אז מה  החלטת להביא את המקהלה שלך מפוטסדם (הרחוקה כ-20 ק"מ מברלין) לשיר לנו את היוהנס פסיון, שנחשב כאן לבוטה ולחריף באנטישמיותו בין הפסיונים של באך?
 
אוד יופה, צריך לומר, אינו מהסס לשנייה, הנושא כנראה יושב עמוק בהכרתו, בתור ישראלי המשמש כמנצח בכנסיית הגואל בפוטסדם, הוא צריך לספק לעצמו ואולי גם לסביבה את ההסבר לחיבור יוצא הדופן. חומר נפלא למערך יחסי הציבור שלו ואני מצטט "אוד יופה..מלמד את הגרמנים לשיר בגרמנית ולהגיע לצליל הומוגני ועגול...הטנקיסט מרמת גן שחלם להיות ג`ימי הנדריקס (עוד נגיע לזה) הקים במקום זאת שתי מקהלות תזמורת ופסטיבל בגרמניה..".
 
אבל נניח לרגע לטקסט השיווקי ונחזור לאוד "אני לא חושב שהפסיון הזה הוא האנטישמי יותר בין השניים. דווקא תיאורי הנאצות של היהודים כנגד ישו, המציירים אותם בחריפות יתר מצויים במתיאוס פסיון. בפסיון של יוהנס המסר העיקרי עוסק בעיקרי האמונה הנוצרית". ובכלל הוא אומר "אחרי ניצוח על אלף פסיונים אני לוקח אחריות אישית. אני קם בבוקר ולוקח אחריות, כן אנחנו צלבנו את ישו. הנצרות מעצם מהותה שוללת את היהדות ולכן היא אנטישמית.  לא רק אני חושב כך, גם ישעיהו ליבוביץ` סבור כך. אין דרך אחרת לקבל את העובדה הזאת שכן כל ציוויהם של ישו ושליחיו היו כנגד התורה של משה רבנו. היהודים בזמנו של ישו ובהמשך לא יכלו לקבל את העובדה שהוא ביטל את התורה. להם יש תורה שלהם לנו יש תורה שלנו ולדידי גם לא צריך הצהרות חרטה מפי האפיפיור. בגרמניה נוהגים להבחין בין אנטי יהודי שמשמעותה התנגדות ליהדות כרעיון אמוני, כדת, לבין אנטישמיות שהיא התנגדות לקולקטיב היהודי, ליהודים כעם. ואם נחזור לפסיון הרי שדווקא היוהנס פסיון (בעברית זוהי הבשורה על פי יוחנן) הוא המתון. הוא פותח את סיפור הפסיון במילים "בראשית הייתה המילה (הנוסח שאני מכיר מדבר על "בראשית היה הדָבר") והמילה הייתה את האלוהים...". כלומר המילה נעשתה לפני הכל".
 
נעצור את השיחה לרגע כאן. כי עצם הכניסה למשמעויות הרבות מאוד של שלוש המלים האלה תכניס אותנו מייד לשיעור על תולדות שנאת היהודים לדורותיה וזה כבר לא שייך לשיח חולין עם ישראלי שעושה קריירה בגרמניה. דבר אחד ברור. אוּד, נשאר ישראלי התוהה על זהותו בוקר בוקר שם בגרמניה בין רעייתו הגרמנייה, המצויה בתהליכי גיור, לבין עבודתו במקהלת הכנסייה בעיר.
 
אז איך מתייחסים  אליך שם חברי מקהלת הכנסייה?
 
"אני מייצג בשבילם את העם הנבחר. אנחנו קיבלנו את התורה המקורית וזרקנו להם עצם. אלה לא רק הגרמנים הפרוטסטנטים.  גם משיחה עם כומר קתולי בכנסיית נוטר דם בפריז הייתה תחושה של אתה מישראל! מירושלים! תחושת השתאות לעצם העניין של היותך קרוב למקור האמונה. אני מרגיש כאילו אני משמש לגרמנים `אורים ותומים`".
 
אבל אתה לא היהודי הראשון שהם פוגשים?
 
"אז זהו שכן. פוטסדם אמנם קרובה לברלין אבל היא הייתה מזרח גרמניה. אנשים שהתרחקו מהדת וישראל הייתה בשבילם בחזקת לא נודע. כאן הם רואים את הישראלי שמנהל להם את החזרות מנצח על הקונצרטים וקרוב למסר הדתי ומשום כך ישנה ההערכה".
 
מהנדריקס לבאך
 
בוא נחזור קצת הביתה להתחלה מתי התחיל הג`וק המוזיקלי?
 
"מוזיקה שמעתי בבית ברמת גן. אבא שאוהב מאוד מוזיקה. השמיע גם את וגנר בקולי קולות באורח דווקאי. אבל למי הוא עשה דווקא. מי חוץ ממנו בשכונה ידע בכלל שהוא משמיע וגנר? אני נסחפתי למוזיקה של ג`ימי הנדריקס לזו של לד זפלין והכלי הראשון שלי היה הגיטרה. עם הגיטרה, עשיתי גם את השרות בצה"ל בשריון. בתום השירות התקבלתי ללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים אצל יוסי ירושלמי".
 
הגעת לאקדמיה כרוקיסט?
 
"לא בדיוק, הייתי רוקיסט, ואני עדיין מאוד אוהב את המוזיקה הזאת, עד ששמעתי את הפרלוד של באך ונכבשתי. למדתי בכיתה של תיאורטיקנים והכלי היה הגיטרה. כנגן גיטרה גם זכיתי במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל".
 
ומתי הגעת לניצוח?
 
"גם באקדמיה למדתי בתחילה בהדרכתו של מנדי רודן, ניצוח תזמורות ובהמשך בהדרת כאהרן חרל"פ ניצוח מקהלות. בתום הלימודים כאן החלטתי להמשיך והגעתי לצרפת. הייתי סטודנט בסורבון ואת הלימודים וההשתלמויות בהדרכתם של פיליפ הרווגה וויליאם כריסטי (מחשובי מנצחי המוזיקה העתיקה). אחרי פריז המשכתי לגרמניה ושם בברלין הייתי סטודנט בבית-הספר הגבוה לאמנויות. אבל את עיקר הלימודים עשיתי בשטח". 

כלומר?
 
"ברלין זו עיר שיש בה תשע תזמורות ושלושה בתי אופרה. לצד בית-הספר יש העשייה היומיומית שהיא בית-ספר. מה שעשיתי הוא שלמעשה בלתי ימים וחדשים רבים באולם ה`פילהרמוני`(ביתה של התזמורת הפילהרמונית של ברלין)".
 
כל אחד יכול סתם להיכנס?
 
"רשמית לא ויש מנצחים שלא אוהבים שיושבים להם בזמן החזרות. אבל בעזרת קשרים נכונים שיצרתי הצלחתי לשבת באולם לאורך תהליכי בניית היצירות מן החזרה הראשונה, קריאת התווים הראשונה המשותפת לתזמורת ולמנצח ועד להשמעת אותה יצירה בפעם הראשונה, השנייה השלישית. לצד לימודי התיאוריה, זה היה בית ספר מעולה".
 
וממה התפרנסת בינתיים?
 
"היו לי למרבה המזל מלגות לאורך הדרך. וגם עבדתי כשהיה צריך בין היתר גם כסלקטור בשדה התעופה שם. אין לך מושג כמה זה נוח, אתה עושה את העבודה של חיפוש טרוריסטים ובינתיים טוחן בראש פרטיטורה של ברהמס או של בטהובן. זה מאוד נוח".
 
"השלטונות בגרמניה עוזרים"
 
מה קרה אחרי הלימודים?
 
"גם זה מאוד נוח בברלין, בנוסף לכל התזמורות יש בברלין תזמורות של צעירים הגדולה שבהן תזמורת חובבים שנקראת `תזמורת סיבליוס` ועליה אפשר להתנסות בכל סוגי היצירות. כאן כבר שמעו אותי והתקבלתי לתכנית העידוד והקידום של מנצחים צעירים שמפעילה המועצה למוזיקה של גרמניה (הגוף החשוב ביותר בהחלטות הפוליטיות של חיי המוזיקה בגרמניה) וכך הגעתי לפוטסדם. שם לצד העבודה עם המקהלה הקמתי תזמורת".
 
ממש בחנת נגנים מהשלב הראשון ועד להפיכת הגוף לתזמורת?
 
"בדיוק, אבל צריך להבין זה לא כל כך מורכב. המוזיקה חיה ופועלת בגרמניה, למרות שההקצבות של המדינה כבר לא מה שהיו פעם. כדי שתבין  בפוטסדם, עיר קטנה 130,000 תושבים, יש שלוש מקהלות. אז הרצון קיים, והשלטונות עוזרים. כמו שאתה
יודע יש הרבה ישראלים בגרמניה ובעיקר בברלין והסולן בקונצרט הראשון שלי היה גיא בראונשטיין (הכנר הראשי בתזמורת הפילהרמונית של ברלין). אחרי המקהלה והתזמורת הקמתי בעיר גם פסטיבל למוזיקה ווקאלית שנקרא `ווקאליזה`".
 
ובין לבין הקמת גם משפחה?
 
"נכון, ויש לנו שני ילדים נועה ובן שכן מדברים גרמנית ועברית".         
 
ואי אפשר לסיים בלי לתהות על השם, אוּד, מנַין?
 
"אין לי תשובה חד משמעית. שני הורי צברים, המוצא הרחוק הוא ריגה אבל אין הסכמה על ההחלטה. גרסה אחת אומרת שזה קיצור מתוך השם `יהודה`. אימא גורסת שאבא החליט על השם הזה כמחווה לבני המשפחה הרבים שנספו בשואה".