טלי פחימה כנשיאת המדינה
 
"שיר טבע על דרך הררית/ שמחברת בין שני כפרים/ בשעת השקיעה/ הנוף עוצר נשימה/ זאת חלקת אלוהים/ שדות בירוק וחום/ שמים בין תכלת לכתום/ יופי של מקום/ להביא קצת בטון/ ולאטום במחסום" ("שיר טבע", מילים ולחן דני אמיר)
 
צלילי הגיטרה הרכים ושירתו המרגיעה של דני אמיר יושבים טוב על תחילתו של בוקר חורפי בואכה סוף השבוע, ומשלימים על דרך הניגוד את התמונה שפורשים הטקסטים לאורך כל האלבום שהוא, בדיוק כשמו, "שמונה שירים על אלוהים והכיבוש".
 
"שמונה שירים על אלוהים והכיבוש" הוא אלבום הסולו השני של אמיר, מי שהיה חבר בלהקת "דברים שעשיתי עם אחותי" בשנות התשעים, ולאחריה בלהקת "לוקסור". המחאה נגד הכיבוש היא מהנושאים העיקריים ביצירתו, עוד מאלבום הסולו הראשון שהוציא בשנת 87, "נסיגה בשלבים", ובחייו, כמי שהיה אחד מסרבני השטחים הראשונים.
 
"בתור אמן יוצר אין לי ברירה", אומר אמיר. "אלה הדברים שחייבים לצאת, ולמרות שהחברה לא כל כך מתלהבת, אני מרגיש שאני נטוע היטב במסורת של מוזיקה שמגיבה למה שמתרחש. אני חושב ששירי המחאה האלה שונים ממה שעשיתי בעבר. אם, נניח, כשכתבתי שיר על מרדכי וענונו כתבתי `הם יצלבו אותו`, ולא טעיתי בהרבה, אז עכשיו, כשאני כותב על טלי פחימה, אני מייעד לה גדולות ונצורות. זה שיר מאוד אופטימי, השיר על טלי, כי הוא רואה מצב שבעוד חמש עשרה שנה כולם יבינו וכולם ישמחו על כך שטלי פחימה נבחרה לנשיאת המדינה, תפקיד סימבולי שמגדיר את השינוי לטובה שהחברה שלנו תעבור.
 
"אותו דבר עם `שיר טבע`, שהוא שיר על לידה שמתרחשת במחסום, אבל עולה יפה בסופו של דבר, והחיים של הילדה הזאת הופכים לדבש. היא לומדת שיאצו ביפן, רפואת שיניים בעמאן, ופותחת קליניקה כל יום שלישי בחינם".
 
זה אומר שהמציאות הפכה אותך לאופטימי יותר?
 
"זה אומר שאני רוצה לחצוב במציאות אפשרויות יותר טובות". 
 

"לפני שנתיים-שלוש התחילו שירים להתדפק על הדלת"
 
בסוף שנת 79 היה אמיר, כאמור, מראשוני סרבני השירות בשטחים. ("הכיבוש היה צעיר אבל כבר אז הוא לא היה יפה תואר. עוד לפני זה גם היה לי את מכתב השמיניסטים לבגין שבו המלצתי לו לסגת מכל השטחים ולהקים מדינה פלסטינית והוא דווקא לא הלך על זה...") כשהשתחרר מהצבא אחרי חצי שנה ("הצבא החליט שאני לא שפוי, אני החלטתי שהצבא לא שפוי והסכמנו לא להסכים"), נסע לפריז, שם ניגן כנגן רחוב במטרו ועסק בפגישות בין ישראלים לפלסטינים בשנים שבהן היה הדבר אסור על פי חוק. כשחזר לארץ החל לעבוד על אלבומו הראשון, "נסיגה בשלבים", שיצא ב-97, בהפקתו המוזיקלית של מיקי שביב.
 
יכול להיות שהזיהוי הסרבני והפוליטי שלך פגע במסחריות של האלבום ההוא?
 
"לא. אני פגעתי במסחריות של התקליט הזה. אני לא הייתי מסחרי וגם בתקליט ההוא היו שירי מחאה, מה שבטח לא עזר למכירות".
 
אמיר המשיך וכתב מוזיקה להצגות ילדים, והלחין קטעים ל"החמישייה הקאמרית", שאחד מהם, "שיר התמלוגים" (מילים: אסף ציפור) שמופיע בתכנית האחרונה של החמישייה, נמצא גם באלבומו החדש.
 
"באיזשהו שלב הבנתי שאני צריך פסק זמן מכל זה", אומר אמיר, "ובאופן מודע הפסקתי לכתוב ולהלחין שירים. המשכתי לנגן ולג`מג`ם הרבה, אבל מבחינתי חשבתי שאני לא אוציא עוד דיסקים. אבל לפני שנתיים שלוש פשוט התחילו להגיע שירים חדשים ולהתדפק על הדלת ולהגיד `אנחנו פה, תעשה איתנו משהו`".
 
"זה התחיל מזה שאשתי האהובה גילתה את הפרויקט `שיר זר` של דויד פרץ, משירי לאונרד כהן, ומכיוון שבדיוק תרגמתי לעצמי ושרתי שיר שלו מתוך the future, רציתי להקליט את זה, ופניתי לארז לב ארי ידידי הטוב, וברגע שהקלטנו וראינו שאנחנו שוב מאוד נהנים לעבוד ביחד התחלנו להקליט את כל השירים".
 
"הקדושה –ברוכה-היא סולדת מהכיבוש"
 
"אין לי ריב איתכם/ רק עם הדרך הזאת,/ שמגרה/ ומתגרה/ ומתפוצצת/ במלחמת דתות/ אלוקים הוא חנון ורחום/ אללה רחמן/ ואין צדק או שלום/ כשלא נותנים מקום/ לכולם/ ליד השולחן/ (...) / על חומותייך, עופרה/ הפקדתי שומרים/ כדי שאיש לא ישא שוב לשווא/ את שם אלוקים.. "("גשם שחור", מילים ולחן: דני אמיר, ההשראה המקורית באה מהיצירה של אריק שפירא, "על חורבותייך עופרה")
 
ואיפה אלוהים נכנס לתמונה?
 
"הדיסק הזה הגיע אחרי תקופה שבה מאוד התקרבתי ליהדות, במיוחד לחסידות, וההתקרבות הזאת, במקום לקרב אותי לעמדות של הממסד הדתי בארץ, רק הרחיקו אותי עוד יותר, כי לדעתי, הקדושה-ברוכה-היא סולדת מהכיבוש, ומכל העוולות החברתיות שמתרחשות במדינת היהודים".
 
מעניינת הבחירה האמנותית שלך לחבר בין מילים חדות לצלילים מאוד רכים
 
"אני אדם רך, ואני מגדיר את עצמי כאדם מאוד מתון. המציאות עצמה היא קיצונית ואני לא מוצא צורך לתקוף את האוזן של המאזין. אני מעדיף ללטף ולהצחיק מאשר להלום".
 
מה אתה מצפה שיקרה עם האלבום החדש?
 
"אני יודע שלוקח זמן עד שהתקליטים שלי מחלחלים ואין לי ציפייה למכור שבעים ושניים אלף עותקים כבר בשנה הראשונה... אני יודע שיש קהל, אני יודע את  זה מהתקליטים הקודמים שלא עשו רעש גדול, אבל קהל דווקא יש להם. לא תגידי שאני ממלא את קיסריה, אבל המוזיקה שלי מדברת יותר לבודדים מאשר לקבוצות גדולות".

 
דני אמיר יופיע ביום שישי, 4 בינואר ב- 22:30   בקפה ביאליק בתל-אביב.