פתיחה אטומית
 
במהלך הערב  תהיתי מהו המופע שמוצג לפנינו? האם זוהי אופרה? אולי זו אופרה במתכון סטודנטיאלי? סדנתי? לא. הצוות הוא צוות מקצועי ובסדנאות אופרה מותירים על כנם את כל התפקידים, מוותרים דווקא על הצד האינסטרומנטלי ומפקידים את תפקיד התזמורת בידי פסנתר אחד. בהפקה זו  יש תזמורת מלאה. ומה על הנוכחות הזמרתית באופרה? זו לקתה בחוסר רציני או הייתה אחרי תהליך של קיצוץ תקציבי רוחבי או דיאטה רצינית, תלוי באיזה דימוי תבחרו? מתוך ארבע-עשרה דמויות נותרו חמש (כולל הילד) המהווים 35 אחוז מכלל התפקידים באופרה. עוד חסרה בהפקה זו מקהלה, שמוסיפה נוכחות לאורך היצירה.
 
לעומת זאת על הבמה, במרכזה ליתר דיוק, יושבת תזמורת סימפונית מלאה. מה שקבלנו הוא יצירה לתזמורת עם זמרים אובליגאטו, מכאן  - פואמה סימפונית. סיפור ברקע היצירה יש! תזמורת סימפונית כאמור גם! בקיצורים האלה בלטו במשנה תוקף כִּבפואמה בנוכחותם המוטיב של אריית הגעגועים "יום נאה אחד" ואזכורים אמריקניים.
 
ההעמדה של היצירה ארגנה את התזמורת במרכז במת האודיטוריום כאשר משלושת צדדיה היא מוקפת במסלול הליכה בצורת חי"ת שמשמש את חמש הדמויות (ארבעה זמרים וילד).  בגב הבמה מוצב מסך גדול לווידאו ארט שמנוצל מעט מדי וכשהוא מנסה לומר לנו משהו, אנחנו נותרים תוהים אם אכן זה כה חשוב. בתחילת האופרה מוקרן לשניות קטע סרט שבו נראית פטריית פצצת האטום. בהמשך נראה בווידיאו ארט (מעשה ידי גונן פרצקי) סהר עולה, וענף דובדבן פורח. האם הִרמזוֹן הוא שהעיר נגסאקי שבה מתרחשת העלילה סיפורנו, היא היא העיר שעליה יטילו האמריקנים את פצצת האטום? אני בספק. האם רוצים לומר לנו שגיבור האופרה הטנור, הוא אמריקני מכוער? את זה עושה פוצ`יני במוזיקה שלו ממילא!  גם אם הדבר נעשה  בכדי להדגיש את  העימות בין אמריקה  ליפן, המיוצגות בעלילה על ידי העימות בין שני גברים אמריקניים – דיפלומט וקצין צי לא חכם לבין גיישה לשעבר שנישאה לאמריקני והמשרתת שלה  -  הפתיחה ה"אטומית" הייתה מיותרת.
 
חסרונה של מקהלה
 
בסך הכל תמיר חסון הצליח ליצור מנגניו אנסמבל מגובש שצלילו השתפר והיה טוב משתי האופרות בעונות הקודמות. אלא שגם כאן חלק מהקיצורים ונקודות החיתוך נותרו מעוררי סימני שאלה. את מקומם של הקטעים והדמויות שקוצרו במסגרת הקיצוץ, מילא הקריין עומר פרנקל שעשה מלאכה נאמנה. הטקסט שלו, הורכב מהטקסטים של ליברית האופרה שחיברו ג`וספה ג`קוֹזָה ולואיג`י איליקָה ושל הסיפור המקורי של ג`והן לוּתר לוֹנג שעומד בבסיס היצירה.
 
בין ארבעת הזמרים מגיעות המחמאות העיקריות לנוח בריגר ששר היטב את דמותו של הדיפלומט האמריקני שַרפּלֶס, הן באיכות הקול, ובהעמדה הדרמטית. זמר הטנור יוהן וייגל בתפקיד קצין הצי פינקרטון, נשמע בוסרי בכל מובן, קולו צעיר מאוד, חסר איכויות ההבעה ונשאר שטוח ובלתי מעניין והתנהלותו על הבמה הייתה "תלמידית". יוליה פלקחינה, בתפקיד המשרתת סוּצוּקי העמידה נוכחות דרמטית מקצועית נטולת ברק. את התפקיד הראשי של מדאם באטרפליי, גילמה היפנית היסַקוֹ איקֶדָה, זמרת עם איכות מוזיקלית ופוטנציאל דרמטי  - שלבשה גם בגדים יפניים (קימונו) נאים שעוצבו על ידי מיכל יעקובי שלא יכלו להסתיר קול קטן מאוד שגם מערכת ההגברה לא הצליחה לנפח. אולי זה קול של בת 15, שהוא גם הגיל של מדאם באטרפליי בתחילת האופרה, אבל מה לעשות, פוצ`יני תובע מן הזמרת ניסיון ואיכות של בת שלושים לפחות!
 
ההעמדה של תמיר חסון על מסלול ההליכה שעיצבה מיכל יעקבי בתאורה של יחיאל אורגל, הייתה גם היא חסכונית ביותר ולא מיצתה את הפוטנציאל הדרמטי. מכלל הקיצורים הרבים שנכפו על היצירה הבולט ביותר לטעמי היה חסרונה של מקהלה בפרק הזמזום, הובלה מוצלחת ככל שתהיה של הוויולן אבשלום שריד ושל הנגן הראשי אליהו שולמן אינה מספקת. לרגע חשבתי שהמנצח יפנה לקהל ויזמין אותו לזמזם את המנגינה המוכרת אבל זה לא קרה! 
 
 
"מאדאם באטרפליי"של הסימפונית החדשה חיפה תעלה  במופע פתוח לקהל הרחב ללא תשלום ביום רביעי, 11 ביולי 2007 ב- 21:00 באמפיארק כרמיאל.