לד זפלין והגבעטרון על אותו מדף

הגרובטרון מציעים חיבור הזוי  בין שירי "איפה הן הבחורות ההן" לבין פאנקי, ראפ, רוק, קאנטרי, דיסקו ואחיהם לז`אנר. הלהקה שסולנה הוא דרור אהבה רומם מוציאה עכשיו אלבום הנושא את שמה, המביא 14 שירים באותו הקונספט, ביניהם "עובדים עלינו עבודה עברית", "שיר השוק", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"בלדה על סוס עם כתם על המצח".
 
"אצלי בתקליטייה יושבים לד זפלין, רוג`ר ווטרס והגבעתרון באותו מדף", אומר אהבה רומם, "וזה בעצם מה שעשה את הערבוביה. גדלתי ביקנעם, המושבה בעמק יזרעאל, התחנכתי על רגליה של ועדת התרבות בכפר שבמשך כל חיי הפיקה הפקות מקור לכל החגים בבית העם, אמא שלי הייתה אחת הכותבות העיקריות שם, ואני צמחתי על מופעי המסכת האלה. את השבעים ליוקנעם המושבה אני כתבתי וביימתי, בקיצור".
 
הגרובטרון הוא הרכב של תשעה עלמים בגילאי 25 ועד 37 ("אני הזקן בחבורה"), שנולדו כפרויקט של רון קליין (לימים בלהקת "יהושע") באולפנה למוזיקה במזרע. קליין הקים הרכב Fאנק על בסיס תיכוניסטים מתחלפים, עד הצטרפותו של אהבה רומם כזמר ההרכב, לפני חמש וחצי שנים.
 
"שרתי איתם Fאנק במשך שנה עד שהעליתי את הרעיון לקחת שירי ארץ ישראל, להתייחס אליהם כאל סטנדרטים ולהביא אותם בעיבודים חדשים. לפני זה היינו להקה שעשתה קאברים באנגלית, ובאיזשהו שלב הרעיון הזה תקף אותי בלי שום הסבר הגיוני. גדלתי על להקות כמו הסטונז והביטלס, ועל ג`ו קוקר, אמנים שעשו המון קאברים, וזה נראה לי טבעי. חברי הלהקה הרימו גבה בהתחלה, ואז נכנסנו לחזרות ונהיה קסם, וזה מה שקורה בעצם מאותו רגע. שירים יפים בביצועים חדשים, כאשר לא כל שיר נכנס".
 
מה הקריטריון לכניסת שיר לרפרטואר?
 
"הקריטריון הוא איזשהו משהו שיבקש בתוך השיר לקבל ביצוע עדכני. משהו שקיים בשיר המקורי וצועק `תנו לי לצאת`. `כשאת אומרת לא למה את מתכוונת` הוא שיר שמבקש להיות רוקנרול. במקור שלו הוא מבוצע עם אקורדיון ושתי כפיות על ידי התרנגולים, ופתאום הוא מקבל את ההנדריקסיות שלו, וזה מה שהוא בעצם. עוד לא היה הנדריקס כשדן אלמגור וסשה ארגוב כתבו את זה, אבל כנראה שג`ימי הנדריקס היה בתוכם".
 
"כשאת אומרת לא", אגב, הוא שיר שהיה זוכה היום לתביעה על הטרדה מינית
 
"תודה לאל שהוא לא נכתב היום. אנחנו להקה של תשעה בנים ויש שם את הסקסיות הזאת בעניין. אני מאוד אוהב את הטקסט של השיר הזה. הוא לא כזה הטרדה מינית, הוא טיזר. קורה שם משהו, הוא מתייחס אליה בסופו של דבר, וזה קורה שם גם בשיר המקורי וגם בביצוע שלנו בצבעים שאנחנו נתנו לזה, עם איזה מובאה ג`יימס בראונית כזאת באמצע השיר, בביצוע בהופעות".
 

הורה לבני 70-15

האם אריזת האלבום המושקעת והיוקרתית מעידה גם על ההצלחה הכלכלית והמסחרית של ההרכב?
 
"האריזה מעידה על הברוך הכלכלי שנכנסנו אליו... עשינו הכל לבד, וההצלחה רק עכשיו מתחילה. ההופעות מתחילות להתמלא. גם בשלוש השנים האחרונות היה לנו גל של הצלחה, היה כבר איזה עניין, ההופעות בג`ה פן היו מלאות, גם בפיוז`ן, אבל עכשיו זה תופס תאוצה יותר חזקה. כל ההפקה הזאת של הגרובטרון זו חגיגה שמוקדשת לשירי ארץ ישראל, וזו חגיגה שמגיע אליה קהל מגיל 15 עד גיל 70, כולם שמחים, כולם רוקדים הורה ביחד, וזה מאוד מגוון מבחינה מוזיקלית, אז המפגש עם הקהל הוא כיפי".
 
על מה לדעתך מעיד הצורך של הקהל בשירים האלה? זה אומר משהו על המוזיקה של התקופה הנוכחית?
 
"אני חושב שהקהל הגיע לאיזושהי נורמליזציה של איזון בין הסיפור הזה של חומר ויצירה מקורית מצד אחד, בכל תחומי האמנות, ומצד שני איזושהי התרפקות וחזרה ואהבה גם לדברים שנעשו פה קודם. מתייחסים לזה ממקום של קבלה. יש את השירה בציבור שחזרה גם היא בשנים האחרונות, וזה מאוד קשור ומאוד דומה למה שאנחנו עושים. זה נותן הזדמנות למי שרוצה לשיר, ולשמוע את אותם שירים. דודו זכאי ממשיך להופיע עם השירים האלה, הוא לא הפסיק, גם הגבעתרון ממשיכים להופיע. אנחנו נותנים לזה צבעים חדשים. זה משהו שקורה בכל העולם. אני לא חושב שזה מעיד על בעיה במוזיקה המקורית של היום. כמו שהרוקנרול לא מת. הייתה תקופה של טראנס, אחרי זה חזר הרוק, וכולם מתקיימים ביחד בשלום".