מוזיקה - קול ההתחלות: שרון קרלן

בגיל 18 נכנס בה שד השירה, היא אמנם מתפרנסת מקאברים לביורק ולמדונה אבל ג`וני מיטשל היא זו ששינתה לה את החיים. אלבום בכורה לשרון קרלן

מפרט טכני:

על אף ואולי דווקא בגלל שהאלבום של שרון קרלן קרוי "כדור שמחה", אפשר להרגיש את הבדידות שממנה היא באה, במילים, בשירה ואפילו בהפקה המוזיקלית, שיש בה משהו מאוד אינטימי ומכונס בעצמו. הבדידות הזו היא כנראה תוצאה של קורות חייה שהובילו אותה בגיל צעיר מהארץ לארה"ב, מה שהותיר אותה בעמדת האאוטסיידרית בכל מקום. "נולדתי בראשון ובגיל 12 עזבתי עם ההורים למיאמי והייתי על קו מיאמי וג`מייקה. אבא שלי ניהל שם פרויקט חקלאות מים אז היינו כל הזמן על הקו. ואז חזרתי לצבא, התנדבתי כעולה חדשה, הייתי חיילת בודדה, ושרדתי את זה בקושי", היא אומרת.

אצל קרלן, בעלת הקול הנקי והמגובש והלחנים העצובים והשקטים, מיתרגמת הבדידות הזו למשהו נעים מאוד לאוזן וללב. קרלן עצמה אחראית על רוב הטקסטים ועל ההפקה המוזיקלית, פרט לשני שירים, שאחד מהם הופק על ידי אייל קצב, והשני על ידי עידן רייכל, והעבודה של שניהם מוסיפה לאלבום צבעים שעושים לו טוב.

את העצמאות מפרה דווקא כתיבת הלחנים, שבה שיתפה אמנים נוספים כמו קרן פלס, נועם גילגולד, עובד אפרת, יניב בר ועידן רייכל. בימים אלה תוכלו לראות אותה מופיעה בשני הרכבים, האחד אקוסטי (יניב דדון גיטרה, נועם ויזנברג צ`לו וקרלן גיטרה) והשני כולל גם בס, תופים וקלידים ("אבל אני חייבת להגיד שבזמן האחרון אני מאוד נהנית מההרכב האקוסטי. זה לחזור לשירים כמו שהם היו במקור. זה מאוד אינטימי, ואני מרגישה שהמילים הרבה יותר יוצאות החוצה ככה").

ציטוט נבחר:

"אם היה לי כדור שמחה הייתי בולעת קופסה שלמה"

השאלון:

מתי התחלת עם המוזיקה ומה עשית עד עכשיו?

"תמיד התעסקתי במשהו שקשור לאמנות. בהתחלה רקדתי, כתבתי כל הזמן, אבל לא חשבתי, משום מה, שאני יודעת לשיר. התחלתי ממש לשיר די מאוחר, בערך בגיל 18. עד אז היו מעיפים אותי במקהלות אחורה, הכי רחוק שאפשר. בגיל 18, במיאמי, נכנסתי עם חברה לאיזה בוט`קה כזה שיש בו מין פלייבקים כאלה ושרים עליהם בצורה הכי חלטוריסטית שיש. נכנסתי ושרתי, וגיליתי שאני יכולה לשיר, וממש נכנסתי לאובססיה סביב זה. הייתי מגיעה לשם להקליט בערך פעמיים ביום במשך שבוע, חברה שלי, שממש אין לה שמיעה מוזיקלית, הייתה עומדת מולי עם האוזניות ומסמנת לי שהכל בסדר, ומשם זה התחיל. אחר כך כבר חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד תוך כדי הצבא פיתוח קול ולהתעמק בזה ולהבין שאני יכולה לשיר. זה ממש נחת עלי כמו מין עב"ם. נכנס לתוכי השד הזה, וזהו.

הטריגר לאלבום בעברית היה הצורך המאוד גדול שלי לנסות להרגיש שייכת לארץ. זה כנראה איזה חסך שאני מנסה למלא. הגיל שבו עזבתי הוא גיל קריטי, גיל ההתבגרות, ויש לי איזה תחושה שאני לא אמריקאית אבל גם לא הייתי ישראלית כשבאתי הנה, אז זה משאיר אותך עם תחושה, של מה אני כן? עם השנים הבנתי שהבית שלנו נמצא קודם כל בתוכנו ולא במיקום הגיאוגרפי, אבל האלבום בעברית היה מאוד חשוב לי. הרצון לעשות משהו בשפה הזאת, שהיה לא פשוט בהתחלה. היה לי קשה לשיר בעברית בהתחלה, יצא די מגוחך, הכל יושב בפה כל כך אחרת, וזה היה תהליך די ארוך לכתוב משהו שלא יצחיק אותי".

מה הרגע הזה שבו הבנת שמעוד בחורה שכותבת שירים את הופכתאת זה למקצוע ולדרך החיים שלך?

"תמיד ידעתי שבמה תהיה דרך חיים בשבילי, מאז שאני זוכרת את עצמי. לא ידעתי בדיוק איך ומה אבל הרגשתי את זה בבטן".

איך את מגדירה את המוזיקה שלך?

"פופ רוק רך. זה אלבום מאוד אישי. אני חושבת שהשם שלו, כדור שמחה, די משקף את מה שניסיתי להגיד. כדור שמחה מבחינתי זה המקום שממנו אנחנו נובעים. כשאנחנו מגיעים לעולם אנחנו מאוד טהורים ונקיים, בלי מחסומים ומוסכמות, ולאט לאט זה מתכסה בהרבה קליפות, ובאלבום הזה יש ניסיון שלי לחזור למקור בתחושות שלי, למקום הנקי הזה, אפשר לקרוא לו גם נאיבי. הוא עובר דרך עצב, דרך אור, דרך חושך, אבל הוא מנסה להגיע למקום מאוד נקי. אני מאוד מתעסקת בזה ביום יום. אני חווה ככה את העולם, מחפשת כל הזמן את הדופק הפנימי, את הבסיס הזה שממנו באנו".

השפעות ומודלים?

"להשפעות הראשונות שלי אין שום קשר לתקליט הזה. מוזיקה שחורה, סטיבי וונדר והאזור הזה וקלאסיקות. במיאמי שמעתי הרבה מוזיקה קובנית. אחר כך הכרתי את ג`וני מיטשל ועשיתי סוויץ` של מאה שמונים מעלות וגיליתי עולם חדש שממנו המשכתי לבילי הולידיי, אלה פיצג`רלד, טורי איימוס, ומשם זרמתי לכיוון הזה. אני חושבת שההשפעות הראשונות נחקקות אצלנו בצורה כזאת שגם אם לא רואים אותן, הן שם, והן צצות החוצה מתישהו. אבל התקליט הזה בהחלט לא בא משם. תוך כדי העבודה על התקליט הקשבתי הרבה לפיונה אפל, טורי איימוס, ביורק, דברים כאלה. אני אוהבת מוזיקה שיש בה איזה משהו מתוק אבל עקום. שלא יהיה מושלם".

איזו שורה את הכי אוהבת מכל השירים באלבום?

"צריכה לחשוב על זה. אין לי תשובה".

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר?

"זה משתנה. כל פעם משהו אחר. אין לזה חוקים. כל פעם זה בא מאיזו חוויה אחרת. משהו קטן יכול לרגש אותי ברחוב. אני יכולה לפגוש איזה הומלס, לדבר איתו חצי שעה, ולבוא הביתה ולכתוב שיר. לא עליו, כי אני לא ממש מספרת סיפורים בכתיבה שלי, אבל זה יכול לגרום לי לאיזה השראה כזאת שתבוא ממנו".

אם היית חייבת לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכולה לוותר?

"על שירה, המנגינה כבר נמצאת בפנים..."

יש לך אנקדוטה ביזארית שקשורה במוזיקה?

"יש לי איזה קליפ שמצולם בגובה רב. הייתי באוויר עם חגורת סנפלינג ועם מנוף כזה, ואנשים עמדו בצד על המנוף והרימו אותי כל פעם. בשלב מסוים הם לחצו במנוף על הכפתור והוא נלחץ מהר, אז הכבל השתחרר מהר, ואני חשבתי שאני מתרסקת למטה. הם בדיוק דיברו עם מישהו ולא שמו לב שהחבל יורד במהירות, וזה היה קטע מפחיד".

מה את אוהבת במוזיקה הישראלית?

"את השפה העשירה, העומק שלה, איזושהי אותנטיות. אי אפשר להגיד בעברית דברים ריקים מתוכן כי זה מאוד בולט, זה ממש יוצא החוצה. לא כמו באנגלית, שאפשר להגיד דברים נורא עגולים וזה לא יפריע".

ומה את לא אוהבת במוזיקה ישראלית?

"שיש הברות שנתקעות בפה... כשניסיתי בתקליט שלי לתרגם שיר שאני מאוד אוהבת מאנגלית לעברית, הבנתי פתאום שזה שני עולמות שאי אפשר לערבב ביניהם. שני כוכבים אחרים. לכל עולם יש את הפלוסים והמינוסים שלו וככה אני מתייחסת לזה. כשאני באה לכתוב שיר בעברית זה סטייט אוף מיינד אחר".

מה ההופעה האחרונה שראית?

"לא ראיתי הופעה הרבה זמן".

מה התקליט הראשון שקנית בחיים?

"לא יודעת מה הראשון, אבל אני זוכרת תקליט ששינה לי את החיים, `בלו` של ג`וני מיטשל. שמעתי אותו לפני עשר שנים בערך בפעם הראשונה, ופשוט גיליתי המון עולמות דרכו. גיליתי את עצמי דרכו, גיליתי המון רבדים שלא הכרתי עד אז וממש הרגשתי שאני חווה את ג`וני מיטשל. ממש חוויתי כל ניואנס שיצא ממנה דרך השירים שלה. הייתי יושבת עם משפט משפט, מילה מילה, מקשיבה לזה, אחר כך שרה את זה ומנסה לחקות אותה, אבל ממש בעניין של להיכנס לעור שלה ודרכה לשיר את זה. זה היה תהליך מאוד מעניין ואפילו מאוד רוחני בעיניי. למדתי מזה המון. גדלתי מזה".

מה הדיסק האחרון שקנית?

"אמנים מבצעים שירים של לאונרד כהן, מהסרט שנעשה על החיים שלו".

ואיזה אלבום תיקחי איתך לאי בודד?

"Court &Sparks של ג`וני מיטשל. וגם את `בלו`".

מה את עושה כשאת קמה בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?

"אני קמה באזור תשע וחצי עשר, קודם כל עושה לי אספרסו, אומרת בוקר טוב לכלבים המקסימים שלי, ומנסה לחזור לחיים".

ממה את מתפרנסת?

"אני עושה ג`ינגלים, עשיתי למשל ביצוע של שיר של המאמאס והפאפאס לפרסומת של סלקום, זה היה מזמן. לוקחים אותי לעשות קאברים, אם צריך למשל מישהי ששרה בול ביורק או בול מדונה, כאלה דברים. אני יודעת להיכנס כמו זיקית לעור של אמנים ולשיר דרכם. אני אוהבת את זה. אני גם מתפרנסת לתקופות מתיאטרון. כשחזרתי לארץ הצטרפתי לתיאטרון קליפה, להפקה מאוד גדולה של פסטיבל ישראל, `דאוס אקס מכינה`. זו הייתה אחת החוויות הכי גדולות שלי. לא עשיתי שום דבר יותר גדול מזה מבחינת ההתבטאות שלי שם. היה שם ריקוד ושירה וכתיבה ותיאטרליות, משהו מאוד פנטסטי כזה, עם הרבה רבדים".

יש באמתחתך עבודות ביזארית שהיית רוצה לשתף אותנו בהן?

"ביזארי בשבילי, אני מאוד קלסטרופובית, מפחדת מטיסות, והייתי דיילת אוויר. לא החזקתי מעמד הרבה".

מה עוד את אוהבת לעשות חוץ ממוזיקה?<

"לצייר, לעזור לחיות, לרקוד".

מה רצית להיות כשהיית קטנה?

"להיות ציפור. רציתי חופש. כולנו רוצים את זה, לא?"

ומה את מאחלת לעצמך?

"ליהנות מהרגע, ליהנות מתהליכים, ונחת".

שרון קרלן, "כדור שמחה", NMC
ההופעה הקרובה של שרון קרלן תתקיים ביום רביעי, 4 ביולי 2007 ב-22:00 בקפה ביאליק בתל-אביב.