מוזיקה - אולימפיאדה של שירה

שיחה עם אמיר אור ערב פתיחת פסטיבל "שער לשירה" הבינלאומי ביפו, בנצרת ובירושלים בסוף השבוע הקרוב

מעצבן או חתרני

מעבר למתיחת גבולות הז`אנר ושילוב האמנויות, פעולה המאפיינת את פסטיבל שער לשירה מזה שנים, השנה הפסטיבל מרחיב את גבולותיו הפיזיים והמופעים ינדדו במשך ארבעה ימים בין יפו-תל אביב לירושלים ולנצרת.

"הפסטיבל נקרא שער, שבערבית זו שירה", אומר המנהל האמנותי של הפסטיבל, המשורר אמיר אור, "אנחנו מנסים לפתוח כמה שיותר שערים לדיאלוג בין הדתות מכל העולם, בין הקוראים והכותבים ולשילוב של השירה עם אמנויות אחרות כמו התכתבויות של מחול, תיאטרון ואמנויות אחרות עם השירה. אלו פעולות שלפעמים אמנם מעצבנות, אבל לפעמים יוצאות חתרניות וזה מעשיר אותך במשהו".

המבנה האמנותי של הפסטיבל מורכב מסשנים שונים באופיים, של אירועים אמנותיים בשילוב שירה. לצד 15משוררים שונים משפות ותרבויות שונות שיופיעו כבר בפתיחה בערב חמישי, יופיעו במהלך הפסטיבל הזמרת אפרת בן צור שתארח משוררים שונים מהעולם ואת להקת המחול של רננה רז; יאיר דלל שישיר וינגן שירי משוררים ויארח את המשוררת שרה קרדה מיבודזי. בכנסיית עמנואל ביפו תיערך קבלת שבת לקול שירה צעירה בשילוב אמנים והאב חואן אונסיס שינגן בעוגב. בסשן אחר יארח הקומיקאי נדב בושם משוררים ידועים מהארץ והעולם כמו אגי משעול, ברנר נואל, חביבה פדיה ועוד, לצד משוררים פיקטיביים. כמו כן יערך רב שיח על אינגלוז השפה העברית עם רוביק רוזנטל, פרופ` זהר שביט, יוסי שריד ובהשתתפות שחקנים ואמני וידאו. ועוד היד נתונה.

"חשוב שהתרבות הערבית מארחת ולא רק מתארחת"

ברוח הדיאלוג, שמאפיינת את הפסטיבל, השנה בחר הפסטיבל לא רק לארח משוררים ערביים, אלא גם להתארח באתרים ערביים דוגמת תאטרון אל לאג`ון בנצרת. "זו השנה הראשונה שבה אנחנו הולכים לבקר חברים, לראות תרבות בזכות עצמה. אני חושב שזה חשוב שגם התרבות הערבית מארחת ולא רק מתארחת", אומר אור, "זו השנה השלישית שהפסטיבל הוא בינלאומי. הפסטיבל התחיל באמצע האינתיפאדה השנייה ב- 2001 כפסטיבל יהודי-ערבי לשירה צעירה ולפני כארבע שנים הוא הפך לפסטיבל בינלאומי. אנחנו מנסים לעניין את עצמנו ואת הקהל כל פעם מחדש. האני מאמין שלנו הוא שאם בעולם יש 13-12 פסטיבלים לשירה, גם לנו במדינה מגיע להרגיש, לחשוב ולהיכנס קצת פנימה".

בין המשוררים שמופיעים: מרתה פסרודונה מקטלוניה, יהודית הרצברג מהולנד, כריסטופר מריל מארצות הברית, עוסמן חוסיין מעזה, מודנקודו צינסוואמי מהודו, וכמובן משוררים מישראל דוגמת אמיר אור עצמו, אשר רייך, רוני סומק, אמירה הס וקאדר שלם של משוררים ישראלים צעירים דוגמת שלמה קראוס, מתי שמואלוף, סיוון בסקין, ענת שרון-בלייס , נטעלי בראון ועוד רבים אחרים. מופעים נוספים בפסטיבל יכללו את להקת "פאניק אנסמבל" של רועי ירקוני, אמנית הבוטו מאיה דונסקי, להקת מחול סופית, תלמידי בית הספר למשחק של יורם לווינשטיין ואמני וידאו.

ואיך אפשר בלי דרמה קטנה בפסטיבל שמשלב גם את השכנים. המשורר עוסמן חוסיין צפוי להגיע מעזה יחד עם עיסאם אשאווה מנהל פורום תקשורת בשטחים, לאחר תיאום עם הגורמים המתאימים. "הם מהפתח", "מרגיע" אור, "ופועלים כרגע תחת כיבוש משני הכיוונים. מהביקור הזה שני הצדדים יצאו נשכרים". על שירתו של חוסיין הוא מספר: "הוא כותב שירה אישית ולאו דווקא פוליטית".

"בית הספר הליקון לשירה יהודית וערבית ממשיך לפעול", מוסיף אור, "והקסם הוא, שכששמים אנשים יחד כבני אדם, בסך הכל יש מכנה משותף ענק ואפשר לקלוט שיש מולך אדם שחושב וכותב מהמקום האנושי במובן המלא של המילה ולא רק מגיב למה שיש סביבו".

רפובליקה של משוררים

אור מספר שהוא מרבה לבקר בפסטיבלים בינלאומיים בהם הוא פוגש את המשוררים שאת שירתם הוא קורא, מתורגמת לאנגלית לרוב. "האירוח לא פשוט בגלל המצב הפוליטי", הוא אומר, "העמדה שלנו היא שיש לנו רפובליקה של תרבות, ואנחנו מנסים ליצור מעיין אולימפיאדה מנותקת, שיכולה להעשיר מעבר לפוליטיקה של היום יום. ברפובליקה של המשוררים אנחנו רוצים לחיות ולהרגיש, לפעול מתוך יצירתיות ודמיון. משורר בסך הכל חולם את המציאות מחדש, גם את העתידים האפשריים שלנו – מאין באנו ולאן אנחנו הולכים, מעבר לעולם של עובדות וכמויות".

במסגרת הפסטיבל יוצגו גם התוצרים של בית הספר לשירה הליקון שפועל בלילינבלום פינת נחלת בנימין, אך גם במסגרות נוספות דוגמת זיכרון יעקב ובמקומות מבודדים ושקטים. "מזה שנים שאנחנו עובדים עם צעירים יהודים וערבים, וחשוב לנו לפרגן, להוליך את דור העתיד ולתת לו כלים", אומר אור, "את הכשרון צריך להביא מהבית ולקחנו על עצמנו לעשות הכרות עם התוצרים של השירה העברית וגם של השירה הערבית לטובת כולנו. אנחנו אומרים להם: `תעבירו הלאה את המסר למשמעות, לאיכות אחרת מלבד מסגרות ההישרדות שאנחנו חיים בהם`, והם עושים זאת באמצעות סדנאות לשירה ופעולות נוספות".

אור מברך על ריבוי פסטיבלי השירה בארץ (דוגמת פסטיבל מטולה, פסטיבל קצה במצפה רמון והפסטיבל במדרשת בן גוריון), ואומר כי זה חלק מהפריחה של השירה העברית בשנים האחרונות, ומסבר את האוזן: "באופן אבסולוטי אנחנו מפרסמים יותר שירה מארצות הברית". לדבריו ייחודו של פסטיבל שער בולט והוא ממוצב גם על המפה העולמית, ולמרות הקושי הפוליטי, הפסטיבל ידוע ומשוררים מהעולם מעונינים לבוא.

"מה שמעניין אותי זה החגיגה", מסכם אור, "מפגש חי עם הנימה והאדם יש רק בפסטיבל. אצלנו יש כל מיני התכתבויות עם השירה, חזותית, שמיעתית, זו חוויה אחרת מרק לקרוא שירה. כל מדיום ויוצר נותנים זווית אחרת".