חלון הזדמנויות חדש לאוהבי שוברט

"פרנץ שוברט חיבר אופרות". אם תאמרו משפט זה לחובבי אופרות, אפילו מובהקים, יש סיכוי שתזכו להרמת גבה, להשתאות  של "באמת?" ואף על פי כן  שוברט אכן חיבר ארבע אופרות, ארבע אופרטות, וכן מוזיקה  למחזות מוזיקליים. היצירות האלה בקושי מועלות על הבמות, מסיבות שונות. גם כשמנצחים דגולים כמו אָבָּדוֹ או הַרנוֹנקוּר עומדים בראש ההפקה וצוות זמרים מעולה מאייש את התפקידים, משהו לא עובד ביצירות האלה.
 
ובכל זאת, יצירות שוברט הן פסגת החיבור בין מילה לצליל. אחד משיריו מתועד בתולדות המוזיקה כיום לידתו של השיר האמנותי ה"ליד", וזאת למרות שלפניו כתבו היידן, מוצר ובטהובן שירים. מאות שיריו ובמיוחד מחזורי השירים הנודעים "שירת הברבור", "הטוחנת היפה" ו"מסע חורף" הם למעשה סיפורים דרמטיים שמסופרים במילים ובצלילים. ניסיונות העיבוד שנעשו לשיריו לאורך ההיסטוריה, ובמיוחד בעשרות השנים האחרונות, הם מרתקים. קיים עיבוד נודע של אחד המחזורים לזמר ולתזמורת גדולה, שנגניה נעים באולם תוך כדי נגינה; ישנו עיבוד של מחזור שלם לבמה אופרה ממחזור שירים; יש הפקות טלוויזיה שממקמות את הזמר בנופי אולפן משתנים.
 
הבמאי והמוזיקאי אלכס כגן החליט לקחת את שוברט למקום אחר. בתוספת של שניים שלושה משפטים בעברית הוא תפר סיפור מסגרת קצר: צעירה מגיעה למסעדה ברגעים של ייאוש מאהבה נכזבת. במהלך ישיבתה ליד ספל קפה וכוס מים בצד, מתקרמת עלילונת של התאהבות עם המלצר במקום, בסוף הסיפורון היא עדיין כמהה למאהב אחר, רחוק, על הסלע.
 
לתוך מסגרת קטנה זו נדחסים בזה אחר זה שירים מן הידועים ביותר ששוברט חיבר - "ורד בר", "עץ התרזה", "לצחוק ולבכות", "דג השמך", "הרועה על הסלע", "רק היודע געגוע", "סרנדה", "הרועה על הסלע". מילות השירים מוקרנות בתרגומן העברי המעודכן בכתוביות והקהל בעצם חווה חוויה אופראית קטנה בממדיה. את השירים שרים לסירוגין וגם ביחד גבי שדה ואלמה מושונוב.  אני תוהה כיצד להגיד את המופע הזה -  האם כרסיטל של שירים, אולי כאופרה אולי כמחזה עם שירים, הכל אפשרי והכל נכון ולא נכון באותה מידה.
 
בתכנייה  כותב הבמאי אלכס כגן ש"במסגרת החדשה המלים מקבלות משמעות, משמשות מוטיבציה לשיר אותן להתייחס אליהן והגיב עליהן. הטקסט הופך למרכיב שווה ערך למוזיקה..." זה לא קורה אם הזמר אינו יודע לתת משמעות למלים, להתייחס עליהן ולהגיב עליהן אין לו מה לחפש בתחום הזמרה המיוחד הזה. הקהל יחוש בזאת מיד. אין הופעה ב"ליד" ללא מעורבות. יתרה מזאת זמרת ליד חושפת את הזמרים הרבה יותר מאשר בזמרה אופראית. דווקא משום שאין לזמר תלבושת ו/או איפור וצליל תזמורתי, להסתתר מאחריהם, אישיותו, תובנתו, מוזיקליותו מקבלות כאן משנה תוקף. תשאלו את זמיר ה"ליד"!. 
 

מה אם כן קורה כאן? ראשית כל יש כאן שני זמרים שמציעים מפגש מרתק. גבי שדה, נראה כאילו יצא מציוריו של ג`ורג` גרוס -  גבר פשוט, בעל גוף, שבמנעד קולו שהוא גולש ברגעים לא מעטים מן הטנור אל הבריטון ומצליח לחשוף דרמות לא מעטות החבויות בטקסטים. הוא מגלה פן חדש באפיו.
 
אלמה מושונוב הצעירה יודעת לנגן היטב על מיתרי צעירותה ולהעניק למלים רעננות וחיוניות. שניהם טרחו מאד, וכך צריך, על הגיה מדויקת עד לעיצורים קשים בסופי שורות, וזה כמובן מוסיף לפרשנות.   "שוברט +" הוא מופע מרנין שבהחלט פותח חלון הזדמנויות חדש לאוהבי שוברט אבל בגלל המסגרת התיאטרלית והתרגום הצמוד,  הוא פונה לקהל חדש, למי שרק אחרי שיגיע למופע, יאמר לעצמו בעצם אני מכיר רבים מן השירים, כי הם נחלת הכלל כבר מאתיים שנה כמעט.

לשני הזמרים המצוינים מצטרפת נגינתו הטובה של ברט ברמן,  פסנתרן עתיד שנות ניסיון במופעים קאמריים  ונגנית הקלרנית שמיטיבה לנגן בתחילת המופע את הפרק הראשון מתוך הסונטה "ארפג`ונה" ובסופו משתלבת בהשמעת "הרועה על הסלע". כאמור מופע יפה שצריך ללכת ולראות. 
 
גבי שדה  - טנור, אלמה מושונוב  - סופרן, ברט ברמן  - פסנתר, בימוי: אלכס כגן.