מוזיקה - האיש הקטן מהרדיו

קוואמי קורא להרחיב את גבולות המיינסטרים גם בתכנית שלו ברדיו גם באלבומו החדש והכריזמטי

לא סתם להקת ליווי - להקה

"מלחמת פופ", האלבום החדש של קוואמי והחלבות הוא כמו אופרת רוק קטנה, מלאה בכריזמה, תוכן, כנות ומוזיקליות. האלבום מתפרש הרבה מעבר להיפ הופ, למרות השימוש המובהק בחוקי הז`אנר, ונוגע בספקטרום של ז`אנרים, מפאנקי ועד בלוז, מהשפעה מחזמרית ועד גיטרות רוק סמיכות ונחרצות, עם סאונד ונגינה ממוקדים ומסעירים ששורים על כולו, וזמר שמגיע עד כדי שירה עדינה ונוגעת ללב בחלק מהשירים, ולא רק יורה את המילים כמקובל אצל רוב אחיו לז`אנר. בין האורחים באלבום תמצאו את יואב קוטנר בחידוש של קוואמי לשיר ישן שלו, את פורטיס בדואט חדש עם קוואמי ואת מיקי שביב בביצוע מחודש ל"שפוי מלחמה" שביצע במקור עם להקת טנגו.

מלבד קוואמי, כוללים "החלבות" את אדם שפלן, המפיק המוזיקלי הראשי של האלבום (כשלצדו נדב רביד, מומי לוי, סאני דהרי ואורי שוחט) בגיטרות, המתופף עידו בלאושטיין, הבסיסט איליה שנברגר, די.ג`יי. אלארם, ונמרוד טלמון בקלידים, טרומבון ובטובה, לא בהכרח הרכב היפ הופ מובהק, מה שיצר, כנראה, את הצליל המוזיקלי הרחב כל כך של האלבום.

"זו להקה שכל אחד מהם בכיוון אחר", אומר קוואמי. "הסאונד הסמיך של הרוק בא קודם כל מאדם שפלן. אדם הוא מוזיקאי מאוד ורסטילי. הוא מוכר מלהקות כמו `אטליז`, `דה גירלז`, הוא מנגן עם נועם רותם ועם עוד הרבה מוזיקאים. המתופף עידו בלאושטיין ניגן פעם עם יוסלס איי.די. והיום הוא מנגן עם להקת סקא שנקראת `דה הודסקא אקספלוסיב`, והוא מביא איתו המון וייב של סקא ורגאיי, ואני יכול להמשיך ולמנות לך ככה את כל חברי הלהקה. הרעיון הוא שכל אחד מגיע מכיוון אחר וככה נוצר הדבר הזה. וחשוב להגיד שזו לא להקת ליווי, זה לא נגנים, זה פשוט להקה, וזה גם אחד המעברים המהותיים ביותר שאני מוצא בעצמי כאדם שמקליט ומופיע, וגם ביצירה שלי בכלל, זה עצם זה שיש להקה של אנשים שיצרה את הדבר הזה ביחד. זה כבר לא אני לבד, שזה משהו שמאוד נכח בתקליט הקודם, זה פשוט חבר`ה".

נלחם בצמצום של המיינסטרים

"אני לא מנקה מהטינופת של המוזיקה שלי בשביל להיות כוכב נולד/ מנפה ת`חנופה שתמקם אותי בנוף/ (...)/ לא מוכן להתפשר ולמסחר את המילים וזה נשמע בן-בן זונה/ לא מוכן להיות בלטה כמו פוליטיקאי-יאק/ בא מלמטה – אבל לא הייתי מתנגד להיות שי גבסו לפחות/ וזה מוזר אין לי מה לומר אין לי מה לומר!/ סך הכל אני רוצה להיות מוכר-כר/ עם פרומו מתקציב של רוני סופרסטאר-טאר/ לשמוע את כולם מדקלמים את המילים שלי אומרים אתה גאון אפילו אם זה חר-חר (...)/ אני יוצא עכשיו לקרב אתם יודעים את המילים/ זו מלחמת פופ, מלחמת פופ/ בוא ונראה אתכם רוקדים" ("מלחמת פופ", מילים: קוואמי, לחן: מומי לוי)

יש משהו בהיפ הופ שנראה לצופה כמוני מהצד כמו מין משחק שבו הופך הזמר למעין גיבור קומיקס שמציג את עצמו בקול אימתני ומאיים, ומשסה בך את מילותיו בתיאטרליות מוחצנת, שמפתיעה מאוד בהקשר של קוואמי (33), שבמפגשים המועטים שלי איתו נראה הרבה יותר מופנם מהמצופה.

פרט לשני האלבומים שהוציא, מדובר באיש רדיו מוערך, שהחל את דרכו כעורך מוזיקלי בגל"צ בשירותו הצבאי, והמשיך לשדר כשהשתחרר, כשבין תכניות הדגל שלו נמצאות "עסק שחור" ("עזבתי את התכנית והורדתי את האפרו באותה הזדמנות לפני ארבע שנים"), ו"הקצה" בגלגל"צ, שאותה הוא מגיש בשבע השנים האחרונות.

"החלטתי לקרוא לאלבום `מלחמת פופ` כי הרגשתי שהוא מאגד בתוכו תמה שקיימת ברוב השירים בתקליט, אם לא בכולם", הוא אומר. "בכולם יש בעצם איזושהי מלחמה. חלק מהשירים נכתבו ו/או הוקלטו בזמן מלחמת לבנון השנייה ומתייחסים ישירות למה שקרה שם, ממש בזמן אמת, ויש כמה שירים שיש בהם מלחמות אישיות. שיר כמו `דיכאון` זה לגמרי מלחמה אישית שלי בעצמי, וכנ"ל גם `את לא שמה עליי`, שיותר משיר שברון לב הוא שיר על המלחמה שלי בעצמי ובביישנות של עצמי. ככה אני תופס אותו לפחות".

"ויש איזושהי סוג של מלחמת תרבות", הוא מוסיף, "שאני לא יודע אם זה יהיה יומרני מצדי לומר שאני מנהל אותה, אבל שאני מתעסק בה לפחות. אני נלחם בעולם הצר שהפך להיות המיינסטרים הישראלי. לא בהכרח במה שקורה בתוכו, אלא בעצם זה שהוא כל כך סוגר את עצמו ולא מוכן לתת לשום דבר להתקרב. הכוונה שלי היא שיש כל כך הרבה דברים מעניינים ומיוחדים במוזיקה שעושים בישראל, חלקם מוגדרים כאלטרנטיביים וחלקם אפילו לא כאלה קשים להאזנה, שחלקם מוצאים את עצמם בתכנית שלי, `הקצה`, לפעמים ממש בלית ברירה, לא כי הם באמת כאלה קשים אלא כי אני מרגיש שהתכנית הזאת היא המקלט היחידי בשבילם, ואני לפעמים שואל את עצמי, למה שלום גד, לצורך העניין, לא נהיה להיט מטורף, או למה נגיד הסולו הראשון של שחם אוחנה לא נהיה להיט מטורף".

ומה לדעתך התשובה?

"התשובה שלי היא שהמיינסטרים, שכולל בתוכו הרבה דברים, טוב לו לסגור את עצמו. הוא מתפנק ומתכרבל בזרועות עצמו, זה נוח לו, כך שהוא לא דואג למה שקורה בחוץ. בתכנית כמו `כוכב נולד` למשל יש משהו מאוד דו ערכי, שאני מוצא בעצמי כצופה. כי אני כן חושב שזה בידור שעשוי ממש טוב, אבל מה שתמיד מבאס אותי זה לראות איך הם לוקחים בנאדם שהגיע משום מקום, עם כל התמימות שלו – ולהבדיל ממה שאנשים אומרים שכל מי שמגיע לשם רוצה להיות סלב, אני לא חושב שזה תמיד נכון, ממש לא – אבל תמיד רואים למשל בסופי עונות, שגם את האנשים שכן הגיעו מהמקום הנקי ואולי אפילו מחוספס, הם כאילו מסגרו במקום שלהם כבר. זאת אומרת, הלהקה כבר מנגנת בעיבוד של `כוכב נולד`, ומלבישים אותם כבר כמו שלכאורה סלב אמור להיראות ולא כמו האדם הפשוט שהגיע לשם מהתחלה ובגלל זה הוא הגיע לשם. מה שאני מנסה בעצם להגיד שזה שכאילו נהייתה איזה נורמה, לא רק ב`כוכב נולד`, שאיזה קוד לבוש או קוד סאונד מסוים נהיה הדבר הנכון לקבל ולהעביר הלאה, להשמיע או להראות, ויש המון אנשים שלמה שהקהל לא ייחשף אליהם, ובלי התמיכה של עולם המיינסטרים לרוב האנשים אין סיכוי להגיע לשום מקום, ובזה חלק מהמלחמה שלי מתעסקת".

אבל שנינו מבינים שבשורה התחתונה מתעסקים במיינסטרים ברייטינג, שזה אומר בכסף. אז זה נשמע קצת תמים מדי מצדך לחשוב שישאירו את האנשים לבושים ופשוטים, למשל, כמו שהם היו בהתחלה, כי המטרה היא לא אידיאולוגיה, אלא הצלחה

"אני לא אומר את זה מהמקום התמים, אני לא כזה בוק. אבל אני כן מרגיש שפשוט בגלל שהקהל בארץ מקבל את מה שנותנים לו ואת מה שמשמיעים לו ומראים לו, הוא הרבה פעמים לא מודע לזה שהוא יכול לאהוב דברים אחרים. זה לא משהו חדש, זה מין תהליך ארוך שלא נעצר, אבל אני מרגיש שמה שמצליח במיינסטרים הולך ותופח ותופח, וככל שהוא גדל הוא חוסם את האמצעים של אלה שאין להם. כאדם שגר פה ושאכפת לו מהמוזיקה ומהתרבות פה, זה מציק לי, ואני לא יכול ולא מוכן להתעלם מזה".

"גדלתי על ערכי רדיו"

"אני האיש הקטן יושב באולפן/ איש עם שליחות, בגלל זה אני כאן/ אני לא ירושלמי ולא תל אביבי/ סך הכול אני שדרן אלטרנטיבי/ אין סוף למוזיקה טובה אין סוף/ הדם שלי בוער בי מהצורך לדחוף/ כמה שא-כמה שא-פשר להספיק/ תנו לי עוד דקה, אני הרדיו פריק.." ("האיש הקטן מהרדיו" – עם יואב קוטנר – מילים ולחן יואב קוטנר, מילים חדשות קוואמי)

הדברים שאתה אומר די מתחברים למה שאתה אומר ב"האיש הקטן מהרדיו". כל הערכים של רדיו שאמור גם לחנך ולהשפיע ולא להיות רק עבד לרייטינג.

"כי על זה גדלתי, על כל לוח השידורים שאני מתאר בשיר. זה יום רגיל שהיה בחיי פעם. הייתי חוזר מבית ספר- או מבריז מבית ספר בשביל לשמוע רדיו - וישר בא, פותח את הרדיו ומתיישב עליו. ואם הייתי צריך לעשות משהו אחר הייתי שם קסטה שתקליט כדי שאני חס ושלום לא אפסיד, ואחר כך גם נרדם עם הרדיו. זה משהו שהיה כל כך מהותי בעולם שלי לאורך כל הילדות שלי כמעט, התפקיד של הרדיו בשבילי, והחיבור שהיה לי לרדיו בתור בנאדם שלא עשה עדיין רדיו. רציתי להיות שם, זה מה שעניין אותי, זה ולעשות מוזיקה, ולכן בעצם גדלתי על ערכי רדיו מסוימים ואני מנסה ליישם אותם בכל מה שאני עושה".

ממתי השיר הזה, "האיש הקטן מהרדיו"?

"שלושים ואחת שנה אחורה. היו לקוטנר שני שירים, `מהפכה` ו`האיש הקטן מהרדיו`. זה היה האות של התכנית `מופע הרדיו והטרנזיסטור`. אני מת על יואב והשיר הזה מסמל לי אותו לגמרי ונראה לי מגניב לקחת את השיר הזה קודם כל כי זה שיר מגניב בעיניי, וחשבתי שזה יהיה מגניב להוציא אותו החוצה כי זה מסוג השירים שהזמן קצת טשטש, ואז הצעתי ליואב והוא נגנב על הרעיון אז זה כבר היה מעולה, ואז כשניגשתי לכתוב לו טקסט נוסף זה כבר נשפך ממני.

"פתאום קלטתי כמה זה מסמל לי את הדברים שגדלתי עליהם, אבל לא מהמקום הנוסטלגי המתרפק. זה באמת עושה לי איזה חור בלב כשאני נזכר בזה. יש לי טונות של קסטות בבית של כל הדברים האלה שהייתי מקליט, וכל כמה זמן אני מקשיב להם מחדש, וגם כאיש רדיו אני עדיין לומד מחדש דרכן. זה צובט לי את הצורה כשאני שומע את הדברים האלה, ואני גם מאוד מזדהה איתם. אני עדיין מוצא את עצמי כמאזין בתכניות האלה שהיו משודרות, ואחרי כל סשן כזה של האזנה אני מרגיש שאני בא אחרת לשדר את `הקצה`. אני בא שוב כמאזין של הדברים האלה."

ביום שישי, 7 בדצמבר ב-22:00 יתקיים מופע ההשקה של האלבום במועדון 24 שבנמל תל אביב, בהשתתפות אורחי האלבום, פורטיס, יואב קוטנר, קאשי, קוטג`, שחר סוויסה, ונועם.