את סדרת הופעותיו בישראל החל גוסטבו דודמל בביקור זה בניצוח על הסימפוניה מס` 2 של מאהלר. לפני כשבוע הרעיף עליו הקהל חום ואהבה בזכות גישה רעננה, אולי פשוטה יותר וטעונה פחות של יצירה גדולה. המסע של האיש הצעיר הזה אל תוך היצירה הגדולה הביא את התזמורת, את שתי הסולניות בריטה שוורץ מגרמניה ומירלה גרדינרו מישראל וכן ובעיקר את מקהלת האופרה הישראלית, שאינה מתמודדת בדרך כלל עם סוג זה של מוזיקה,  לביצוע משוחרר ומלהיב כאחד. ביצוע ששחרר את היצירה ממסורת הביצועים הגדולים טעוני הרגש והפרשנות של גדולי המנצחים שהתמודדו עם הסימפוניה על במת "היכל התרבות" בעבר. רכבת דודמל יצאה לדרכה כשעל הרציף ניצבים אלפי מעריציו בישראל ומוחאים כפיים בצדק רב.
 
השבוע, בתחילת הקונצרט היתה תחושה שהרכבת נעצרה. דודמל ניצב אמש לפני הרכב מצומצם יותר של הפילהרמונית, המלחין היה מוצרט והיצירה הפותחת -  הפתיחה לאופרה "חליל הקסם". זהו להיט מוכר שבמהלך דקות ספורות מלווה אותנו המאזינים בין קסמי אגדה משעשעים לבין הרצינות של אולי-אגדה-למבוגרים שתקנה לנו כמה אמות מידה חדשה לאבחנת יחסים בין אוהבים, בין כוחות האופל וכוחות האור. אבל כל אלה נשארו בתווים ובזיכרון הקולקטיבי של המאזינים בקהל. זה לא קרה על הבמה.
 
הפעם, הגוף הכל כך מוזיקלי של המנצח ההצעיר מוונצואלה,  והרצון להיענות לו, של חברי התזמורת לא הספיקו. הייתה תחושה של מי שעומד לפני רגע של קדושה (או של סקס)  ואת מקומה של ההתלהבות הגדולה של עוצמת הרגע שניצבת בפניו מחליף לפתע הרצון לסדר ולארגן את הסביבה.   כשהכל מסודר ויפה הרגע הגדול חולף, נשאר רק הסדר ואז מרוב רצון "להיות בסדר" התוצאה משמימה. מוצרט מעולם לא עשה חיים קלים למי שהתמודדו איתו. הוא רק נראה קל, אבל הוא מפזר מהמורות בלתי נראות והם ממלכדות רבים וטובים.
 
מוצרט נשאר איתנו גם ליצירה השנייה  - הסימפוניה מס` 38, "פראג", שכתב לתושבי פראג כאות תודה על הצלחתה הגדולה של האופרה שלו "נישואי פיגארו". מוצרט גם השתמש בנושא מתוכה (מתוך הדואט של סוזנה וכֶּרוּבּינוֹ) בפרק השלישי והאחרון של היצירה. זה המקום שבו דודמל החל להשתחרר מגודל המשימה וגילה סימנים ראשונים שהוא מגיב נכון לאתגר שהציב לפניו מוצרט.  הקהל הרב שמילא את ההיכל הגיב בהתאם בנימוס לאחר שעיני קלטו גם כמות מרשימה של "מנקרים". מוצרט תפקד יותר כ"פלצבו" של גלולת הרגעה. 

הנס של גיל שחם

ההפסקה חוללה את המפנה. נתחיל דווקא מהסוף. בדרך החוצה מההיכל שמעתי את המנצח דודמל שב ואומר על הכנר גיל שחם  "He is amazing!". הוסיפו לשלוש מלים אלו את הנגינה הדרום-אמריקנית ותוכל לשמוע את הצבע שבו נאמרו המלים. והוא צדק! מה שחולל גיל שחם בנגינת הקונצ`רטו לכינור של בטהובן, היה לא פחות מנס שהקונצרט היה זקוק לו, הוא הביא איתו את החליל ששכח להקסים אותנו בחלק הראשון.  נגינתו הייתה לא פחות ממופלאה.

ארבע נקישות התוף הפותחות אל היצירה היו אתמול תחליף מקומי לצמד המלים "סומסום היפתח" שפתחו את השערים למערת האוצרות של עלי באבא. במרץ בלתי נדלה  וביופי צרוף ניגש שחם לקונצ`רטו כשהוא אינו משאיר חלקיק בלתי מעובד, בלתי מלוטש.  הכל זהר כמיליון האורות שנצצו מול עיניו של גיבור האגדה שנכנס בפעם הראשונה למערה. מבחינה מוזיקלית שחם גילה את צבעיו של הקונצ`רטו מחדש ולדידי שיא הנגינה היה בסיומי המשפטים השקטים, הוא הצליח להפיק מכינורו "פיאניסימו" בשקט שרעם והדהד בהיכל מקצה לקצה (מי שצריך עוד הוכחה לאקוסטיקה הטובה של ההיכל קיבל אותה אמש מחדש).
 
שחם בנגינתו אינו עומד בשקט על הבמה.  הוא זקוק למרחב ונע הלוך ושוב - פעם הוא עומד קרוב מאד למנצח ופעם מתרחק לעבר מושבו של הכנר הראשי. בדרך הוא אוסף איתו מחדש את דודמל ואת נגני התזמורת לביצוע שהייתי מוכן לקחת כהקלטה מרגשת של ביצוע חי, אבל מה שנשאר הוא זיכרון.
 
בתוך מסעו המופלא ניגן שחם גם קדנצה (קטע נגינה סולני ללא לווי התזמורת) פחות מוכרת. זוהי קדנצה שבטהובן עצמו כתב לנוסח של היצירה הזאת בביצוע פסנתר ותזמורת, אמש הקטע החדש הזה בפרק השלישי הוסיף עוד תבלין של עומק וראייה חדשה.  את הדקות הממושכות של מחיאות הכפיים, את האהבה שהרעיפו המנצח והסולן זה על זה ושניהם יחד על התזמורת בצעדם שוב ושוב ממרכז הבמה על פתח היציאה בבמה מול קהל נלהב, קינח שחם בנגינת "גַבוֹט" לכינור ללא ליווי של באך. עוד פנינה באוצר שהוא חשף אתמול.          

התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של גוסטבו דודמל, הסימפוניה ה- 2 מאת מאהלר, 13 בדצמבר 2007, היכל התרבות תל-אביב.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של גוסטבו דודמל, מיצירות מוצרט ובטהובן,  סולן: גיל שחם, יום שלישי, 18 בדצמבר 2007, היכל התרבות תל-אביב.