גיטרה, בס, תופים זה סקסי. אלה כלים שנענים לזרימה של הגוף. כשזזים עם גיטרה, היא מתחברת לאיברים חשובים (ואני לא מדברת על גיטריסטים מז`אנר הדורית ראובני אלא יותר על גזרת ברי סחרוף..) והופכת לחלק מהגוף. אבל קלידים לעומת זאת..הוי הקלידים. מין כלי כזה שעומד במאוזן לגוף, חוצה אותו בחוסר אלגנטיות מוחלט, ואיך כבר בן אדם יכול לזוז כדי שהדבר הזה ייראה מושך באופן כלשהוא?
ככה חשבתי, עד שראיתי על הבמה את גרין, הקלידן המיתולוגי, לטעמי, של נקמת הטרקטור, האיש שגורם לקלידים לזוז. הוא מתפתל סביבם בתנועה שלא עוצרת לרגע, לרגעים כמו נחש, לרגעים כמו מתוך טראנס, והוא זה שגרם לי להסתכל על הכלי הזה בעיניים חדשות.
אחרי חמש עשרה שנים עם נקמת הטרקטור, ואחרי שהוציא ב- 96` אלבום אינסטרומנטלי (שהופץ במעט מאד עותקים והוצג עם תערוכה שיצר) גרין עוזב את הטרקטורים ומוציא לראשונה אלבום "רגיל", של שירים שכתב, שר, ניגן ועיבד לגמרי לבד, פרט לשניים שבהם שיתף גם את קרני פוסטל והצ`לו שלה.
במדינה נורמלית, העובדה שהאיש שאחראי על חלק מאד דומיננטי בצבע הכל כך מאופיין של נקמת הטרקטור (להקה שהצליחה למצוא צליל שמאחד המון שכל ואינטליגנציה מוזיקלית לצד מקצבים יצריים ושירים רגשיים) עוזב אותה, אמורה הייתה לעורר הרבה יותר הדים ממה שעוררה לטעמי.
מצויד במראה דוקטורי ממושקף, טירוף מסוים על הבמה, אשה, ילדה, וילדים נוספים בבטן, גרין עובר פאזה ויוצא לדרך סולנית. התיאור הזה אולי נשמע קצת דרמטי בשביל מי שקורא לאלבום שלו "תקליט קטן", אבל התקליט הזה כל כך רחוק מלהיות קטן. זה אלבום יפהפה, ובו תשעה שירים, שהקליט בבית, ושאפילו את העטיפה שלו צייר ועיצב בעצמו, ומתברר שהוא עושה את זה כבר שנים.
איך הגעת בכלל לעיסוק בגרפיקה?
"תמיד היה לי עניין בויזואליה, אבל מעשית זה קרה כשעשינו עם הטרקטורים את הפסקול של `קיר` (הפקה עם להקת המחול בת שבע). בדיוק קניתי אז מחשב, וניסיתי ליצור אימג`ים שמתאימים בעיני לעטיפה של האלבום. זה מצא חן בעיני כולם ויצא בסוף שעשיתי את העטיפה בעצמי. אחר כך התחילו לפנות אלי, עשיתי עטיפות לכנסיית השכל, לאביב גפן, טיפקס, שרון חזיז, דורי בן זאב, עיצבתי את ספר השירים של משינה. אבל היום אני כבר כמעט ולא עוסק בזה. אני מעצב רק לעצמי או לדברים שאני ממש מרגיש קרוב אליהם”.
אז ממה אתה מתפרנס היום? רק ממוזיקה?
"אני בונה מדי פעם אתרי אינטרנט, מנהל את המחלקה למוזיקה חדשה בבית הספר לצילום, הדמייה ומוזיקה מוסררה, מסיים הופעות אחרונות עם נקמת הטרקטור, ומופיע עם גיל וסרמן, בהרכב שאנחנו קוראים לו `קרכצ`, ועושים בו ניסיונות עם צלילים ורעש".
העבודה על מיצגים ומוזיקה נסיונית לא חדשה לגרין, שהספיק עד היום, בין היתר, להשתתף במיצגים של תמר רבן, לכתוב מוזיקה להצגות, לעבוד עם חבורת תיאטרון באמסטרדם, ולנגן עם "דורלקס סדלקס".
אחד השירים היפים באלבום הראשון של נקמת הטרקטור היה "משתעשע" שגרין כתב ושר. מי שמכיר את השיר הזה אולי ציפה, כמוני, לשמוע הרבה יותר מוקדם אלבום שלם של שירים שלו. "האמת היא שאף פעם לא ראיתי את עצמי כזמר אבל ככה יצא", אומר גרין. "בהופעות עם הטרקטורים, אחרי שבללי קורע בהופעה שעה את הגרון, היה לי קל לבוא עם שיר אחד קטן של שלוש דקות".
איך זה שרק עכשיו אתה מגיע לתקליט?
"הייתה תקופה של כמה שנים שלא כתבתי שירים אלא יותר פסקולים ומוזיקה אינסטרומנטלית. כשחזרתי לכתוב, לקח לי בערך שנה לאסוף את החומרים לאלבום שלם. במקור עשיתי סקיצות כדי לבדוק את השירים ותוך כדי סקיצות נהיה לי ברור שבמקום לחפש מישהו שישיר את השירים, אני שר אותם. אבל גם היום אני מעדיף לקרוא לעצמי מוזיקאי, שזה אומר גם לשיר, גם לנגן וגם לכתוב. זאת לא שאיפה שלי להיות זמר. אני יכול לראות את עצמי כמבצע".
למה לקח לך שלוש שנים להקליט את האלבום?
"שלוש שנים זה הברוטו, עם הפסקות ארוכות. היה עניין של לגבש ולהבין איך זה צריך להישמע מבחינת סאונד. בהתחלה לא היה לי ברור שאני אנגן ואעשה הכל לבד, אבל מסיבות של נוחות החלטתי להתקדם כמה שיותר בבית לפני שאכניס נגנים ובסוף יצא שלא היה צריך. גם לקח לי זמן להיפתח, עם סוג כזה של שירים מאד אישיים, ולהעיז להשמיע לאנשים. הייתי צריך את הזמן הזה להתבשלות".
ואיך אתה מרגיש עם העזיבה של נקמת הטרקטור?
"מצד אחד זה עצוב, כי הרבה שנים אנחנו יחד, מצד שני - אני משוכנע שזה הצעד הנכון בשבילי. מיציתי כרגע את העניין של להיות חבר בלהקה. הייתי צריך לפנות גם זמן וגם מקום בראש לדברים יותר אישיים. העזיבה שלי הייתה כבר פחות או יותר צפויה. לאורך תקופה ארוכה היה ברור שהעניין שלי הולך ופוחת ושאני נותן משקל יותר גדול לפרויקטים אחרים, וכתוצאה מזה גם המעורבות שלי בלהקה פוחתת. בעבר הייתי הרבה יותר דומיננטי ובדיסק האחרון כבר אפשר לשמוע שאני פחות שם. הרגשתי שזה כבר לא המקום שלי כל כך. וזאת גם מין סטירה לעצמי. קצת להתעורר ולהיפתח לדברים אחרים".
איך לדעתך זה ישפיע על הלהקה?
"ניעור זה דבר טוב. גם כשהמתופף הראשון שלנו (דני מקוב) עזב אותנו, זה היה בסופו של דבר לטובה, למרות שהוא מתופף ענק. זה הכריח אותנו לעשות חזרות מחדש, לבדוק את השירים מהתחלה ולהתרענן, ואני מקווה שזה מה שיקרה גם הפעם. אנחנו חברים ונישאר חברים, לא גמרנו ביחסים מקולקלים”.
השירים באלבום של גרין הם כאלה שבכל שמיעה אתה מגלה בהם משהו חדש. הגוון הכללי הוא מינורי, אבל לא בהכרח מהסוג העצוב אלא יותר מהסוג האינטימי. זה לא תקליט לשמוע "עם החבר`ה" אלא לבד, אחד על אחד, אתה והאלבום. פסנתר, שריקות, צפצופים ידידותיים לסביבה, לא קשה לזהות שהיוצר הוא יוצא נקמת הטרקטור, אבל זה בשום אופן לא נשמע כמו אלבום שיכול היה להיות של הלהקה.
חלק מהכלים שגרין השתמש בהם הם כלי נגינה תוצרת בית, פרי מוחו היצירתי, חלקם צעצועים של בתו שעברו שיפוץ ושדרוג. (מדי פעם הוא גם מעביר סדנאות בניית כלי נגינה לילדים ומבוגרים במסגרות שונות).
התוצאה הסופית היא תקליט שרוצה להיות חבר שלך, ולעשות לך טוב, שרוצה לחמם לך את הלב וגורם לך להתפלל לחורף שיחזור כדי שתוכל להיות כמה שיותר בבית ולהתפנק עליו.
טל גורדון
02/05/2004
:תאריך יצירה
|