האיש שחולל מפנה במוזיקה

"בידידות ובהכרת תודה לכל מה שהוא העניק לנו אישית ולאנושות כולה בזכות אהבתו  ובזכות המוזיקה שלו, אנו נפרדים מקרלהיינץ שטוקהאוזן, שחי כדי להביא את המוזיקה השמימית לבני האנוש, ואת המוזיקה האנושית לבני מרום, כך שהאדם יוכל להאזין לאלוהים ואלוהים יוכל לשמוע את ילדיו. ב-5 בדצמבר הוא עלה בשמחה לשערי שמיים, כדי להמשיך ולהלחין בגן העדן בדופק הקוסמי ובהרמוניה נצחית." זו לשון ההודעה על מותו של המלחין הגרמני קרלהיינץ שטוקהאוזן שנמסרה על-ידי משפחתו, שתי הנשים שליוו אותו בעשורים האחרונים, הקלרניתנית האמריקנית סוזן סטיבנס והחלילנית ההולנדית קתינקה פאסוור, ששת ילדיו בהם מרקוס נגן החצוצרה וסיימון נגן הסקסופון והסינתסייזר, ונכדיו.
 
ההודעה הזו אינה מותירה ספק באשר למעמדו, לפחות בקרב הקרובים אליו בשנותיו האחרונות, מעמד של מורה הוראה בהקשר הדתי.

האיש החל את דרכו כיתום מלחמת העולם השנייה -  אמו סבלה מדכאון, אושפזה בבית חולים לחולי רוח והומתה על-ידי הנאצים במה שהם כינו המתת חסד. אביו הצטרף למפלגה הנאצית התגייס  לצבא ונהרג בסוף המלחמה, בהונדריה. הוא עצמו היה במלחמה נושא אלונקות, והזכיר את המטען הזה כטראומה שליוותה אותו.
 
בתחילת שנות החמישים, כשהוא בן 23, שטקוהאוזן מתפרנס מנגינה בבארים בקלן, מנגינת ג`אז וגם כמוזיקאי ומלווה למופעי קוסם, שוליית קוסם. את המהפך בחייו הוא החל לאחר ביקור בדארמשטט -  אחד המוקדים החשובים למוזיקה חדישה באמצע המאה העשרים. הוא גילה את המוזיקה הסדרתית  - שיטה מוזיקלית מבית מדרשו של ארנולד שנברג שבה שנים עשר הצלילים "שחורים ולבנים בפסנתר" מנגנים ברצף אקראי שהמלחין בוחר ומרגע שבחר הוא חוזר על התבנית הזו לאורך היצירה במהירויות שונות, בעוצמות שונות ובמבנים שונים. עוד גילה את העוצמות והערכים במוזיקה של אוליבייה מסייאן הצרפתי. מסייאן, האיש שאליו מגיע שטקוהאוזן הצעיר בשנת 1952, יסמן את הצעיר מייד לאחר היכרותו עמו כמחולל מפנה במוזיקה. סימונו כפורץ דרך מקנה לו מייד מעמד מיוחד שכן בעולם המוזיקה זוכרים משפטים דומים שאמר היידן על מוצרט, שומן על ברהמס ומאהלר על שנברג.

מהשפעותיו - מהביטלס ועד ביורק

מכאן ואילך עוסק שטוקהאוזן בחומר המוזיקלי עצמו. הוא מחפש את הדרך לפרוץ את מגבלות השמע באמצעות יצירות ראשונות של מוזיקת קצוות. מצלולים גבוהים ונמוכים תוך התנכרות מכוונת לרגש שהמוזיקה יודעת לספק. עד מהרה הוא מתמקם במעבדות הצליל האלקטרוני ומנפיק צלילים אולפניים ובמקביל הולך אל הצליל הקונקרטי, כלומר צליל לא מעובד (מעין ציטוט  - במקום למשל ליצור המראת מטוס או צופר של אנייה בכלים מוזיקליים  - מקליטים אותם ומכלילים אותם במוזיקה – י.ש .).
 
שטוקהאוזן מצליח להביא את הצליל האלקטרוני לציבור המאזינים, בכלל זה המכשירים שמייצרים את הצליל החדש. כאן הוא קונה לעצמו תלמידים משדות מוזיקה אחרים, מעולם הפופ והג`אז. ה"ביטלס" משתמשים במכשיר אלקטרוני, ה"מלוטרון" ב"שדות תות לנצח" ומעניקים לו נצח פרטי משלהם כשצילום פניו מופיע בשורת הפרצופים העליונה על עטיפת התקליט "סרג`נט פפר". אחרי הביטלס יגלו את שטוקהאוזן גם להקות רוק גרמניות רבות, פרנק זאפה, מיילס דיוויס, הזמרת ביורק ואחרים.

 במישור האישי כבר בשנות החמישים הוא נושא לאישה את תלמידתו דוריס אנדרי ובמהלך עשור נולדים לשניים ארבעה ילדים. בסוף שנות השישים הוא מתגרש ונושא לאישה את האמנית האמריקנית מרי באומייסטר, מנישואין אלה יש לו שני ילדים נוספים.  

בשהותו בפריז הוא מחבר את יצירותיו הגדולות הראשונות "קונטרפונקט" להרכבים כליים וכן יצירות לפסנתר שנכתבו גם בהשפעת המלחין האמריקני ג`ון קייג`. הוא שב לקלן שתשמש אותו בסיס למעשה לאורך כל הקריירה שלו ושם הוא מקים את מעבדות הצליל הראשונות.

מאמצע שנות החמישים הוא מחבר יצירות שתהיינה להן השפעה על הדור הבא: "שירת הנעורים", שכוללת קול של ילדהנושא תפילה קתולית (שטוקהאוזן עצמו הוא קתולי). ההתנסויות הבאות שלו מביאות את מה שנראה לכאורה כהליכה מובהקת כנגד הרגש והנשמה של המוזיקה. ביצירה "קבוצות" מנגנות שלוש תזמורות בהדרכת שלושה מנצחים שונים ומה שמנחה את כולן הוא הוראות ארגוניות מתמטיות. 

התחנה הבאה תהיה הפסקת השימוש בשפת התווים ומתן הנחיות לנגנים באמצעות מלים, הוראות כתובות ובכלל זה גם הענקת החופש לנגינה עצמית, שיטה שהוא קרא לה "מוזיקה אינטואיטיבית". במקביל הוא משלב בהופעותיו כלים אלקטרוניים וכלי נגינה מקובלים ומבקש התייחסות דומה לכולם. כך הוא מנחה למשל את נגניו "להשתמש במיקרופון כבכבלי נגינה". 

מוזיקה מארבעה מסוקים

תחנה חשובה נוספת היא יפן, שאליה הוא מגיע בסוף שנות השישים. צלילי הכלים המסורתיים של יפן מהווים מקור השראה נוסף ואת רוח המזרח הוא ישלב ביצירות הבאות שלו. בסוף אותו עשור הוא מחבר את היצריה "המנונים" שבה מופיעים המנוני מדינות בלבוש אלקטרוני. כאן גם הוא עובר לפאזה של מוזיקה אלקטרונית בלבד על הבמה. הפצת רעיונותיו לעולם כולו נעשית בעזרתה של חברת התקליטים הגרמנית החשובה, "דויטשא גרמופון" ובאמצעות סיורים והרצאות שלו ברחבי העולם.

העשור הבא מוצא את שטוקהאוזן עסוק בשמימי.  שמות היצירות כוללים את גרמי השמים,  את גלגל המזלות  ביניהן יצירות כמו "הליכה בשמים".  הפסגה הבאה שלו היא מחזור בן שבע אופרות, אחת לכל יום. כאן, כווגנר בשעתו, שטוקהאוזן יוצר  יצירה רב תחומית שכוללת טקסט, מוזיקה, בלט, תפאורה תאורה ועבודה עם האמנים על הבמה. היצירה המיתולוגית בוצעה בחלקה באופרה לה סקאלה במילנו ובחלקה בלייפציג. שלושת הימים האחרונים בשבוע לא בוצעו עדיין. ביצירה זו עשה המלחין שימוש גם במוזיקה מארבעה מסוקים שנוגנה בו זמנית. 

בשנים האחרונות, כאמור שימש  מורה לרבים שהעפילו אליו. במקביל הוא חזר להלחין בתווים קונבציונאליים, ובין יצירותיו אפשר למצוא אפילו קדנצות לכלים סולניים בקונצ`רטות של מוצרט והיידן. מבחינה  כלכלית הוא דאג היטב לעצמו כך שהוא היה המו"ל של יצירותיו ותבע בעלות על כל אמירותיו. היה לו כמובן גם משפט ש"הוצא מהקשרו" כשדיבר על אסון מגדלי התאומים כ"על יצירת אמנות קוסמית אדירה" ובהמשך "על הדיוק התכנון וההקרבה של מבצעיה".  כשהוא נאלץ להסביר את האמירה הזאת טען שהתכוון לשטניות שבמעשה.

שנותיו האחרונות הרחיקו מעליו מעריצים רבים שלא אהבו את ה"גורו" יתכן שעם מותו ישתנה היחס למורשתו.