אבל אני תמיד נשאר אני?

הלכנו, דנה ואני, להצגה "בן המלך והעני" של תיאטרון גושן. דנה היא בת שלוש וכמעט חצי, ומאוהבת בפיטר פן. כשהסברתי לה שזאת הצגה לילדים קצת יותר גדולים היא אמרה שהיא מספיק גדולה ויודעת כל מה שצריך ואין מה לדאוג.

העיבוד למחזה של צביה הוברמן על פי ספרו הידוע של מרק טווין, התגלה כהפקה מושקעת ומקצועית, שמצליחה לשלב, באמצעים מגוונים, שיחזור אותנטי מרשים של לונדון בתקופת הרנסנס, עם אמירה נוקבת ואקטואלית עד כאב.  

"בן המלך והעני" הוא סיפור על הניגוד המשווע בין שני עולמות מעמדיים - חצר המלוכה הלונדונית המפוארת מול סלאם עלוב ומעופש בפאתי העיר. מכל האלמנטים (הברוטליים בחלקם) של הספר המקורי, המחזה בוחר להתמקד באופן בלעדי בשני גיבוריו הילדים: הנסיך אדוארד בנו של המלך הנרי, וטום קנטי, הקבצן הקטן שנולד למשפחה ענייה.

חייו של טום, למרות הקשיים הכלכליים, מלאים במשחקים וחופש, ואילו אדוארד, למרות התפנוקים והמותרות, הוא ילד בודד ורציני. הדמיון הפיזי בין הילדים מאפשר להם להחליף בגדים ומכאן ואילך אף אחד לא מסוגל להבדיל ביניהם: טום הופך לנסיך, ואדוארד לבן אשפתות – הבגד עושה את האדם.

דנה לא הצליחה להבין את הרעיון הזה. איך יכול להיות שטום לובש את הבגדים של אדוארד, אבל עדיין נשאר טום? החלפת זהויות היא כנראה קונספט לא פשוט להבנה כשאתה בן שלוש, אפילו אם זה כמעט וחצי. אם נסיבות חיי משתנות, האם אני עדיין אני? בואו נודה, שאלה מבלבלת גם אחרי גיל שלוש וחצי.   

בכל מקרה, היה ברור שהיא נהנית, ואפילו מאוד. למה לא? התפאורה מרהיבה, אם כי מינימליסטית, התלבושות אותנטיות (ושומרות על צבעי הדגל האנגלי: כחול, לבן ואדום), התאורה והמוזיקה התקופתית יפהפיות, הדיאלוגים והפזמונים זורמים בטבעיות בין שפה גבוהה לעכשווית, וראוי לציון המשחק המשובח, בייחוד של השחקנים הקומיים שהצליחו להצחיק את שתינו כמעט עד דמעות.

אין ספק ש"בן המלך והעני" היא הצגת ילדים מענגת ועשויה היטב, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר גם בסאטירה מעוררת מחשבה. "לטוב מתרגלים מהר", אומרת אחת הדמויות בהצגה, ובאמת נראה שלמרות קשיי ההסתגלות, טום מתרגל הרבה יותר בקלות לחיי הפאר מאשר אדוארד לחיים בזבל. אולי הדשא של השכן באמת ירוק יותר, בייחוד כשהוא צומח בטירת וינדזור, ואולי טום פשוט ילד שיודע ליהנות מהחיים, ואדוארד פסימיסט כרוני. בכל אופן, ההצגה,כמו הספר, מספקת מסרים חשובים גם לילדים: ההבדלים בין בני האדם הם נסיבתיים ולא עקרוניים, ועם קצת רצון טוב יוכל הדור הצעיר לפעול למען חברה צודקת ושוויונית יותר.

אחרי ההצגה דנה שמה את קשת השיער שלה על הראש שלי ואמרה: "עכשיו את דנה ואני את".  כנראה שהאסימון בכל זאת נפל.            
 
"בן המלך והעני", תיאטרון גושן, שחקנים: ניר קרן, איתי בלייברג, מאיר אשרף, רועי שגב, אסף דגני, נטע הגלעדי, שרון רוזנבלט. בימוי: צביה הוברמן, מוזיקה: יוסי סידי, תפאורה ותלבושות: טליה אוטולנגי, פזמונים: יאיר פרומר, תאורה: במבי פרידמן