מוזיקה - הוויולנית הטובה בעולם

שיחה עם הוויולנית טבאה צימרמן אורחת התזמורת הפילהרמונית הישראלית

"מנצח צריך לדעת 6 מילים"

"לא חשוב מה היא מנגנת. אני אבוא לשמוע כל יצירה שלה" אומרת לי מוזיקאית פעילה, מייד אחרי הקונצרט. נגני התזמורת הפילהרמונית עומדים בתור להודות לה על החוויות המוזיקליות הנדירות שהיא מעניקה להם.

הם מעריכים את האיכות ואת הצניעות והלבביות המתמדת של טבאה. בעיני רבים, רבים מאוד טַבֶּאָה צימרמן, היא הוויולנית הטובה בעולם. נקודה. מייד עולים שמות נוספים של אנשים שעשו ועושים למען הכלי, ועוד נגיע לזה, אבל בצימרמן התגבשו אישיות קורנת, מקצועיות ללא פשרות ואיכות מוזיקליות נדירה. כל מגע שלה בכלי הוא הפיוט בהתגלמותו. הביקור הנוכחי בפילהרמונית הוא ממושך יחסית, כשבועיים ימים, שבהם היא מנגנת שלוש יצירות הקונצ`רטו של אלפרד שניטקה (יצירה שניגנה לפני שלוש שנים עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון), עיבוד לוויולה של הקונצ`רטו לקלרנית של מוצרט, וסוויטה לוויולה של ארנסט בלוך. "לדעתי לא מנגנים את היצירה הזאת מספיק." היא אומרת בעברית שוטפת, במבטא גרמני מובן מאליו.

לאחר החזרה שלה עם התזמורת על היצירה של בלוך אני מסכים להערכתה. בלוך, מלחין יהודי יליד שוויץ עבר להתגורר בארצות הברית ובשלב מסוים בחייו החל לחפש דרכים להביע את הרוח היהודית ביצירותיו. והנה, ביצירה הזאת שבה הוא מתבונן מבעד למשקפת רומנטית במזרח הרחוק, צצה ועולה מנגינה שלדעתו של המלחין נשמעת סינית, אבל לאוזניים שלנו כאן יש לה שורשים יהודיים מובהקים.

אבל נניח לרגע ליצירה ונפנה למה שמתגלה על הבמה בזמן החזרה. צימרמן מנגנת עם הפנים לנגנים, לימינה על הדוכן המנצח סטיבן סלואן, בעלה (על כך בהמשך), החזרה מתנהלת תוך הדגשת מקומות בעייתיים. פה ושם מתגלה לנגנים שיש שגיאות דפוס בדפי התווים. בנינוחות ובסבלנות מעירה טבאה לנגנים ומבקשת שיתקנו את הרשום. היא נענית לשאלה של כל נגן ויחד עם המנצח הם מגיעים בסופו של דבר להבנה, שתביא לביצוע איכותי של היצירה.

בשיחה שניהלנו בהמשך הביעה צימרמן את דעתה הגורפת על מנצחים:"בשביל להיות מנצח על תזמורת אתה צריך לדעת שש מילים בלבד, למעשה שלושה צמדי מילים, חזק-חלש, קצר –ארוך ומהיר- אטי. פעם הייתי מסתפקת בלחישה על אזנו של המנצח כשחשתי שמשהו לא עובד, או משהו שגוי בנגינה, אבל המנצחים ברובם הגדול חשוב אם יתרגמו את מה שאני אמרתי לאותם שלושה צירופי מלים מאוד פרגמטיים, הם ישיגו תוצאות. לי ברור שהם לא השיגו דבר. היום אני אומרת ישירות למוזיקאים בתזמורת את דעתי והרי הם מוזיקאים וניתן בקלות לתקשר איתם ולקבל את שיתוף הפעולה".

האם יש משהו שאת מנסה להשיג בעבודה עם תזמורת, כל תזמורת?

"אני מנסה להשיג את האיכות שאני מצליחה להשיג בקונצרטים עם הרביעייה שלי". (צימרמן הקימה עם חברים - הכנרים אנטייה וייטהאס ודניאל ספק והצ`לן ז`אן-גיאם קייראס – כולם נגנים סולנים שרצו מאוד בנגינה הקאמרית הקבוצתית - את רביעיית "ארקנטו" לפני שלוש שנים. כבר בשנת 2006 כבר נחשבה הרביעייה לאירוע החשוב של השנה).

ויולנית מגיל 3

בתולדות נגני הוויולה טבאה צימרמן היא תופעה מיוחדת במינה. מקובל שילדים מתחילים לנגן בכינור ובשלב מבוגר יותר מחליטים לעבור לוויולה. במשך שנים גם רווח משפט שרק מי שאינו מצליח בכינור עובר לוויולה. ישנו גם עניין טכני שהכלי גדול יותר מן הכינור, (הצליל שהוא מפיק חם יותר ונמוך יותר בהתאם) ולכן ילדים יתקשו בנגינה בו. למרות כל זאת טבאה החלה לנגן בוויולה כשהייתה בת 3. זה היה הכלי הראשון שלה ומאז היא נגנית ויולה.

"היה לי מורה מצוין דיטמַר מַנטֶל", היא מספרת, "לימים התברר לי שאני הייתי התלמידה הראשונה שלו. אבל כבר כתלמידה ראשונה הוא הוכח את עצמו". לטבאה קשר אמיץ רב שנים לישראל. בעלה הראשון היה המנצח דוד שלון שנפטר לפני שנים מספר. שני בניה הצעירים יובל "שכבר מנגן בכלי נקישה" ויונתן הם בניו של דוד ובעלה השני, סטיבן סלואן, הוא יליד ארה"ב שעלה לישראל המשיך כאן בלימודיו והחל כאן בעבודתו המקצועית ואחר כך המשיך בגרמניה. לשניים בת ושמה מאיה. טבאה שלמדה עברית ומדברת בה בשטף מדברת בה גם עם ילדיה כדי לשמר את השפה ואת הקשר עם בני המשפחה והחברים הרבים בארץ. לשניים גם דירה בתל-אביב שאותה הם פוקדים בחופשות ממושכות.

החיבור לארץ הביא לכך שבמשך שנים היא הייתה מעורבת במיזמים שמטרתם הוראת נגינת הוויולה בארץ. היא הדריכה מורים לוויולה באמצעות מרכז המוזיקה בירושלים וניסתה להביא לכך שילדים יתחילו מן השלב הראשון לנגן בוויולה, בדומה לדרך שבה היא למדה. "כיום," היא אומרת, "הגעתי למסקנה שבישראל אין טעם להתחיל בוויולה. בעיקר משום שיש מחסור במורים לכלי ולעומת זאת יש מורים רבים לכינור". (בעבר למדה בכמה בתי ספר חשובי למוזיקה בגרמניה ובשנים האחרונות היא מלמדת בבית-ספר גבוה למוזיקה בברלין. "יש לי כיתה בת 12 תלמידים, כיתה בינלאומית ובה תלמידה אחת מישראל, אני רואה אותם בדרך כלל שלוש פעמים בחודש. אני מאוד אוהבת ללמד".

די היה לראות איך מתנהלת החזרה שלה עם הפילהרמונית והשמחה שבה היא משיבה לכל נגן על כל שאלה על יצירה חדשה להם כדי לראות שתכונת ההוראה טבועה בה היטב."אני מחלקת את הזמן כך שאני משתדלת לנגן לא יותר מחמישים-שישים קונצרטים בשנה ואז אני מספיקה גם ללמד ואני לא רוצה להיעדר לתלמידים, וגם לגדל את שלושת הילדים". לישראל היא משתדלת להגיע כך במועדים שיאפשרו שהות ממושכת של כולם.

60 יצירות נכתבו לה

בשנים שאת מנגנת הספקת לנגן את הרפרטואר הקונצרטי של הוויולה שאינו גדול. ישנם כמה להיטים כמו הסינפוניה קונצ`רטנטה לכינור וויולה של מוצרט, היצירה "הרולד באיטליה" של ברליוז, עוד יצירות המושמעות פחות והיתר יצירות של המאה העשרים. מה מכל אלה את אוהבת לנגן במיוחד?

"את ברליוז ניגנתי הרבה מאוד כשציינו מאתיים שנה להולדתו. אבל אני בעיקר שמחה לנגן יצירות חדשות. לגלות יצירות, כמו הסוויטה של בלוך שנכתבה לפני יותר משמונים שנה". נגינתה מעוררת השראה ומלחינים לא מעטים חיברו עבורה יצירות. "עד היום חיברו והקדישו לי יותר מששים יצירות חדשות. ניגנתי יותר מחמישים מתוכן, לא את כולן שבתי וניגנתי. חלק מהיצירות הן גם לנגינה סולנית של ויולה ללא לווי כלל. כך יצירתו של ליגטי שאותה היא מנגנת לעתים קרובות ויצירה של המלחין הישראלי מנחם ויזנברג שנכתבה לטבאה ולרקדנית. "יש יצירות שאני רוצה לנגן אבל לא בכל מקום רוצים לקבל למשל יצירה טובה של המלחין האנגלי (היהודי) אלכסנדר גהר. לאחרונה ניגנתי בהשמעת בכורה יצירה של מלחין גרמני גיאורג לנטץ. יצירה שאני מאוד אוהבת היא של האוסטרלית סאלי בימיש. בשנה הבאה אנגן אותה לראשונה באוסטרליה." כאן בישראל הספיקו שני מלחינים להעביר אליה את תווי יצירותיהם כדי שתקרא תתרשם ואולי גם תנגן. טבאה כאמור אוהבת את האתגר שבחדש.

היצירה השלישית שהיא תנגן כאן בסוף הביקור בעוד שמונה ימים, היא עיבוד לוויולה של הקונצ`רטו הנודע של מוצרט לקלרנית. "היצירה נמצאת אצלי כבר זמן רב. זה לא עיבוד מודרני. העיבוד ראה אור בתחילת המאה התשע-עשרה, כלומר הוא ראה אור בערך באותו זמן שהיצירה המקורית לקלרנית של מוצרט הודפסה בפעם הראשונה (כעשרים שנה אחרי מות מוצרט). מי שגילה לי אותה הוא המנצח האנגלי כריסטופר הוגווד. בהתחלה התנגדתי כי יש כאן שינויים מעטים אמנם מהיצירה לקלרנית. אבל למדתי להכיר את האיכויות שלה דווקא משום שנכתבה בסמוך לימיו של מוצרט".