מוזיקה - דואט בין דורי

לרגל חג המוזיקה הישראלית כינסנו לריאיון כפול שני מלחינים מדורות שונים - אביה קופלמן (29) ואיתן שטיינברג (52)

בליינד דייט לשני יוצרים

חג המוזיקה הישראלית מתרגש עלינו השנה בין כסה לעשור ובעוצמה משולשת במשך שלושה ימים (19-17 בספטמבר) אירועי החג מתקיימים בירושלים, בחיפה ובבאר-שבע ("ולא בתל-אביב", אומר המנהל המוזיקלי של החג, "תל אביב מקבלת מספיק מוזיקה כל השנה!). עוד אני רושם את הדברים ותוהה האם בחירת התאריך של "בין כסה לעשור" או "עשרת ימי תשובה" היא מקרית, או שהממסד המסבסד רוצה להתמרק מחטאי היחס למוזיקה הישראלית ערב יום הכיפורים. כי כידוע על חטאים שבין אדם לחברו אין כפרה לא יעזרו גם התרנגולים המנופנפים ב"לופ" מעל לראש. כאשר אני הממסד מסבסד ביצועים של יצירות ישראליות הרי אני "בסדר" עם זולתי, במקרה זה המלחין שאינו מנוגן דיו.

כיאה לאמנות שריבוי קולות הוא נכס צאן ברזל שלה, לא הסתפקנו כאן ב"הבמה" בקול אחד ושאלנו שני מלחינים את אותן השאלות. הדואט שיתפרש לעיניכם בהמשך מפגיש ב"בליינד דייט" שני יוצרים מקבוצות גיל שונות, גבר ואישה. היא אביָה קוֹפֶּלמן, בת 29 ("בתור אישה אני לא חייבת להגיד בת כמה אני" , נכון, נכון אבל באתר של בית-ספר רימון הכל כתוב. רק שתדעי). הוא איתן שטיינברג בן 52. היא, כבר רמזנו, מלמדת מוזיקה בבית-ספר רימון והוא ראש החוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה.

חשוב שיהיה חג למוזיקה הישראלית?

אביה: "למה לא. זה לא מזיק. יש המון מלחינים. האירוע בחינם ומביאים המון תיכוניסטים. הם מקשיבים ואפילו זוכרים. אני אתן דוגמה. לפני שבע שנים ניגנו רביעייה שלי במזרע לפני תיכוניסטים. כעבור כמה שנים באו אנשים שזכרו את המוזיקה וזכרו אותי. אז טוב שיש ויש הרבה ביצועים שככה לא מקבלים. מה לא טוב? מי יכול לשמוע עשר שעות רצופות של מוזיקה? הקהל הרגיל? לא! אז שוב מקשיבים לה מלחינים ומוזיקולוגים".
איתן: "בפורמט העכשווי החג הוא דבר טוב. כי החג מפגיש בין הקהילה והמוזיקאים. מושמע חומר מוזיקלי שבדרך כלל אינו נגיש. משהו שיש עליו סטיגמה. ממה שחוויתי השנה וגם בשנה שעברה יש כאן משהו נפלא. זוהי דרך להחייאת המוזיקה. רק חבל שזה קורה פעם בשנה. זה כמו כדור שנותנים כמנה חד-פעמית. אחרי ההחייאה החולה רוצה לחיות ולא לחכות לכדור הניתן פעם בשנה".

מהי מוזיקה ישראלית? יש בכלל דבר כזה?

אביה: "אני חושבת שיש משהו, מוזיקה שנוצרת מהכמות. משהו פלורליסטי. מהמבנה של קיבוץ גלויות, כור היתוך ו..לה לה לה... כאן אתה נחשף לרב-תרבותיות. היתרון שבארץ הרב-תרבותיות המתרחשת באופן יותר טבעי. לא צריך ללכת רחוק, הכל נמצא ברדיוס".
איתן: "קל להישאר בהגדרה הגיאוגרפית. אבל אם נתחום את המושג למיליֶה שלי, כלומר למוזיקה `אמנותית`, העניין של מוזיקה ישראלית, או מוזיקה ששייכת למקום,הוא כבר `פַּאסֶה`. פעם היו `משתייכים ל...` מזה שנים שהמוזיקה היא עניין של אינדיבידואלים ולא רק כאן. אבל כאן קל יותר לאינדיבידואל להביע את עצמו. הרבה יותר קל מאשר בגרמניה למשל. כי כאן יש פחות מסורת. כמו ברטוק שגילה בשעתו, לאחר חינוך מוזיקלי מרכז אירופי, שלמעשה השמיעה שלו שונה. על עצמי אני יכול לומר שאני צריך לחיות כאן כי זה הבית. כאן ההשראה. זו אינה תמיד השאלה היכן אתה נמצא אלא מה היא התחושה שלך. ייתכן שמלחינים ישראלים שלא חיים כאן מקבלים מספיק השראה גם כשהם גרים במרחק. אני צריך את המקום".

יש לכם טענות לגופי המוזיקה בארץ, על אי ביצוע מספיק של מוזיקה ישראלית?

אביה: "אני מפונקת בכל הקשור ליחס גופי הביצוע. (במלים אחרות אביה קופלמן היא מלחינה שאין לה כל בעיה שינגנו את יצירותיה. והיא מוּדעת לחריגות הזאת מאוד. י"ש). אני עובדת מאוד קשה כדי שהיחס יישמר. אני גם לומדת הרבה מאוד מהמוזיקאים שמנגנים את המוזיקה שלי. במיוחד ממוזיקאים ענקים כמו הצ`לן צבי פלסר שמנגן עכשיו בחג המוזיקה יצירה שלי - אני נהנית ולומדת. אני יודעת גם שאין שום ערבויות שזה יהיה המצב גם מחר. עד שזה יקרה אני מפונקת".
איתן: "כפי שאני רואה את הדברים. זה לא עניין ספציפי לגוף ביצוע זה או אחר. הבעיה היסודית מצויה במשוואה תרבות = רווחיות. פעם ההשוואה הזו לא הייתה קיימת. מבחינה זו הנוסחה שקיימת בצרפת או בארצות אירופיות אחרות נכונה יותר. אני לא מפעל. אני לא מייצר למען רווח. אני גם לא שלם עם העובדה שמוצרט הוא היום בית-חרושת לשוקולד. אני עדיין לא מבין איך יושבת ממשלה ובהינף עט אחד מאשרת תוספת למשרד הביטחון שפרור ממנה היה מסדר את החיי התרבות לעשרות שנים".

יש לך תחושה מהו הכיוון שאליו פנתה המוזיקה הישראלית היום?

אביה: "יש כיוון שאני לא אוהבת והוא, (היא נעצרת לחפש את המלים) `מכת העיבודים`. במקום לכתוב - מעבדים. זה תהליך מקביל ל`כוכב נולד`. אולי הוא נובע מחיפוש ומאבדן דרך, אולי אנחנו עדיין מדינה צעירה ואני כמלחין צריך לחפש נקודת משען. אני יודעת שהכיוון העתידי שלי יהיה לשתף פעולה עם אמנויות אחרות, מחול, או קולנוע, למשל".
איתן: "הכיוון שאני רואה הוא זליגה אל הפופ. מוזיקת הפופ משפיעה יותר מבעבר. יש גם השפעות של מוזיקות אחרות. אני מושפע ממוזיקה עממית (להבדיל ממוזיקת עולם שהיא תוצר של המוזיקה העממית). אני הייתי רוצה לראות יותר מלחינים שבאים ל`פונותיקה` באוניברסיטה העברית (ארכיון הצלילים, אוסף ההקלטות של המוזיקה היהודית והלא יהודית המקיף ביותר בארץ נמצא באוניברסיטה העברית - י.ש.) או ל`בית התפוצות` באוניברסיטת תל-אביב (שם יש אוסף גדול של הקלטות מכלל עדות ישראל כולל שחזורים - י.ש. )".

איך ניתן להסביר את הגידול במספר הצעירים שלומדים קומפוזיציה. הרי הצעירים מתבוננים במורים שלהם ורואים שהלחנה אינה מקור לבסיס כלכלי איתן משהו שכדאי. ולפני שנים לא רבות המחלקות היו מעוטות תלמידים בצורה ניכרת?

אביה: " אני עובדת המון כמורָה. כמות הצעירים שפונים ללמוד מוזיקה היא גדולה. אולי גם הנהירה הזאת היא בגלל `כוכב נולד`. ישנו דחף עצום ליצירה. ויש כמות יוצרים מרשימה. אולי באקדמיות לא יאהבו את מה שאני אומרת אבל גם בבתי ספר למוזיקה כמו `רימון`, `הד` ואחרים, יש הרבה שכותבים מוזיקה. כותבים, לא מקליטים ב`מיידי` אלא ממש מחברים".
איתן: "אני דווקא חושב שגורלם של מלחינים שפר עליהם בארץ מזה של עמיתיהם לספסל הלימודים - המבצעים. מי שגומר ללמוד כאן, אין לו סיכוי גדול לזכות במשרה. מספר התזמורות מצומצם, השכר נמוך, מוזיקה קאמרית נעשית כאן בצנעה. אז קמים ונוסעים לברלין. לעומת זאת מי שבוחר בהלחנה אין לו אשליה שהוא יוכל לחיות מהלחנה בלבד. הם יהיו מורים, יש היום 160 מגומות מוזיקה בבית-ספר בישראל, יש אופציה ללמד קומפוזיציה, יש טווח לימודים כמו באקדמיה, תואר ראשון כאן לימודי המשך בחו"ל, כלומר בחירה בהלחנה, מאפשרת כיוון ברור".

ניתן לזהות השפעות על המוזיקה של כותבים צעירים?

אביה: "יש קו מחבר. ישנו קו שמחבר לאסכולה הים תיכונית. (חשבתי שזה כבר מאחורינו, אני מעיר). הים-תיכוניות לא קרתה רק כאן. כיוונים כאלה היו גם בארצות אחרות, אבל שם התייחסו לזה אחרת. יש מלחינים שאפשר לזהות אצלם קו, אפשר למשל לזהות תלמידים של היידו..."
איתן: זיהוי מוחלט אולי לא. אבל אסכולות, כן, לא מזמן ישבתי בוועדה ושמעתי המון יצירות של צעירים בני 14 עד 25 ואז שמעתי קבוצה של יצירות שבהם המלוס (המנגינה) לא בלט. ומה שבלט היה הקונטרפונקט וההרמוניה.היה ברור לי שהצעירים האלה למדו באקדמיה בירושלים".

שאלה אחרונה לחג הנוכחי: שניכם מלמדים, שניכם הייתם תלמידים, מי השפיעו עליכם?

אביה: "הגעתי לאקדמיה כי רציתי ללמוד הכל, גם קומפוזיציה, אבל לא רק, גם נגינה וגם ניצוח. בסופו של דבר מי שהשפיע עלי היו עודד זהבי, רונן שפירא, פגישה מרתקת עם ארווֹ פֵּארט. וכמו שאמרתי מבצעים מהם אני לומדת הרבה".
איתן: "ההחלטה להיות מלחין באה בבת אחת, קצת אחרי השרות הצבאי. ומי ששיחק תפקיד חשוב היה המוזיקה של מאהלר. לאחר שהחלטתי היו לי שני מורים מתווי דרך. מרק קופיטמן שפתח לי את הדלת אל העולם הזה והשני היה לוצ`אנו בריו".