פסק הלכה על אכילת קרמבו
 
"להיות מחובר", האלבום החדש והשישי במספר (כולל אלבום בהופעה חיה) של אהרן רזאל (32), הוא מייצג נאמן לדור החדש של אמנים דתיים, חלקם חוזרים בתשובה, שמביאים איתם מהעולם הישן השפעות מוזיקליות חילוניות, ומדברים בשפה שגם חבריהם לעולם החילוני מבינים. כך ניתן לשמוע באלבום שלו השפעות שכוללות את אהוד בנאי ובוב דילן, כעדותו של רזאל, ולמצוא בין הטקסטים גם טקסט משעשע שעניינו פסק הלכה בסוגיית אכילת קרמבו בשבת:
 
"שאלה: במאכל הקרמבו שאכילתו נפוצה מאוד בחורף/ יש בתחתיתו ביסקוויט עגול שעליו מונח לו הקרם/ הקרם והביסקוויט כחתיכה אחת הם/ השאלה היא: בשבת – האם מי שאינו אוהב או אינו רוצה מכל סיבה שהיא/ לאכול את הביסקוויט/ האם מותר לו להפרידו מן הקרם/ ולהניחו בצד ויאכל רק את הקרם?" ("קרמבו – הביסקוויט והקרם", מילים: מתוך עלון של שבת – שאלה הלכתית, לחן: אהרן רזאל)
 
האלבום כולל שבעה שירים שכתב רזאל, שלושה פיוטים ואת טקסט הקרמבו,שהוא כאמור כולו פסק הלכה. גם הטקסטים האישיים יותר באלבומו של רזאל, כמו באלבומים של רוב היוצרים הדתיים, עוסקים רובם ככולם בחוויה האלוהית, מה שמעורר את שאלת המותר ואסור בכתיבה של יוצרים דתיים.
 
"זו שאלה שמביכה אותי קצת, אני מודה", אומר רזאל. "אני לא רוצה להרגיש מתנצל או מסנגר על עצמי, אבל זה לא עניין של מותר ואסור. להיות יהודי דתי זה באמת לנהל רומן עם הקדוש ברוך הוא. גם בגלל שלהיות יהודי זה דורש מהבנאדם ממש להיות טבול עמוק בתוך החוויה שאת קוראת לה אלוקית, והיא תופסת כל כך הרבה מקום שהיא נורא מרתקת אותי".
 
אבל לא עוברים עליך, כאדם, עוד דברים מלבד החוויה הזו?
 
"ברור שבתור בנאדם עוברים עליי כל הדברים. אני כועס על עצמי, רב ומתפייס, מדבר עם אשתי, רב עם השכן, אבל אני אענה לך על זה הפוך. בואי נגיד שבינתיים הזמר המזרחי הוא יותר גדול מהזמר הדתי, וכולם שם מדברים על אותו דבר, ועבדה שזה עובד. כששואלים את השאלה איך זה יכול להיות שאמנים דתיים מוציאים דיסקים וכולם מדברים על הקדוש ברוך הוא, אז איך זה יכול להיות שבזמר המזרחי יש כל כך הרבה שירים של `עזבת אותי, ראית אותי, הלכנו יד ביד?` זה עובד, כי ככה זה הבנאדם. זה באמת מוזר איך עוד זמר ועוד זמר ועוד זמר מוציא עוד תקליט עם מילים כמו `ליבי שבור אליך, מתגעגע וכואב`, אבל ככה זה כי החיים שלנו בנויים מאהבה. אותו דבר אני. אני קם בבוקר, מתפלל".
 
"בתורה יש משהו מאוד חושני"
 
"פותח את הדלת עומד מולי ראש הישיבה, איזה חן לו איזה מבט/ "תמיד הייתה בי אהבה", אמרתי לו/ "יראה זה מה שחסר לדור שלנו קצת"/ במקום לנסוע להודו באתי לכאן אני מחפש מהאגו שלי מפלט/ גם פה אפשר להסתובב עם שרוואל ולראות איך הזמן עובר לאט"."דרך חדשה (אולי זה מה שהתכוון רבי נחמן)", מילים ולחן: אהרן רזאל)
 
"השיר שנקרא  `דרך חדשה` מספר על איך הגעתי לצפת, ויש שם קצת הומור, הייתי קורא לזה. אני מספר באירוניה איך בנאדם עוזב את החברה האקדמית ומגיע לישיבה. נכון, זה גם קשור לחוויה הדתית אבל זה כתוב מפן אחר, על איך העולם האקדמי סטרילי ובתורה יש משהו מאוד חושני".
 
" אני רואה את עצמי כמין זמר עם. שר לציבור הדתי, מזדהה עם נוער במצוקה, ובלי להיכנס אם זה היה מוצדק או לא, יש לי שיר אחד על גוש קטיף. זה לא שיר פוליטי בעיניי. היה שם ציבור שהיה במועקה, והלכתי לשמח אותם בימים האחרונים וכתבתי על זה שיר. ראיתי דברים שהיה קשה מאוד לראות, ראיתי אנשים שקורעים אותם מהחדרים שלהם ואמרתי שאין מלבדו, שאם דבר כזה קורה, זה הכל משמים.
 
"יש הרבה פנים לחוויה האמונית. עדי רן אומר `זה כיף להיות יהודי`, אני יוצא מהרבה רבדים. יש לי איזה תקליט מגירה שכתבתי לפני שחזרתי בתשובה, של שירים של יהודה עמיחי. הייתי מאוד מחובר לשירים שלו, אבל איכשהו, אני מודה, בצניעות או בבושה, שאותי מושך לכתוב על הדברים האלה של העולם האמוני. אם הייתי דתי ששר על אהבה הייתי שי גבסו נניח, ואז לא היית מקטלגת אותי כזמר דתי. מה שמאפיין אמנים כמוני, או כמו עדי רן, או כמו להקת המדרגות, זה שאנחנו שרים על החוויה הדתית".
 
"גדלנו במשפחה עם פוזה חינוכית"
 
קבוצת הגריאטרים שעליה נמנית גם אני, עשויה לזכור את ההופעה של "האחים רזאל", שלושה בנים ובת, שהקימו להקה והופיעו בתכנית ליל שישי של רבקה מיכאלי בערוץ הראשון כשזה היה הערוץ היחיד.
 
"זה היה שיר קרוע לגמרי. היינו ארבעה בוקים יורמים עם כיפות קטנות ששרו שיר מאוד אמיתי על עצמם: `אך הורי תמיד רצו שאהיה עורך דין או רופא עם משרד ומזכירה אך לא לראות את היום היפה`. שיר שאומר שאנחנו גדלים באיזה לחץ כזה, וזה היה קצת נכון. אבא שלי הוא פסיכולוג חינוכי, מאלה שלא הייתה להם טלוויזיה עוד לפני שהיו דתיים, כי זה לא חינוכי ולא יצירתי. גדלנו במשפחה עם פוזה חינוכית כזאת: שהילדים ינגנו מוזיקה קלאסית, כל אחד צריך לנגן בכמה כלים.
 
"אני חושב שבאיזשהו מקום, עד כמה שזה נשמע מוזר, יכול להיות שמה שאני עושה היום – כי אני שר מוזיקה יותר פשוטה מזו שגדלתי עליה – זה קצת מרד על זה שגדלתי על מוזיקה קלאסית. יש לי תואר שני במוזיקה, הייתי מוזיקאי מצטיין בצבא, הייתי יותר בעולם הקלאסי שבא מאבא שלי. אמא שלי שהיא אמריקאית, מביאה את העולם היותר רוקיסטי. היא הייתה בוודסטוק, ביטניקית כזאת של שנות השישים".
 
לאיזה פלג של היהדות אתה שייך?
 
"לצערי קשה להגדיר אותי. כי אני לא כמו עדי רן, נגיד, שהוא יותר ברסלב בשירים שלו. יש מושג חדש אצל הדתיים, מושג לא רשמי, שנקרא `חבקוק`, שזה חבד, ברסלב, קרליבך וקוק. אני מאוד קרוב לרבי נחמן, נושם אותו, חי אותו, קורא אותו כל הזמן, אבל אני לא נעול רק עליו. אני גם מאוד קרוב לקרליבך".
 
ושאר המשפחה שלך?
 
"חוזרים בתשובה הם לפעמים קצת קיצוניים אז חצי משפחה שלי הם חרדים היום, אבא שלי ואח אחד, הם היום עם כובע וחליפה, והשאר נשארו יותר בין העולמות".
 
אחותך עדיין שרה? מותר לה בכלל?
 
"היא אם לשישה והיא לא עוסקת במוזיקה, אני לא חושב שבגלל סיבות דתיות, פשוט כי לא תמיד ממשיכים עם זה בחיים. זה באמת יותר קשה בעולם הדתי, בנות מופיעות רק לפני נשים, אבל במקרה שלה אני לא חושב שזה בגלל זה".
 
"מותר לך הכל מכל דבר אבל זה צריך להיות בקדושה"
 
השירים שלך חוגגים את הגילוי האלוהי, כמו אדם שלא מזמן נחשף אליו
 
"הייתי בן תשע כשהמשפחה שלי חזרה בתשובה, אבל אני מחשיב אותה כחזרה בתשובה לייט. הילדות שלי זכורה לי יותר כילדות של מוזיקה. יש לי אח, יונתן, שגם עומד להוציא בקרוב דיסק, ואחותי הייתה זמרת בלהקה. הרבה דתיים שהם נגיד דתיים לייט, חוזרים בשאלה בגיל מסוים, כי לצערי הדת נתפסת יותר כמו התיכון שלמדת בו, החינוך שקיבלת, ולמי יש כוח לזה, זה הרבה הגבלות. בצורה שטחית זה גם נכון. זה אסור וזה מותר. ופתאום אתה מגיע לצבא, ויש את העניין שאתה רוצה להיות וליהנות כמו כולם, חילוני מאושר וחופשי, והייתה לי חברה לא דתייה, ובאיזשהו מקום בצבא באמת לא הייתי דתי. כמובן שהיום כשאני דתי אני לא רואה את זה כממש אמת. יש הגבלות אבל יש גם המון עומק ורוחניות ובכל ההגבלות, על רגל אחת, יש הרבה אושר, הרבה עומק, שמותר לך הכל מכל דבר אבל זה צריך להיות בקדושה.
 
"אחרי הצבא חיפשתי את עצמי. ואז נפגשתי עם העולם של הרבי נחמן מברסלב וגם עם רבי שלמה קרליבך, אצל החבר`ה האלה היהדות היא הרבה יותר חווייתית, זה חוויה של הנפש שמאוד חסרה, וכשהכרתי אותה זה היה לי כמו גילוי כזה. גם אצל קרליבך וגם אצל הרבי נחמן יש הרבה ניגונים, לעבוד על הנפש, ושמחה ופשטות, דברים שהרגשתי שיש בהם גאולה לנפש שלי. אנשים חיים בתוך איזה מרדף והשגיות והמחר והאתמול והרבה עצבות, זה הדלק של הרבה אנשים מהחברה הלא דתית, וגם הדתית, אני לא אומר שהדתיים מושלמים. יש את זה בחברה שלנו, ומאוד נמשכתי ליהדות באור החסידות". 
 

אהרן רזאל, להיות מחובר, התו השמיני.

אהרן רזאל יופיע ביום חמישי, 21 ביוני  2007 ב- 21:00 בבית ברודט בתל-אביב וב- 23 ביוני ב- 21:00 במרכז מורשת בגין  בירושלים.