אחד ההישגים החשובים של הפסטיבל הבינלאומי העשירי למוזיקה קאמרית ירושלים הוא העברת המסורת . המופעים המוצלחים משלבים ניסיון וידע של ותיק לצד הופעתם של צעיר או צעירים אל תסתפק בביקורת, ציותה עלי העורכת. אם אתה כבר נוסע לירושלים פעם אחר פעם אז גם האווירה חשובה. היא צודקת. כשמדברים על ירושלים, העיר הזאת שבקצה כביש מס` 1, לאחר טורי החצָבים הפורחים (שאולי נשתלו בכוונה בשולי הכביש, בואכה שער הגיא) הרי אווירתה שונה. מאות בודדות של מטרים מעל פני הים וכבר אנחנו שוכחים את הלחות והדביקות שבמישור ההביל.
מי שמגיע קצת לפני תחילת הקונצרטים, עוד מספיק לשבת בבית הקפה של י.מ.ק.א, להתבשם ממזג האוויר המרגיע, ליהנות (או לסבול) מקונצרטי הפעמונים שמוזמנים במיוחד לימי הפסטיבל, ולבדוק - איך לא - מי ומי בין הבאים. ביניהם נציגות רחבה של גוורדיה ירושלמית ותיקה בדמותם של רבים מבתי המשפט, נציגים של צמרת משרד האוצר לשעבר, פרצופים שניבטים מדי פעם מעמודי הכלכלה של התקשורת. כולם משתרכים באיטיות ירושלמית מרגיעה לתוך האולם שהפסטיבל הזה החזיר לחיים.
הקהל הזה הוא נכס חשוב לפסטיבל ונכס חשוב לאמנים. אם אלנה בשקירובה מבטיחה קהל טוב לאמנים שטרם הופיעו כאן, היא יכולה לעמוד בסיפוק מאחרי ההבטחה. הקהל מקבל בחום את כל המופיעים. הקהל מפרגן, מודה קורא לאמנים לקידות נוספות. "הדרנים" קשה לקבל כאן כי התכניות ממילא ארוכות ומגוון היצירות דורש שינויים מתמידים במערך הכלים על הבמה. כל זה מתקבל ברוח הטובה ביותר. הקהל מקבל בחום גם יצירות חדשות שבאולמות אחרים הוא אולי לא היה טורח להגיע כלל או להעדר מן האולם בזמן השמעתם. הקהל הזה גם ממלא כל פינה, המושבים עצמם, כסאות נוספים שמוצבים בגב האולם והרבה כסאות נוספים על הבמה עצמה.
העברת המסורת
לקונצרט הפתיחה הגיע כאורח ליום אחד דניאל ברנבוים שקפץ לירושלים לאחר הופעה בזלצבורג ושב לשם למחרת. הוא ישב על הבמה לצד רעייתו אלנה בשקירובה והשניים התבוננו ביורש העצר מיכאל שניגן. אם כבר נדרשנו להורים ולבנים ייתכן שההישג החשוב של הפסטיבל הוא העברת המסורת. הישג מאוד יהודי, ממש כמו העברת המסורת המופיעה בפתחה של המשנָה הראשונה ב"פרקי אבות", כך המופעים המוצלחים כאן הם אלו המשלבים ניסיון וידע של ותיק לצד הופעתם של צעיר או צעירים.
כך ביום שישי, יומו הראשון של הפסטיבל, כיכב נגן האבוב אלכס קליין בנגינת סינפוניות מתוך יצירות שונות של באך לצד הרכב שרובו צעירים. מייד אחר-כך הובילה הכנרת מרים פריד הוותיקה את החמישייה השנייה לכלי מיתר אופ` 111 של ברהמס. זמר הבריטון רומן טרקל בהופעה ראשונה בפסטיבל נהנה מהליווי המסור של בשקירובה בחמישה שירים לאחרית הימים של מאהלר. מרים פריד הובילה בבטחה גם את השלישייה אופ` 101 של ברהמס כשלצדה הצעירים סלים עבוד-אשכר בפסנתר ויוהנס מוזר בצ`לו.
זמרת המצו-סופרן סטלה דופקסיס, הצליחה להוציא מהפסנתרן הצעיר קיריל גרשטיין נגינת פסנתר רגישה ב"שירי מות ילדים" של מאהלר כשהיא עצמה מנכיחה את הדרמה העצורה בשירים בעיקר במתח הצלילי הגבוה. גרשטיין נשאר על הבמה לצד שותף ותיק אחר, הצ`לן מישה מאיסקי, שמציין השנה בהופעות רבות בישראל את יום הולדתו השישים. מאייסקי וגרשטיין נגנו את הסונטה הראשונה של ברהמס, אופ` 38, כשמאיסקי מפליא לתת לה מגוון צבעים עזי מבע ומעניק ליצירה המוכרת והאהובה מבחר עצום של פרשנויות הגולשות לעתים אל החצנה צעקנית, אבל מייד אחריהם צצה תובנת עומק משלימה. גרשטיין הצעיר הלך איתו, אם כי ברגעים לא מעטים התגעגעתי לשמוע שותף אחר של מאיסקי - הפסנתרן איתמר גולן. אבל הוא לא משתתף בפסטיבל.
לאחר אתנחתא סולנית מבריקה ומחויכת של האבובן אלכס קליין בקטעים קצרים של אנטל דוראטי שוב נוכחנו באיכות הבית-ספרית של הפסטיבל. הכנר גיא בראונשטיין הוויולנים פליקס שוורץ ואוֹרי קם, והצ`לן צבי פלסר, מחזיקים לידם את הינוקא, הכנר מיכאל ברנבוים וביחד הם לוקחים אותו למסע מרגש בחמישייה הראשונה של ברהמס. אחרי מסע הריגושים של מאייסקי, הלכו נגני החמישייה אל העידון האיפוק ובעיקר לנגינה של הצלילים השקטים, הפיאניסימו והשקט ממנו, והפיקו מהשקט את המיטב.
03/09/2007
:תאריך יצירה
|