אלה תולדות  
 
ההתחלה, קשה להאמין, נראתה עגומה ביותר. הביקור הראשון של ולרי גרגייב בישראל עם תזמורתו, תזמורת בית האופרה מארינסקי (קירוב, הסבר יבוא בהמשך) מסנט פטרבורג, בוטל.  לקונצרט המתוכנן ההוא נרכש זוג כרטיסים אחד (השם שמור במערכת).  הרוכשים קיבלו את כספם בחזרה. לאחר שקט תעשייתי קצר, שב גרגייב ארצה. הופעותיו התקיימו אז דווקא במרכז הארץ קונצרטים בתיאטרון הרומי בקיסריה, קונצרט אחד בהיכל התרבות בתל-אביב והקהל כבר החל להכיר ולהעריך. לא הייתה עדיין היסטריה כמו שאנו מכירים היום. אבל השם הלך וכבש לעצמו מעריצים.
 
 מי שהקפיד להמשיך ולדאוג לשמירת הקשר היה האמרגן פנחס פוסטל, שהימר על הסוס הנכון ובסופו של דבר, ההימור השתלם. היה ביקור נוסף של בית האופרה בפסטיבל בבית שאן, (עם מנצח אחר). פעם אחת הגיע גרגייב לאילת התאהב במקום והצהיר הצהרות שחיברו אותו למקום. הימים היו ימים אחרים, אווירה של שלום נישאה באוויר והפסטיבל קלאסי בים האדום במתכונתו הראשונה התקיים באילת ובעקבה. לרשות הפסטיבל הועמד במרכז האמנויות באילת אוהל עגול, נס אקוסטי בפני עצמו,  שם התקיימו הקונצרטים עד שהאוהל ההיסטורי עלה באש. לקונצרט בעקבה, אגב, הובא במיוחד מחו"ל אוהל לשימוש חד פעמי.  היו הרבה התרגשויות הקונצרט היה מעולה הקהל הישראלי והירדני מאד נהנה, אבל זה היה אירוע שלא חזר.  בפעמים הראשונות עוד כללה תכנית התזמורת יצירה ישראלית , מי שזכו להתנגן היו המלחינים עודד זהבי ויוסף ברדנשווילי. אבל כל זה היה פעם ונעלם. וחבל.
 
בינתיים הוקם בית אופרה בתל-אביב וגם הוא רצה ליטול חלק בחגיגת גרגייב.  בית האופרה הישראלי אירח על במתו את אמני סנט פטרבורג, הזמרים הרקדנים והנגנים שהגיעו  פעם ועוד פעם להופיע בתל- אביב בהפקות אופרה ובבלטים. במקביל החל ולרי גרגייב להופיע באופן עצמאי בישראל, פעם כאורח התזמורת הסימפונית ראשון לציון בהפקה אופראית ופעמים אחרות כמנצח על הפילהרמונית הישראלית. פוליטיקות פנימיות הקפיאו את פסטיבל "קלאסי בים האדום" למספר שנים. לפני כארבע שנים נוצרה קונסטלציה שאפשרה את החזרתו של גרגייב לאילת.
 
הבעיה הייתה היכן למקם באילת תזמורת סימפונית, זמרים ומקהלה.  לעיר כידוע אין אולם קונצרטים של ממש (לפחות בינתיים).  לאחר התלבטויות ובדיקות חוזרות ונשנות של חללים נבחר אולם הנוסעים הגדול של נמל אילת. לתוכו מולבש מדי שנה אולם קונצרטים, על במות ערוכים כאלפיים מושבים, מולם במה גדולה לתזמורת ולמקהלה. מה שקורה למעשה, גרגייב משמיע כאן השמעות של טרם בכורה לקראת הופעותיו השנתיות בפסטיבל זלצבורג. אנחנו המאזינים מוזמנים להציץ אל מה שעתיד להישמע באירופה כעבור חדשים ספורים.
 
אורחים מבית
 
אילת היא אתר פסטיבלים נוח. לאנשים שמגיעים עד לאילת, אין למעשה לאן ללכת. בכך שונה הפסטיבל מפסטיבלים אחרים שמהם בסוף כל ערב שב הקהל  לביתו. כאן הקהל שוהה במקום כמה ימים ומחפש מוקדי בידור נוספים ואלה מצויים בהופעות של הרכבים שונים מתוך התזמורת. לעתים, כמו השנה, מספקת המסגרת היומית הזו אפשרות להרכבים נוספים.
 
השנה יופיעו בקונצרטי היום תזמורת של נגני קרן יער מרוסיה, הרכבים מתוך התזמורת וכן מקהלת הילדים שליד בית האופרה. המופעים מתחלקים כאן בין אולמות בתי המלון השונים בעיר. השנה, עם כן, ההיצע כולל אופרה אחת "יבגני אונייגין" של צ`ייקובסקי, אגדה דרמטית (מעין אופרה) "קללת פאוסט" של ברליוז וסימפוניה אחת, השלישית של מאהלר עם זמרת סולנית, מקהלת נשים ומקהלת ילדים. לתוך המסגרת הסדורה והסגורה הזו נחת ברגע האחרון רסיטל של פסנתרן אהוב ומקובל בישראל, הקרואטי איוו פוגורליץ`. גם אותו מייצג בישראל פנחס פוסטל. פוגורליץ` מאתגר את קהל הקונצרטים באילת בתכנית שהיא כולה בטהובן. שתי סונטות ועוד להיט נצח שלו (לעליס).
 
שני שמות לבית אופרה אחד
 
עוד מילה על בית האופרה בעל שני השמות. הבית נבנה לפני 225 שנים בסנט פטרבורג בהוראת הקיסרית יקטרינה הגדולה. שמו היה מארינסקי ובו הוצגו בין היתר אופרות חשובות ביותר בתולדות האופרה הרוסית. יתרה מזאת, הרבה הפקות אורחות. כך למשל "כוחו של גורל" שמועלית בימים אלה באופרה הישראלית, נכתבה על-ידי ורדי להזמנת החצר הקיסרית הרוסית להצגה בבית האופרה הזה. שנים לא מעטות לאחר הצגת הבכורה החלו מוסורגסקי ורימסקי קורסקוב לחבר אופרות שלהם ובחלק מהן ניכרו טביעות אצבעות של המלחין האיטלקי.
 
את השם קירוב, קיבל בית האופרה בזמן השלטון הקומוניסטי. הוא נקרא על שמו של סרגי קירוב, אחד המנהיגים הפופולריים של הקומוניסטים מאז מהפכת 1905, שנרצח ככל הנראה על ידי אנשיו של סטלין (בטרם עלה לשלטון). סטלין הכחיש את הקשר שלו לרצח ואף כיבד את קירוב המת וכינה מוסדות רבים ברחבי ברית המועצות על שמו, ביניהם בית האופרה ובלט קירוב.  מאז הקמתו, בית האופרה קירוב היה בתחרות מתמדת עם ה"בולשוי" במוסקבה. עם נפילת השלטון הקומוניסטי, חזרו שמות מלפני המהפכה לשלוט ברחבי רוסיה ואילו דווקא כאן בבית האופרה, שני השמות משמשים בערבוביה: מארינסקי שם היסטורי, וקירוב בעל היסטוריה קצרה יותר.
 
ולרי גרגייב עצמו נכנס לתפקיד ניהול הבית לפני עשרים שנה בדיוק בשנת 1988, הוא ממשיך דרכם של נפרבניק האגדי וטמירקנוב, שעדיין משמש כמנצח בפילהרמונית של אותה עיר. גרגייב בן העם האוּסֶטִי, לוקח את בית האופרה למסעות אינסופיים בעולם.  רבים משוכנעים שמה שמניע אותו הוא להראות לעולם כולו שבית האופרה הזה הוא הטוב בעולם. הוא ככל הנראה בדרך הנכונה, אנחנו כאן בישראל יכולים לעמוד בצד הדרך ולראות איך הוא רץ בדרך. דבר אחד בטוח ביחס של הציבור בישראל למאסטרו הרוסי, יש תחושה שפולחן האישיות, שכידוע בוטל בוועידת המפלגה הקומוניסטית בשנת 1956 (לאחר מות סטלין) שב ופוקד את אילת בכל חורף כשהמאסטרו גרגייב מגיע לכאן. 
 
סנוניות ראשונות 
 
כשהיה גרגייב חמש שנים בתפקיד המנהל, נולד בישראל הרכב מוזיקלי חדש, החמישייה הישראלית החדשה -  חמישיית כלי נשיפה מעץ שחבריה היו החלילן אייל עין בר, האבובן דודו כרמל, הקלרניתן חן הלוי, נגן הבסון מאוריציו פָאֶז ונגן הקרן חזי ניר. כל אחד מהחמישה ניגן אז בתזמורת אחרת, אבל הדבר לא עמד בדרכם להקים הרכב חדש, שהוא אולי ההרכב העדין והבעייתי מסוגו ולהצליח בו ממש מן התחלה.

 השנה החליטה הנהלת פסטיבל "קלאסי בים האדום", להוסיף לתכניות הקאמריות של הפסטיבל גם מוזיקאים ישראלים והחמישייה לכלי נשיפה יחד עם הרביעייה הירושלמית הן הסנוניות הראשונות, המתארחות בפסטיבל. הלהט הישראלי סחף גם את מפעל הפיס שמארגן באותה מסגרת רב-שיח על עניני מוזיקה. ברב-שיח ייקחו חלק נעם שריף, רעייתו אלה שריף-מילך, הסופר א"ב יהושע, המלחין יוסף ברדנשווילי והמוזיקאי גיל שוחט. על-פי התכנית ולרי גרגייב, אמור להשתתף גם הוא בדיון.  סביר להניח שמגבלות שפה והיכרותו המוגבלת את הסצנה הישראלית, תבאנה לשיתופו בחלק הראשון של הרב-שיח. הוא גם צריך עוד לעבור בערב, כזכור. 
 
נחזור לנשפני העץ, זימנתי לשיחה את החלילן של ההרכב, אייל עין-הבר, בין היתר כדי לראות איך נראה לוח העבודה של הרכב כזה. צריך לומר כאן שארבע שנים לאחר שההרכב החל את דרכו הקלרניתן חן הלוי (אחד מנגני הקלרנית הטובים עולם כיום!!) עבר להתגורר באירופה, ואז קפץ לגומחה הפנויה, יבגני יהודין, והיום המצב קצת נוח יותר. "שלושה מנגני ההרכב הם חברי הפילהרמונית, אחד נגן בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון ועוד אחד הוא נגן התזמורת הקאמרית הישראלית". חמשת הנגנים המצוינים האלה מצרפים אליהם מדי פעם גם פסנתרן. "לאורך השנים הופיעו איתנו אוהד בן-ארי, תומר לב, שלומי שבן (לפני שהוא פנה לקריירה אחרת), רוויטל חכמוב ואיתמר גולן".  במשך השנים שההרכב פועל, וכל נגן בהרכב יכול היה לנהל קריירה סולנית, הם הופיעו יחד בארצות הברית, בקנדה, בגרמניה, בשוויץ, בקוסטה ריקה ועוד.
 
אייל  עין-הבר יליד הארץ, בן למשפחה חדרתית מוזיקלית שעשה את המסלול הנכון, כולל מלגות ופרסים, בכלל זה פרס פרנסואה שפירא, שהיה הפרס החשוב ביותר בישראל לפני שהמציאו את תחרויות האביב, והופעות סולניות עם כל התזמורות בארץ לרבות הפילהרמונית בה הוא מנגן כיום; השתלמות בחו"ל ועוד פרסים והרבה והופעות עם תזמורות באירופה, באמריקה ובמזרח הרחוק. היו לו גם חוויות כאלה שלוקחים לכל החיים. כך למשל כחייל בסדיר ניגן עם החלילן ז`אן-פייר רמפל את הקונצ`רטו לשני חלילים של מוצרט עם הסינפונייטה הישראלית באר-שבע בעין עבדת. ויש עוד.  
 
אתם יוצאים לחו"ל גם כסולנים בנפרד?
 
"כן, כל אחד למקומות שונים. דודו כרמל הוא נגן אורח בתזמורת הפסטיבלים של בודפסט. חזי ניר התקבל להרכבים קאמריים עם נגנים של הפילהרמונית של ברלין ובשנים האחרונות הוא אורח קבוע בפסטיבלים בצפון-אמריקה. מאוריציו מרבה להופיע בקוסטה ריקה ועוד ארצות באמריקה הלטינית. יבגני קצת פחות אבל כשאנחנו מופיעים אנחנו גם מלמדים. הנה בעוד שבועות ספורים דודו כרמל (האבובן) ואני, יוצאים להופיע בקנדה כסולנים עם התזמורת של קוויבק ומזומנות לנו הופעות סולניות. שם דאגו לעיבודים של יצירות לאבוב חליל ופסנתר כאשר תפקיד הפסנתר תשמיע התזמורת. עוד נופיע בקונצרטים קאמריים".
 
איזון עדין
 
בוא נחזור  לשתי בעיות של ההרכב הזה,  ראשית כמה רפרטואר נכתב לחמישית כלי נשיפה מעץ?
 
"יש שתי יצירות חשובות וגדולות לרביעיית כלי נשיפה מעץ ופסנתר. אחת של מוצרט ואחת של בטהובן, בשתיהן, דרך אגב, אין תפקיד לחליל. שני המלחינים המובהקים להרכבים האלה בתקופה הקלאסית הם רַייכָה ודַנצי. לא שמות גדולים באולמות הקונצרטים. יש יצירות נהדרות של מלחינים בני המאה העשרים הינדֶמית, פרַאנסֶה וליגֶטי, אבל אלה עוד פחות פופולריים באולמות הקונצרטים. אז מה עושים, פונים לעיבודים. למרבה המזל בישראל ישנו אחד מחשובי המוזיקאים בעולם, נגן הבסון מרדכי רכטמן, גימלאי של הפילהרמונית, שמחבר עיבודים לחמישייה ולעוד הרכבי כלי נשיפה מעץ. הוא עיבד יצירות של באך, ויוולדי, מוצרט בטהובן ואז יש מה לנגן".
 
מה על מוזיקה ישראלית להרכב?
 
"שולחים לנו מדי פעם וגם הוצאנו דיסק עם יצירות ישראליות. אבל קשה לבנות רק על זה. יש יצירה אחת שלדידי היא ממש מצוינת וזו `ערפיליות` של עדן פרטוש." 
 
עניין נוסף הוא האיזון  בין הכלים
 
"זו הבעיה המרכזית של הרכב הכלים הזה. ראשית, תמיד צריך אוזן נוספת. בכל מקום שבו אנו מנגנים, צריך שמישהו יקשיב לנו. יש בצרוף הכלים הזה חלוקה בלתי מאוזנת מולדת. בשונה מחמישיית כלי נשיפה ממתכת או מרביעיית כלי קשת, שבהם הפקות הצליל והעוצמות זהות פחות או יותר, כאן חוסר-האיזון הוא מרכיב קבוע. חסר לנו צליל בס. יש לנו שניים וחצי כלים סופרניים חליל ואבוב וקלרנית שהיא חצי סופרן, ושני כלים שאמורים להיות נמוכים אכל הם לא בדיוק, לא הקרן שהיא בכלל כלי מתכת ולא הבסון. באופן קבוע צריך, לדאוג שהקרנן לא ינגן חזק. איך שומרים על באלאנס, הרכבים ותיקים כמונו כבר יצרו לעצמם באלאנס פנימי שנובע מהניסיון המצטבר".
 
היום אתה בן 36 וזה בערך ממוצע הגילים שלכם. אתם מנגנים ביחד כבר חמש עשרה שנים. מה השתנה מאז ההתחלה חוץ מהניסיון המצטבר.
 
"אני נשארתי רווק, כולם בעלי משפחות. אם אתה חותר לשינוי הזה. עניין אחר שכולנו מלמדים וזה כמובן מעמיס הרבה יותר שעות עבודה וצריך לתכנן את הופעות החמישייה ביתר קפדנות. מה עוד השתנה? דודו וגם אני התחלנו במקביל לנצח מדי פעם. כבר ביוני הקרוב אני מנצח על הסימפונט ובמרכז התכנית שוב כלי נשיפה. עמיתי החלילן ליאור איתן, ינגן בפיקולו עיבוד ל"וריאציות רוקוקו" שצ`ייקובסקי כתב לצ`לו".