הפסיד בהתערבות
 
אחרי שנים שבהן נדמה היה שהמיצוב של כנסיית השכל כלהקת שעושה רוק משובח ומופיעה במועדונים  מול קהל ספציפי וקבוע יישאר יציב במקומו, הוציאה הלהקה לפני כחצי שנה את האלבום השביעי שלה, "אוטוביוגרפיה", אלבום כפול שמהותו ביצועים חדשים לשירים ישנים של ההרכב, ועשתה את הקפיצה המיוחלת שהביאה אותם למופע שהתקיים בבנייני האומה, ולמופע הקרוב בקיסריה, בשבת הקרובה, שיסמל את שיאו של הכיבוש המוזיקלי. רן אלמליח, בסיסט הלהקה ומי שאחראי על כתיבת החומרים יחד עם יורם חזן, סולן הלהקה, עדיין מופתע.
 
"זה הפתיע אותנו לחלוטין. זאת הייתה קפיצה מהירה וחדה. אין בזה שום דבר טבעי מבחינתנו. עד לפני שבוע גם התערבתי עם שאול (שאול מזרחי מהבארבי, מנהל הלהקה בשנה האחרונה – ט.ג.) שאין מצב שנמכור יותר מאלפיים כרטיסים, ובתחילת השבוע זה כבר היה סולד אאוט, אז אכלתי אותה..."
 
אתה מייחס את הקפיצה הזאת לאלבום האחרון?
 
 "אני לא ממש יכול לשים את האצבע על הסיבה, אבל אני מניח שחלק גדול מהעניין זה ההצלחה של האלבום. אנחנו מרגישים בהופעות שהוא חשף אותנו לקהל נוסף. מגיע קהל הרבה יותר מגוון מבהופעות הקודמות. וגם העובדה שאנחנו קיימים הרבה זמן ומופיעים המון במשך הרבה זמן, ובדרך צברנו מספיק קהל כדי שיהיו מספיק אנשים למלא את קיסריה".
 
הייחוד המוזיקלי של כנסיית השכל נעוץ בחיבור המוצלח שהם עושים בין רוק לתבלין מזרחי אותו הביאו, כנראה, מהדרום בו גדלו. באלבום החדש לקחו את שיריהם והולידו אותם מחדש באמצעות עיבודים מתוזמרים וגישה מוזיקלית שלא מאפיינת את הצליל הקבוע שלהם.
 
"זה התחיל מהופעה שנעשתה עם רביעייה קאמרית", מספר אלמליח, "והתפתח לאלבום הזה שיש בו ארבעים נגנים ומקהלה. זה אלבום אוסף בעצם, זה אוסף של שירים ישנים שלנו בעיבודים מתוזמרים. יש שם המון פרטיטורות של כלי קשת, המון כלים אתניים, כלים קלאסיים. בעיקרון זה אלבום אנלוגי מוקפד כזה. אין שם שום מחשב שמנגן. כל הסאונדים זה כלים אקוסטיים.
 
"בהופעה נעשה את כל שירי האלבום, מההתחלה ועד הסוף. יהיו בערך עשרים נגני כלי מיתר, ובסך הכל יהיו כארבעים אנשים על הבמה, נגנים ומקהלה. זה יהיה בערך מה שעשינו בבנייני האומה רק עם כמה תיקונים".
 
"שאול תרם אמונה ומוטיבציה"
 
למרות ההפתעה, זה היה חלום שלכם מתחילת דרככם, למלא את קיסריה?
 
"אני חושב שכל מי שמנגן על גיטרה בארץ חולם להופיע בסוג של אצטדיון. לא יודע אם קיסריה, אבל מאוד רצינו להופיע במקומות גדולים ופתוחים, מול קהל שיקנה כרטיסים, ולא במסגרת איזה פסטיבל. זה חלום ישן, אבל לא העזנו לעשות משהו בכיוון, לא חשבנו שאפשר".
 
שאול מזרחי הוא אחת הסיבות שהפכו את זה לאפשרי?
 
"התחלנו לעבוד עם שאול כשהתחלנו לעבוד על האלבום הזה. לפני זה הייתה לנו שרשרת ארוכה של מנהלים, והיו גם תקופות ארוכות שניהלנו את עצמנו. אני חושב שהתרומה של שאול היא בעיקר האמונה והמוטיבציה, שזה שני גורמים שלנו חסרים כל הזמן. אנחנו גם לא מאמינים בעצמנו, וגם אין לנו מוטיבציה להוציא לפועל דברים שאנחנו רוצים לעשות".
 
כותבים את האלבום הבא
 
ובכל זאת אתם קיימים יותר מחמש עשרה שנה כהרכב. קשה להאמין שאפשר להחזיק כל כך הרבה זמן בלי אמונה ומוטיבציה
 
"אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו לא יודעים לעשות שום דבר אחר. אנחנו מאמינים שאנחנו עושים תקליטים טובים, אנחנו אוהבים את המוזיקה שאנחנו עושים, אבל אף פעם לא האמנו שנצליח להופיע בקיסריה או למכור אלבומי זהב. זה לא חלק מהשיקולים שלנו כשאנחנו עושים אלבום. כשאני אומר מוטיבציה, אני לא מדבר על לכתוב או להקליט או להופיע, כי את זה אנחנו הכי אוהבים לעשות. אנחנו חיים בשביל זה. אבל מעבר לזה, לקחת את הדבר הזה שנקרא לעשות מוזיקה ולהביא אותו לשלב הבא ולאולמות יותר גדולים, בשביל זה צריך המון כוח רצון ואמונה, ואנחנו, ברגע שאנחנו מסיימים את התקליט כבר לא אכפת לנו ממנו. אנחנו כבר חושבים על האלבום הבא. אנחנו מעבירים את התקליט למי שצריך לטפל בו, בדרך כלל זה חברת התקליטים, ואנחנו כבר בהופעות ובכתיבה של האלבום הבא. והפעם שאול היה שם לדאוג לתקליט ולדאוג לנו".
 
אתם בין ההרכבים שקיימים הכי הרבה זמן בארץ. מה מחזיק הרכב כל כך הרבה זמן ביחד?
 
"אני חושב שההנאה המשותפת מהעבודה. אנחנו מאוד נהנים לנגן ביחד, נהנים בדרך כלל מהתוצאה הסופית, אנחנו גם מכירים אחד את השני כל כך הרבה זמן כל כך טוב, שפתאום לנגן עם מוזיקאים אחרים נראה לי כבר כמו איזה סטוצ רדוד, לא משהו עמוק. ההיכרות והיחסים כאלה עמוקים וארוכים שזה הרבה יותר מעניין".
 
עכשיו, אחרי שהשגתם את סמן ההצלחה הכי גדול בארץ, מה החלום הבא?
 
"לעשות עוד אלבום. אנחנו כבר כותבים אותו".

"כנסיית השכל" תופיע במוצאי שבת, 4 באוגוסט באמפי קיסריה ב- 21:00. מופעים נוספים בכפר המוזיקה של קוקה קולה, במועדון זאפה ולאור הביקוש - גם באמפי פארק רעננה.