אווירת צ`יל אאוט
 
את ההמלצה למזוג כוס יין, לשים דיסק במערכת ולהיכנס לסרט, אפשר לקחת פשוטה כמשמעה במקרה של "מתקרב", האלבום החדש והשלישי של המוזיקאי אלדד לידור, שכן עיקר יצירתו של לידור היא כתיבת מוזיקה לתיאטרון (לכמאה חמישים הצגות ביניהן "נשיקת אשת העכביש", "הכיסאות", "מראה מעל הגשר", "רכוש נטוש", "שבעה", "מותו של סוכן", "נערי ההיסטוריה", "אישה,בעל, בית") ולסרטים.
 
אבל אל תתנו להגדרה הזאת להטעות אתכם וליצור את התמונה שעולה בראש כשחושבים על "מוזיקה לתיאטרון". הדיסק הזה הוא פסקול מסתורי של ערב, מסע, כפי שתכנן יוצרו, שעובר בדרכו ברגעים קלאסיים, אתניים, לפעמים כמעט קברטיים, כל הזמן נוסע, ויוצר בחדר אווירת צ`יל אאוט שמשתלבת להפליא עם אותה כוס יין שהוזכרה בהתחלה.
 
"זו סוג של חוויה שאתה יכול לנסוע איתה, יש בזה הרבה נופים", אומר לידור. "יש הרבה תנועה בתוך המוזיקה, יש אלמנט כזה של הזמן שעובר. ויש בזה צבעים רבים ומוזרים. אני חושב שזה פותח את הנשמה. זו הכוונה שלי בעצם. האלבום עצמו הוא מין שילוב של דברים שעשיתי לתיאטרון ודברים שעשיתי לעצמי, כלומר שהפקתי לשום מטרה, יש גם מעט מוזיקה לסרטים, ולהבדיל משני האלבומים הקודמים שלי, באלבום הזה לקחתי מין עורך
מוזיקלי , תומר לנצינגר, נתתי לו איזה שישים יצירות ואמרתי לו `תבחר`.
 
"בניתי את זה כמו איזה סוג של מסע שאמור להיות ויזואלי ומכיל את כל הצבעים שאני מכיל בעבודה שלי. אין פה איזה קו אחד אחיד. הדברים תזזיתיים והולכים ממקום למקום. יש אנשים שהגיבו ואמרו שהם ראו נופים, אבל אני בכתיבה שלי  יותר מתייחס לבנאדם, והתחושות שעוברות מהמוזיקה הן בעיניי רגשיות. אני מתייחס למצבים אנושיים כי אני עובד מול תמונה, מול טקסט. כל ההשראה שלי לכתיבה היא מתוך המילה הכתובה ומשם האלבום יוצא. בתיאטרון מסתפקים לפעמים בעשרים שניות מקטע, פה בניתי קטעים שיש להם דיבור עם התחלה אמצע וסוף".
 
מתסכיתים לתיאטרון
 
אחרי שסיים את לימודי האקדמיה, התחיל לידור, (58), את חייו המקצועיים ברשת א`, כאחראי על המוזיקה והאפקטים של תסכיתי הרדיו של שנים עברו. "התחלתי לעבוד במחלקת הדרמה ברדיו, והייתי אחראי על הצד האקוסטי מוזיקלי של כל מה שהוקלט בתסכיתים שהיו פעם. בזמנו זה היה מקום פורח שעסק בפיתוח של מחזות חדשים ומיטב הכותבים והבמאים היו עוברים שם, ושם למעשה הכרתי אנשים שמאוחר יותר, ועד היום, אני עובד איתם. ככה התחלתי להתחבר לעולם התיאטרון. פעם הנושא של המוזיקה בתיאטרון היה דבר די פרימיטיבי. היו אמנם קטעים שנכתבו, אבל הרבה מהנושא הזה של המוזיקה היה `בוא תביא שני תקליטים, נוריד כמה קטעים ונחבר לחלקים מההצגה`."
 
במקביל למוזיקת התסכיתים, היה לידור מעורב בערבי משוררים למיניהם ("הופעתי עם יונה וולך, עם מוטי בהרב, אבל זה לא היה בטרנד הזה של שירי משוררים אז. לקחתי את זה לצד אקדמי מאוד חזק, האוריינטציה של הדברים שעשיתי הייתה בעיקר קלאסית"), ובאלבומים כמו "נקטר" עם שושי רותם, (כיום אשתו) ו"שקוף" של אלברט עמר, שבו היה שותף לכתיבת השירים ומפיק מוזיקלי. האולפן שהקים באמצע שנות השמונים הוביל לעבודה סדירה שלו בתיאטרון.
 
"אני בעצם עושה ג`אמים עם עצמי. זו תחילת העבודה שלי. כי העבודה נובעת קודם כל מסאונד. החיפוש הוא אחרי סאונד, אחרי נשימה, אחרי רעש של גל".
 
מה ההבדל בין לעבוד עם שחקנים לעומת זמרים?
 
"אלה שני עולמות שונים לגמרי. אני חושב ששחקנים הם קודם כל אנשים שחושבים על עצמם ועסוקים באיך הם יעבירו את מה שהם צריכים להעביר בצורה הכי טובה, וששום דבר לא יפריע להם, ומוזיקה זו קודם כל בעיה לגביהם. העבודה עם שחקנים מתחילה בצורה פתלתלה. זה לא כמו זמר שבא ורוצה לעשות איתך שיר. הרבה פעמים זה מגיע למקומות נורא מרגשים כשהמוזיקה והם מצליחים להתחבר. אלה בעצם הרגעים שבגללם אני עובד בתיאטרון. הרגעים הקסומים שבהם כל המדיה הזאת, התאורה והסאונד והתפאורה, הכל הופך לדבר אחד, ובשלב מסוים המוזיקה הופכת להיות חלק מהשחקנים והם כבר לא יכולים בלעדיה".
 
כל כך הרבה שנים אתה משרת יצירות שכותבים אחרים, ומשמש כחלק מתמונה כללית. אין לפעמים רצון לשרת תמונות שאתה כותב?
 
"אני משרת מצב, אבל ההזדהות הפנימית שלי עם המצב הזה מביאה את הביטוי הפנימי שלי. אני מרגיש, בעיקר בשנים האחרונות, כמו מעין במאי של הרגש ושל הקצב של ההצגה. אני גם מלמד היום במאים צעירים איך לעבוד עם המוזיקה.  עלתה עכשיו בעכו הצגה שרובה מוזיקה שעשיתי, `טרנקילה`, ולמוזיקה שם יש דיבור מאוד משמעותי, והיתרון העצום שלה זה שהיא באמת נוגעת לנו בבטן ולא מתפרשת דווקא דרך השכל".
 
ואף פעם לא היה בך איזה רצון להתנסות גם בצד היותר פרונטלי של המוזיקה?
 
"זו באמת הקנאה הכי גדולה שלי. אין דבר יותר חזק בעיניי מלעמוד על במה ולשיר. אני מהרהר בתוך מוחי בכל מיני אפשרויות של ביטוי יותר פרונטלי, אבל אני מחכה שזה יקרה. יש לי כל מיני רעיונות".  

אלדד לידור, "מתקרב", עצמאי