד סוף הקיץ.

דווקא האלבום הראשון של החבורה הזו (Songs About Jane), שיצא לפני כשלוש שנים וכלל להיטים רבים שהעמידו אותו בראשי מצעדי המכירות לזמן רב הותיר אותי שווה נפש, ואילו פה אני מוצא את עצמי מתלהב, וזאת למרות שלא התחולל במוזיקה שלהם שום שינוי מהותי. מקורת ההשפעה שלהם עדיין נעוצים בפאנק והאר.אנ.בי של המוזיקה השחורה האמריקנית (באופן דומה לטימברלייק, אגב) עם תיבול נעים של גיטרות רוק, ובאופן כללי אפשר לחבר פה ושם שירים מהאלבום הראשון והשני שלהם באמצעות קווי דמיון רבים, אבל בכל זאת יש פה משהו מושך יותר.

אולי זו ההפקה המוזיקלית, שמזניקה את כל העסק קדימה ונשמעת חלקלקה ומקפיצה יותר מתמיד, ואולי זו הגישה הכללית של יוצרי האלבום, שלא הסתפקו בלהיט אחד שיסחוב אותו להצלחה המסחרית, אלא דאגו לייצר רצף מהודק של קטעים, ששומר על רמה גבוהה של מלודיות ושל ביצוע לכל אורך האלבום. כמעט לכל אחד מהשירים יש פוטנציאל להפוך ללהיט חובק פלייליסטים, וכל אחד מהם תוקף את המטרה מזוית קצת שונה, וברוב המקרים פשוט פוגע בול.

בבל ישנה-חדשה
Bebel Gilberto – Momento, Ziriguiboom/MCI

ואם כבר קיץ, אז בבל ז`ילברטו. הנסיכה הברזילאית הזו, בת לשושלת מובחרת של מוזיקאים וחמושה בקול ובמבטא שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר, הצליחה כבר באלבום הבכורה שלה להפוך לאחת מהזמרות הנמכרות במולדתה בכל הזמנים ותוך כדי כך לעורר תשומת לב משמעותית גם בהרבה מקומות אחרים בעולם. כל זה קרה עקב היכולת שלה ליצור מוזיקה שעושה הרבה מאוד כבוד למסורת הברזילאית ובעיקר לבוסה נובה, ותוך כדי כך להביא רעננות יצירתית ועניין מחודש, במקום שכבר הפך לשם נרדף למוזיקה של מעליות.

הקלף המנצח של ז`ילברטו הצעירה, מעבר למלודיות ולקול הנהדר שאותם פשוט צריך לשמוע, היה הצערה של הסגנון המוזיקלי הותיק על ידי הפקה מוזיקלית שמשלבת בין המסורתי למודרני, תוך שימוש בכלי נגינה אקוסטיים למכביר, ובעיקר באלבום הראשון גם בנגיעות אלקטרוניקה סופר עדינות, שנתנו שם את הטאצ` האחרון ואת הברק הסופי. בהמשך הדרך הפכה המוזיקה של ז`ילברטו לאקוסטית יותר ויותר (זאת אם לא מחשיבים את אלבומי הרמיקסים שלה), ולשמחתי הרבה היא נענתה לבקשותי החרישיות, והחזירה אל האלבום החדש את אותו שילוב משכר של הפקה מוזיקלית ישנה-חדשה, וכך שבה כבמטה קסם אל ימי האלבום הראשון והנהדר שלה.

בין עגמומי לקופצני
Feist – The Reminder, Polydor/Helicon

גם לפייסט (או לזלי פייסט במקור) יש קול מאוד יפה ואלבום ראשון מוצלח שהפך אותה לסוג של כוכבת. אצלה ההצלחה הגיעה מכיוון קצת שונה, עקב שילוב של פולק אלטרנטיבי ושקט, עם כל מיני סגנונות שיכולים להישמע הכי לא קשורים ועיבודים קלילים וקופצניים שבעיקר מקרבים אותו למחוזות הפופ, והתוצאה הסופית היא מאוד נעימה לאוזן. ייתכן מאוד שיצא לכם כבר לשמוע את השירים מהאלבום הראשון שלה ברדיו או באיזה בר שיודע לבחור את המוזיקה שלו בחוכמה, כך שגם אם אתם לא אוחזים את האלבום הראשון שלה בידכם תוכלו לזהות כמה מהשירים שלה.

מעבר לעובדה שהפעם כתבה פייסט לעצמה כמעט את כל השירים, אין באלבום החדש הרבה שינוי. יכול להיות שבתמהיל שבין העגמומי לקופצני כל העסק נשמע הפעם קצת יותר רגוע ואולי אפילו החידוש של האלבום הראשון כבר לא משחק תפקיד אבל כל זה לא גורע יותר מדי מיופיה של היצירה החדשה שלה. ברצועות הקצביות יש ניגוד בין הקלילות של המוזיקה לבין הביצוע, שבו שומרת הזמרת על איפוק ופאסון וכך נשמעת הכי קולית שאפשר, ואילו דווקא בבלדות השקטות היא מרשה לעצמה להתפרק יותר, ולתת לקולה היפה לצאת החוצה ולרגש באמת.

אוספים חובקי עולם
Radio Latino, A New Groove, Putumayo

אחרי תקופה ארוכה שבה היה קשה להשיג אצלנו את סדרת האוספים של הלייבל "פוטומיו", שמחתי לשמוע שחברת "התו השמיני" קיבלה על עצמה את הזיכיון ולקחה את העסק לידיים.

התמחותו של הלייבל החמוד הזה הוא באוספים חובקי עולם, שכל אחד מהם נצמד לנושא או לסגנון מוזיקלי משלו, ומשמש מעין צוהר קטן אל אותו עולם, כאשר יוצריו של האוסף מקפידים תמיד לכלול בו את השמות המובחרים ביותר בתחום וקבוצה של שירים שפשוט כיף להאזין לה. את האוספים הללו אפשר לזהות בקלות דרך עיצובי העטיפות המצויירים והייחודיים שלה, ואני בטוח שהרבה מאוד אנשים רצים לא פעם לחפש את אלבומיו המלאים של אמן ששמעו לראשונה באחד מהאוספים הללו.

מתוך רשימה ארוכה של רליסים חדשים מהסדרה נפלו לידי לאחרונה שניים חדשים, אחד מהם מתמחה במוזיקה לטינית והשני בגרוב חובק עולם. שני האוספים עוסקים במוזיקה עכשווית, ואני יכול לדווח ששניהם ממשיכים את הקו מוצלח של הסדרה ושומרים על אותה רמה גבוהה של עריכה מוזיקלית. באוסף הלטיני תוכלו לשמוע איך חדרה השפעתו של הפופ האמריקני אל לב המוזיקה הלטינית עד כדי נסיונות היפ הופ במקצב לטיני, ואילו באוסף השני אוחדה לה חבורה אקלקטית יותר של שירים ומוזיקאים מכל העולם, שהרעיון שמחבר אותם אינו מהודק לגמרי, ועל כן יש בו עניין וחן רבים אף יותר.