היכולות הווקליות של איסר
 
אחרי ארבעה אלבומים בעברית (מתוכם אלבום הופעה ואלבום מחווה לשירי שבלול) וארבעה אלבומים באנגלית (פלוס אלבום גרסאות כיסוי מהופעות חיות) ששניים מהם זכו להפצה בינלאומית, מוציאה להקת רוקפור את   Memories Of The Never Happened , האלבום החמישי שלה באנגלית, אבל הראשון שנכתב והוקלט בלי אלי לולאי, מי שהיה סולן הלהקה מאז החלה את דרכה בסוף שנות השמונים. בשנת 2004 עזב לולאי את הלהקה כשהיא בעיצומו של תהליך שנמשך עד היום ובו עושה ההרכב את מלחמת הקיום שלו בחו"ל בכלל ובארה"ב בפרט.
 
"אלי עזב בעיצומו של סיבוב הופעות בארה"ב בסוף 2004", מספר מרק לזר (בס ושירה). "זה היה בעצם סוף של תהליך שהוא עבר. אלי באמת כבר הרגיש שלא מתאים לו כל החיבור הזה. היו מחלוקות אמנותיות, וכשהיינו בלוס אנג`לס הוא החליט לחזור לארץ. זה לא היה שוק כי ידענו שזה עומד לקרות בכל רגע, אבל זה היה שוק כי היינו באמצע סיבוב, עם הופעה מתוכננת ליומיים אחר כך, עם מחויבויות ללייבל ולחברת תקליטים.
 
"הוא השאיר אותנו ונסע לארץ, ואנחנו היינו צריכים להחליט אם לחזור גם לארץ או להמשיך. איסר (טננבאום, תופים ושירה – ט.ג.) ואני היינו צריכים לשכנע קצת את ברוך (בן יצחק, גיטרות ושירה – ט.ג.) להישאר, כי היה לו קצת קשה עם הרעיון שנמשיך ככה, ובהופעה שהייתה יומיים אחר כך אני שרתי חלק מהשירים והוא שר חלק. תוך כדי חזרות שעשינו באוטו גילינו שגם לאיסר יש יכולות ווקליות ופשוט למדנו סט של שירים וככה סיימנו את הסיבוב שהיו בו בערך עוד עשר הופעות. כשחזרנו לארץ סגרנו את זה בצורה רשמית".
 
היום אתם בקשר כלשהו עם אלי?
 
"לא בקשר יומיומי, אבל נתקלתי בו לאחרונה בהופעה וחייכנו אחד לשני והחלפנו כמה מילים וזהו. כל אחד פנה לעיסוק שלו, כל אחד מצא את הכיוון שלו בחיים. אני מבין שהוא מבסוט עכשיו, לנו טוב, ואנחנו רק מאחלים לו בהצלחה, באמת מכל הלב".
 
דגש על ניואנסים 
 

מוזיקלית, גם אחרי העזיבה של לולאי, נשארה רוקפור להקה שהבסיס שלה הוא הזיקה למוזיקה של שנות השישים והשבעים, שהוסיפה לאחרונה גם תבלינים שצמחו בעשורים שאחרי כן.
 
"זה בעצם התקליט הראשון שאלי לא שר בו, או יותר נכון שברוך שר בו. זה המשך של התהליך שהתחיל עוד בתקליט הקודם שכבר שם אלי היה פחות דומיננטי בכתיבה ומי שלקח את המושכות זה בעיקר ברוך ואני. הייתי אומר שהאלבום החדש הוא שילוב של אלמנטים של המוזיקה הטובה של פעם עם דברים חדשים. אנחנו שומעים ומושפעים גם מדברים שקורים עכשיו, מלהקות כמו וילקו, בל אנד סבסטיאן.
 
"בנגינה ובהפקה של האלבום הזה יש יותר דגש על ניואנסים, בדומה למה שעשינו ב`האיש שראה הכל` (האלבום השני של רוקפור – ט.ג.). יש המון הפתעות בכל שיר, בכל תיבה, בגלל זה לקח כל כך הרבה זמן לעשות את התקליט הזה. ממש פירקנו את השירים. יש המון ניואנסים של גיטרות, לא רק גיטרה אחת שמנגנת לאורך השיר ברצף אלא שלוש ארבע גיטרות שונות, לפעמים, שמנגנות בטראק אחד.
 
"גם הסאונד שונה לגמרי בין שיר לשיר. זה לא תקליט שהוקלט לייב כמו האלבום הקודם שלנו למשל. זה ממש תקליט שנעשה בצורת העבודה של  `האיש שראה הכל`. את העטיפה של התקליט, אגב, עיצבנו ברוך ואני. החלטנו שאנחנו יודעים לגמרי מה אנחנו רוצים, ושיהיה לנו הכי קל לעשות את זה בעצמנו. זו עטיפה שיש לה איזה קונפסט. על המטרייה שהאיש מחזיק יש מספרים, שהם בעצם גלגל המזל. זה העניין של המזל, של פעם יש לך אותו ופעם אין לך. זה מאוד מאוד פשוט. ניסינו לא להתחכם".
 
טכנולוגיות של פעם טכנולוגיות של עכשיו

הלהקה שלכם עברה דרך מאוד פתלתלה. התחלתם עם הרכב אחר של אנשים (בהרכב המקורי היו אלי לולאי, ברוך בן יצחק, איסר טננבאום ואמיר צורף – ט.ג.), שעושה מוזיקה בעברית, ובשלב מסוים הפכתם ללהקה שכותבת באנגלית ומזוהה עם מוזיקה שנשענת על מה שעשו בשנות השישים והשבעים. איך להקה מחליטה לקחת שני עשורים ולהתמקד בהם בלבד?
 
"אני לא חושב שזה היה רק להתמקד בשני עשורים. `האיש שראה הכל` זה תקליט שהקונספט שלו היה לעשות דברים כמו שעשו פעם. להיכנס לאולפן אנלוגי, להשתמש בציוד ישן, להקליט בטכניקות של פעם, המלודיות והטקסטים היו מאוד באווירה של הסיקסטיז והסבנטיז, אבל מאז זה השתנה.
 
"אנחנו לא להקת ז`אנר, לא להקת סיקסטיז. אנחנו מקשיבים לדברים שקורים עכשיו, ומאוד פתוחים ולומדים ממה שקורה עכשיו. זה כמו מין התפתחות טבעית. כמו שאדם מתבגר, גם אנחנו התבגרנו במוזיקה שלנו, האופקים מתרחבים. פעם לא הייתי פתוח לשמוע מוזיקה אלקטרונית, והיום אני אומר למה לא. היום, בניגוד לעבר, אני יכול להגיד שאנחנו מאוד ליברלים. לא אומרים לא לשום דבר. יש לנו אולפן בשלבי הקמה, יש שם מחשב וטכנולוגיות של הזמן הזה, ולצד זה יהיו טכנולוגיות של פעם, יהיה סרט אנלוגי".
 
מה הדבר שאתם אוהבים כל כך במוזיקה שעשו פעם?
 
"אני חושב שגם הלהקות של היום, גם וילקו למשל, שהם בעיניי אחד ההרכבים הכי טובים שפועלים היום, זאת להקה שהבסיס שלה זה סיקסטיז, סבנטיז, דברים שהם לא במיינסטרים היום. מה שאני אוהב בזה זה את הטוהר, הפשטות, הקלאסיקה. זה לשמוע תקליטים מלפני עשרים שנה ולהגיד, זה עדיין נשמע רענן, זה עדיין נשמע טוב. זה המבחן האמיתי. כמובן שיש הרבה דברים שעשו אז שלא נשמעים טוב, אבל אני מדבר על הדברים שאנחנו אוהבים לשמוע".
 
ועל איזה השפעות ספציפיות אתם נשענים?
 
"לכל אחד מאיתנו יש את ההשפעות שלו. אני למשל מאוד אוהב את הזומביס, שיש להם איחוד במרץ ויש סיכוי שאני אסע לראות אותם, ברוך מאוד אוהב את ניל יאנג, איסר אוהב את יס, את זפלין כמובן". 
 

שבע שנים של טירונות 
 

כשהתחלתם את ההופעות שלכם בחו"ל התייחסו אליכם בארץ כאל התקווה הישראלית הגדולה בחו"ל. בכתבות אחרונות שקראתי עליכם תיארתם תקופה של הופעות בתנאים לא כל כך טובים והתמודדות לא קלה של הלהקה. איך בעצם נראה התהליך הזה של העבודה בחו"ל מבחינתכם? איפה אתם עומדים היום?
 
"לפני שבע שנים היה הטור הראשון בארה"ב. זה היה מין טורון קטן כזה שהרכבנו לעצמנו של שתיים שלוש הופעות. שבע השנים האלה היו מין טירונות כזאת שבה ניסינו למצוא את עצמנו. היינו עם האוזן השלישית, שמאוד תמכו והאמינו בנו, וביחד ניסינו לעשות משהו, וזה היה הרבה בניסוי וטעייה. לא באנו מוכנים, פשוט התגלגלנו.
 
"בחצי שנה האחרונה יש התקדמות יפה בקטע של המועדונים והטורים. יש לנו חברת ניהול חדשה ששמה אנובה שהיא גם הלייבל שלנו. זו קבוצה של ישראלים שיש להם קשר לארה"ב והם מאוד מאמינים בנו ומשקיעים מכספם וממרצם, ואנחנו מרגישים את זה. זה כבר לא כמו הטורים שהיו פעם. יש לנו דיל עם חברת בוקינג אמריקאית, אחת הגדולות בעולם, ומהרגע שהגענו אליהם המועדונים הם כבר מועדונים אחרים, ההתארגנות אחרת, יש טור מנג`ר, יש ואן נורמלי, מרווחי זמן נורמליים בין הופעה להופעה.
 
"אם פעם היינו יכולים לנסוע שתים עשרה או ארבע עשרה שעות כדי להגיע ממקום למקום, היום כבר בודקים את הדברים לפני זה, מוודאים שנוכל לנוח כמו שצריך, שהוואן יהיה ראוי, אז מהבחינה הזאת יש התקדמות".
 
רכשתם לעצמכם כבר קהל בשנים האלה?
 
"יש ימים שאתה מופיע במועדון קטן עם קהל מצומצם ויש ימים שאתה מגיע למקום גדול, מופיע עם להקות גדולות שיש להן את הקהל שלהן שמכיר אותך. אבל מה שיפה בארה"ב, שבניגוד לישראל, שם יש למועדון את הקהל שמגיע למשל בימי שלישי. אנשים שזה היום החופשי שלהם והם הולכים לראות איזה הופעות יש. אז לא יהיה בדרך כלל מצב שיהיה מעט קהל בהופעה. יכול להיות שלא יכירו אותך, אבל יראו את ההופעה שלך".
 
"יש רצון לעשות בעברית"

התקליט החדש יוצא במקביל גם בחו"ל?
 
"התקליט יצא בארץ, עוד לא בהפצה בינלאומית, אבל עובדים על זה. כרגע אפשר לקנות אותו באינטרנט, ברשתות הגדולות, כמו אמזון".
 
איך מסתדרת העבודה החו"לית האינטנסיבית עם הזוגיות, הילדים?
 
"כולנו בזוגיות, לאיסר יש שני ילדים, לי יש ילדה בדרך, ואם יש טור שמתחיל בניו יורק, המשפחה תצטרף לחלק של ניו יורק ואנחנו נמשיך אחר כך הלאה. באנובה מאוד קשובים אלינו ויש יחס אישי. זה לא שנותנים לנו לו"ז במייל ואומרים `זה מה שצריך לקרות ויהי מה`. אז אנחנו מנסים לתכנן את זה. לכל אחד יש פה בית. הייתה תקופה שהיינו חצי מהזמן בארה"ב וחצי בארץ, אבל נכון לעכשיו הבסיס שלנו בארץ, והטורים לא ארוכים כמו שהיו פעם. האחרון למשל היה שלושה שבועות, זה כבר לא שלושה חודשים רצוף שהיינו בארה"ב".
 
ובכל זאת, לעבור את מה שאתם עוברים בשבע השנים האחרונות, בטח יש חלום שמחזיק אתכם ונותן לכם כוח. 

"אני חושב שחלק מהחלום התחיל להתגשם. עצם זה שקמים בבוקר והעבודה זה מוזיקה ונהנים מזה. אנחנו מקווים קודם כל למצוא חברת תקליטים גדולה. ברגע שיש חברת תקליטים גדולה זה מזיז הכל קדימה עוד שלב. זה מכירת תקליטים בהיקף יותר גדול, חשיפה יותר גדולה. אנחנו בחיפוש ובמגעים, היו לנו כמה הצעות מחברות לא קטנות, ודברים עכשיו בתהליך. זה לא דבר שקורה מהיום למחר. בעבר היו גם הצעות, חשבנו שאוטוטו זה קורה והתאכזבנו. אבל עכשיו יש איזו אופטימיות באוויר".
 
ואין שום רצון לחזור ולעבוד בעברית ולארץ?
 
"יש רצון לעשות בעברית, להפך. אנחנו בדיוק מדברים על זה שאנחנו מוכנים כבר לעשות תקליט בעברית, וקבענו לעצמנו תאריך יעד של סוף 2008 ואנחנו מקווים שנסיים לכתוב, כי יש כמה שירים בעברית, ואנחנו כל הזמן בתהליך של כתיבה. אבל העבודה ברוקפור היא כזאת שיכול להיות שמתוך עשרה שירים יישאר שיר אחד".
 
אתם מצליחים להתפרנס מההופעות בחו"ל?
 
"לא. זה כמו סטארט אפ שאתה עובד ומקווה שבסופו של דבר תקצור את הפירות. כל אחד עושה גם דברים אחרים. איסר מלמד קצת תופים, אני מנגן עם ג`נגו. אנחנו מסתדרים. לא מתעשרים אבל מצליחים לחיות". 
  
  
  
 
Memories Of The Never Happened, Anova Records, Rockfour

סדנת אמן עם רוקפור תתקיים ביום שלישי, 26 ביוני  ב- 20:30 בבית ספר Muzik בתל-אביב. ב- 5 ביולי יופיעו רוקפור כהופעת חימום ל"בלונד רדהד".