"אני בן אדם שנוטה לעיכובים"

כשהוא הוציא את "אריק" ואת "שרמוטה פוריטנית" הערכתי אותו מרחוק. כשניגן במופע עם פורטיס נגנבתי. ב"יהודה הלוי פינת אבן גבירול" הוא היה אחת הסיבות הטובות שבשבילן היה לי שווה  לבלות שם שעתיים, אבל הנסיעה שבה שמעתי בפעם הראשונה את "אינטואיציה" ואת "גור חתולים" מתוך האלבום החדש והשני שלו, "עיר", הייתה רבע שעה לילית שבה הפכתי למעריצה של שלומי שבן שמתרסק שם, ומשתחרר, ונעזב ומתמסר, וחוזר עם תיאורים מדויקים, פסנתרן מחונן שכותב מילים כל כך יפות שאני מקריאה לאחותי מהר מדי, בגלל ההתרגשות.
 
"אני לא יכול להיות מאהב טוב כי/ אני יותר מדי אוהב להתפנק כמו גור חתולים/ האריהוא מאהב טוב/ הלביאהיא מאהבת טובה/ גור החתולים הוא סתם מפונק (...) גור חתולים נכנס לבר/ ומלקלק משקה/ ומתנקה לקראת זוג לביאות/ שלך תדע, לך תדע/ איזה מין נמר הן מדמות כשהן רואות/ גור חתולים/ נכנס לבר/ מלקלק משקה/ ומתנקה ומתנקה ומתנקה"("גור חתולים", מילים ולחן: שלומי שבן) 
 
שבע שנים עברו מאז שהוצאת את האלבום הראשון. מה קרה בכל הזמן הזה?
 
"קרה דבר מאוד פשוט. לא כתבתי שירים שמצאו חן בעיניי, כתבתי שירים שלא מצאו חן בעיניי, מה שהוביל אותי בסופו של דבר ללא לכתוב שירים בכלל. חיכיתי לשמוע אפילו שיר או שניים או שלושה שירים שיגרמו לי להרגיש שהם מהווים סיבה להטריח את עצמי ואת הנגנים לאולפן, והם פשוט לקחו את הזמן. ברגע שהם הגיעו התעכבתי מעט, אבל לא באמת הרבה. אני באופן כללי בנאדם שנוטה לעיכובים, מזה אי אפשר להתעלם".
 
הטקסטים מספרים שעברו עליך כמה שנים די סוערות
 
"אם את לוקחת דברים אחד לאחד אז כן, אבל בטח לא צריך לספר לך שחלק מהדברים מתרחשים בדמיון".
 
כשאתה מסתכל על שני האלבומים שהוצאת, לאן התפתחת בשבע השנים האחרונות?
 
"לעיניים ולאוזניים שלי זה ברור, כי אני גם מכיר את הרקע ואני יודע שנכנסתי לאולפן עם האלבום הראשון כשאני בתול לחלוטין, לא יודע מה אני רוצה כמעט משום בחינה, חוץ מאיזשהו חזון מאוד מאוד מופשט שהתבסס על איך ששמעתי את השירים בדמיוני. אבל הפער בין איך שאתה שומע את השירים בדמיון ואיך הם נשמעים באמת כשהם מוקלטים, זה עבודה של חיים שלמים. ואני באתי בלי שום רקע לדבר הזה. בעצם הוחתמתי על חוזה הקלטות לפני שהופעתי אפילו פעם אחת לפני קהל. הייתי פסנתרן קלאסי, אפילו הרקע ההאזנתי שלי למוזיקת רוק היה די צנום, וכל דבר שקרה באולפן קרה בפעם הראשונה מבחינתי. פעם ראשונה ששרתי מול מיקרופון באולפן, פעם ראשונה עם להקה, פעם ראשונה מול מפיק, אותו מפיק שהפיק גם את האלבום הזה, אסף תלמודי.
 
"אני חי עם האלבום ההוא בשלום ואוהב אותו כמו תמונה ישנה, אבל אני לא יכול להגיד שאני עומד לגמרי מאחורי איך שהוא נשמע, בניגוד לאלבום הזה, שיש לי בו גם יותר קשר ונגיעה לעטיפה המוזיקלית, בנוסף לכתיבה". 
  
התקשרות חד צדדית עם דילן
 
"וכשישבתי בחברה סנגרתי/ היא אחרת אחד על אחד/ וכשישבתי אחד על אחד שיקרתי/ היא ואני מין מדהים/ וכשהייתי לבד לא הבנתי/ הרי אני בחור חושב/ איך קרה שאני לא צריך דבר חוץ מזה/ היא לא הייתה אינטליגנטית בכלל" ("אינטואיציה", מילים ולחן שלומי שבן)
 
בשיר כמו "אינטואיציה" יש אלמנטים אוטוביוגרפיים?
 
"יש בו אלמנטים אוטוביוגרפיים, אבל אני חייב להגיד שיש בשיר הזה אלמנט שאיכשהו מתעלמים ממנו, והאלמנט הזה הוא השיר בעיניי. השיר מספר סיפור על בחור שמרגיש שהבחורה שלו לא מספיק אינטליגנטית בשבילו, מרגיש שאין להם בסיס אינטלקטואלי משותף ושהוא לא מבין מה הוא עושה איתה וכולי, והוא לא מצליח לעזוב אותה. שימי לב לשני דברים: א. לשיר קוראים אינטואיציה, ב. לאורך כל השיר היא פשוט עושה איתו מה שהיא רוצה. אז אולי הוא לא חכם כמו שהוא חושב, והיא לא טיפשה כמו שהוא רוצה להאמין, וזה טיפה יותר סבוך מזה".
 
יש מי שחושב שגברים אולי לא זקוקים לגירוי אינטלקטואלי מהאישה שלהם
 
"יכול להיות שגברים מסוימים בזמנים מסוימים לא צריכים את זה. אינטואיציה נשית זה עניין די מורכב מבחינה אינטלקטואלית לדעתי".
 
יש באלבום תרגום שלך לשיר של דילן, "מותק את אצלי בראש". ספר לי על הדילן שלך
 
"התחלתי את ההתקשרות החד צדדית שלי עם דילן בגיל 18 וזה האמן שיש לי הכי הרבה אלבומים שלו בתקליטייה. וכל פעם שאני חושב שנגמרה תקופת דילן ומתחילה תקופה חדשה, אני מגלה שזה רק לטובת רומנים מזדמנים ולא לטובת אהבה אמיתית חדשה...
 
"הסיפור עם `מותק, את אצלי בראש` מוזר קצת. זה שיר שקיים בדיסק בוטלג של דילן כסקיצה, ויצא לי בוקר אחד לשמוע את השיר הזה, ונורא אהבתי את הרעיון הזה של מישהו שאומר למישהו, `אני לא ממש מתגעגע אלייך, אני בטוח לא רוצה לחזור אלייך, ולא אכפת לי אם התחלת חיים חדשים, אבל פתאום את אצלי בראש יותר ויותר`. זה מהדיוקים האלה... זה היה בוקר פנוי והייתי פנוי  לעצמי בצורה פושעת והחלטתי לעשות משהו אז תרגמתי אותו. בסופו של דבר הוא מצא את עצמו בצורה די טבעית בתוך האלבום".
 
קואצ`ינג לקראת האלבום

לפני כמה שנים נבחרת על ידי הקרן למצוינות. במה תורמת לך הקרן? היא תרמה במשהו לאלבום הזה?
 
"זה תרם בשלושה מישורים. במישור הראשון, המיידי, הם מממנים לי מה שהם קוראים `תכנית אישית`. התכנית שלי עברה כמה שינויים וכרגע זה אומר למשל שאני לומד פיתוח קול אצל רחל הוכמן. אני מרגיש שאני משקיע לראשונה גם בעניין השירה, שהוא עניין חשוב, כי בסופו של דבר אני גם זמר ולא רק כותב שירים ופסנתרן.
 
"במישור השני יש בקרן סמינרים שבהם מקבצים את כל האמנים מכל התחומים ואנחנו שומעים ביחד הרצאות, ואחרי ההרצאות מתפתחים דיונים, שזה בעצם החלק המעניין, ודרך דיונים כאלה גיליתי אנשים מאוד מעניינים, וגם יצא לי להזדהות עם כל מיני סיפורים ותחושות של האנשים האלה, ואני מרגיש שקיבלתי הרבה השראה מלשמוע אותם מדברים על הדברים שהם עושים.
 
"במישור השלישי זה פשוט סדרת שיחות שעברתי עם רחל מראני, ראש הקרן, שבסופו של דבר אילולא השיחות האלה התקליט הזה יכול היה לצאת רק בעוד שנתיים או שלוש, כי היא עשתה לי מה שנקרא קואצ`ינג. אני לא הבנתי שאני עובר קואצ`ינג עד שלא הבנתי את זה, וכשהבנתי את זה הייתי כבר בדרך לעשות אלבום וזה היה מאוד חשוב בשבילי".
 
"להרוויח מהרקע הקלאסי בלי נוסטלגיה"
 
בימים אלה מתחיל שבן להופיע בעקבות האלבום. ב-6 בספטמבר הוא יופיע בצוותא תל אביב, עם הרכב שכולל את תום מוכיח בבס, עידו אגמון בגיטרות, אסף רוט בויברפון, מרימבה אלקטרונית וכלי הקשה ורע מוכיח, המפיק המוזיקלי של המופע, בתופים.
 
"רע זה מוזיקאי שאני נורא רוצה ומנסה לעבוד איתו כבר כמה שנים וכל פעם זה לא יוצא לנו מסיבות אחרות. ניגנתי איתו פה ושם באירועים שונים ומשונים אבל זו הפעם הראשונה שאנחנו נכנסים לפרויקט משותף".
 
עם רע אפשר להגיע למחוזות האוונגרד, לפעמים גם בלי להתכוון
 
"אני לקחתי אותו גם בשביל המחוזות האלה. אני חושב שהתקליט קצת רמז על זה והגרסה הבימתית לוקחת את זה עוד צעד קדימה. מה שמיוחד בהרכב הזה זה הריינג` הדינמי שלו. זה הרכב שיכול לנגן מאוד בעדינות -זאת פעם ראשונה שאני לא צריך להיאבק על זה שהטקסטים ונגינת הפסנתר יישמעו - ומצד שני, הם יכולים להגיע לווליום ענק ולייצר קירות של סאונד אם מבקשים מהם. זה גישה כללית, להבין שזה לא להקת רוק במובן המסורתי".
 
איך אתה מרגיש כלפי העבר הקלאסי שלך? יש געגוע לפעמים?
 
"לא מזמן פגשתי את מי שהיה הדואו שלי המון שנים, חן הלוי, קלרניתן בינלאומי ומוזיקאי נפלא. הוא נתן לי לשמוע הקלטה שעשינו לרדיו ברלין לפני משהו כמו שמונה שנים, ועברתי חוויה מאוד מעניינת ורגשית עם זה. כי אני מקשיב ליצירה שאני זוכר באופן מעורפל, אני שומע את עצמי מנגן, אני מזהה את עצמי מנגן מצד אחד, אבל לא יודע מה יהיה הצליל הבא שינוגן, יש שם דברים שאני עושה שאני כבר לא יכול לעשות היום, טכנית, וזאת בעצם החוויה הכי רגשית שעברתי בשנים האחרונות עם העבר הקלאסי שלי. זה היה רגע כזה. סך הכל אני עושה את מה שרציתי לעשות ואת מה שאני אמור לעשות להערכתי, ואני משתדל גם להרוויח מהרקע שלי ולא להיות נוסטלגי לגביו, כי עזבתי אותו לא בכדי". 

ההופעות הקרובות של שלומי שבן:  ביום חמישי, 6 בספטמבר 2007 ב- 20:30 וביום שישי 7 בספטמבר ב- 14:00 בצוותא תל-אביב.