מוזיקה - שוברט והמואזין

תוך שנה הפך פסטיבל "להישמע ירושלים" בירושלים המזרחית שהסתיים בשבת לנקודת כובד בנוף העשייה המוזיקלית בבירה

ולס עם סלסולים

במהלך קונצרט הסיום שהתקיים בשבת ב"אכסניה האוסטרית" בעיר העתיקה בירושלים, חדר לתוך הטרקלין שבו התקיים הקונצרט, קולו של המואזין הקורא לתפילת ערבית. על הבמה הופיעו באותו רגע שלושה מוזיקאים הפסנתרן והמלחין סטפן הקל, נגן הסקסופון כריסטוף אואר ונגן הקונטרבס אחמד עיד.

למראה הקהל המחייך והממתין בדריכות למה שיקרה - אולי יפסיקו לנגן ויחכו, אולי לא – אמר הקל, המלחין "לא אנחנו ננגן יחד עם הקולות האלה". צלילי הסקסופון שייבבו מדי פעם במעין "בלוז" אירופי בהשראה מזרח תיכונית, הפסנתר שסיפק את הממד הרתמי והבס שסיפק את העומק והבסיס, ביחד עם קולו של המואזין שכבר לא כל כך הפריע ולא כל כך צרם, היוו את האמירה הבולטת ביותר שעליה מדברים הוגי הפסטיבל ובעיקר מנהלו האמנותי הצ`לן אריך היטר "באנו לכאן כי אנחנו מאמינים שעם המוזיקה ניתן להגיע להבנה, שהיא כלי חשוב".

הקונצרט החל בנגינה סוערת וסוחפת של חמישיית "הטרוטה" של שוברט. הקהל גדש את כל הטרקלין ואת המרפסת הקטנה (שבעים איש נותרו בחוץ). הקרבה היתרה בין המאזינים לנגנים היוותה נדבך קשר נוסף. גם החום והמניפות בידי האנשים (אין מזגן באכסניה) תרם את חלקו וכולם יצאו נשכרים מן החגיגה השוברטית בביצוע מלהיב בעיקר של נגני כלי הקשת. את ההתרגשות האמיתית סיפק נגן הקונטרבס אחמד עיד מרמאללה, צעיר המשתתפים בקונצרט, עדיין סטודנט שהתלהבותו הניכרת חקוקה היטב על מבע פניו. הפסנתרן פאול גולדה השמיע בהמשך את הסונטה בלה מינור ק` 310 של מוצרט, בביצוע שהיה רחוק ממושלם. הוא העדיף את העוצמה והנוכחות על פני העידון והרכות המוצרטית, אבל בהקשר החגיגי של קונצרט ליל אמש זה פחות חשוב כי המכלול עשה את החוויה ולאו דווקא נגינה פרטנית גם אם מדובר ביצירה סולנית.

את המשך הקונצרט הוביל המלחין סטפן הקל בשלוש יצירות ג`אזיות ובסוף הקונצרט היו על הבמה אחד-עשר מוזיקאים שניגנו יצירה שחוברה במיוחד לערב הסיום "מלאנג` מזרחי" בחליל, שתי קלרניתות, כינורות, ויולה, צ`לות, בס, פסנתר, סקסופון ואקורדיון. המלאנג` הוא שילוב של ולס מוכר מאוד של יוהן שטראוס "דם וינאי" עם מליסמות (סלסולים) מזרחיות ברוח ערבית מובהקת וביבבה חסידית קרעת לב של קלרנית.

מחיאות כפים מוצדקות

יומיים קודם באולם ימקא, ניגן הרכב שונה בחלקו שלוש שישיות לכלי קשת: הפתיחה לאופרה "קפריצ`ו" של ריכרד שטראוס, פתיחה הכתובה לשישה קשתנים, שישייה אופ` 45 של המלחין ארווין שולהוף (שנהרג בשואת אירופה) והשישייה מס` 2 אופ` 36 של ברהמס. כאן השתתפו לצד הצל`נים אריך היטר מאוסטריה, וריינהארד לאטצקו מגרמניה, הכנר פטר מאצקה מאוסטירה והוויולן תומס סדליץ מגרמניה גם הישראלים חגי שחם בכינור ומאיה רסולי בוויולה. קונצרט זה שמילא את האולם היה תובעני בדרישותיו והנגנים (מאוסטריה, גרמניה וישראל) הלכו והשתבחו עם היצירות.

הפסטיבל החדש הזה, שזו לאן שנתו השנייה, הצליח להביא ל-26 המופעים שהתקיימו ברובם הגדול במקומות קטנים יותר מ-3,000 מאזינים. צריך לזכור שכל המופעים הם בחינם, לחלקם רצוי להירשם מקודם כי הם נתפסים במהירות. תחושת הסיפוק של נבחרת הנגנים המעולה שהופיעה בפסטיבל ניכרת וכך גם של הקהל, שלא חסך במחיאות כפים מוצדקות. בשנה הבאה הפסטיבל חוזר.

היטר, מנהלו המוזיקלי של המיזם הוא בעל יכולות מוכחות לא רק בנגינה ובניהול ובעיצוב תכניות, אלא גם בגיוס כספים מהקהילה האירופית שמאפשרת לקהל לקבל מנת מוזיקה איכותית ללא תמורה. הקהל שמגיע מתחלק לשניים באורח בולט, בערים השונות בגדה, רוב הקהל מגיע כי יש פתאום פעילות אמנותית. יש אקשן. אירוע יוצא דופן. בירושלים במזרחה ובמערבה מגיע קהל שהוא ברובו קהל ירושלמי רגיל בתוספת של דיפלומטים ואנשי דת מכנסיות שונות, כמקובל בעיר הבירה. לקהל זה צפויים לפי התכנית, מופעים נוספים בפסטיבל הבא שעל קיומו כבר התבשרנו בליל אמש.

פסטיבל "להישמע ירושלים" הצליח לתוך שנה להיות לנקודת כובד בנוף העשייה המוזיקלית בבירה כי הוא שומר על איכות נגנים ועל תכניות שיש בהן השילוב הנכון של המוכר, והפחות מוכר עם הרבה הליכה לקראת קהל מגוון. הדגש הוא כאמור על האיכות וזו הוכחה ללא ספק.