לפני כשנתיים, אולי קצת יותר, הביא לי הגיטריסט שלי, אמיר, דיסק עם ארבע סקיצות, שעליו היה כתוב -"אלג`יר". הסולן זה אח של שלום גד (מפונצ`), הוא אמר לי , תקשיבי. התגובה הראשונית שלי הייתה - וואו, זה כמו פעם! שירים שירים! מלאים עוצמה וכוח ורגש ומלודיה ורוק, ועשויים בצורה כל כך טובה ואמינה שכבר מזמן לא שמעתי.
השבוע (ב- 30 במאי ) יצא סוף סוף האלבום השני והיפהפה של אלג`יר, "מנועים קדימה", שלווה במופע השקה נפלא בבארבי, שהיה, סוף סוף, מפוצץ כמו שמגיע להם.
שמונה שנים מלאות תלאות עברו מאז האלבום הראשון של אלג`יר, "נאמנות ותשוקה", שנעשה בהרכב אחר. מההרכב המקורי שרדו אביב גדג`, הסולן והכותב המרכזי, וגבריאל בלחסן, הגיטריסט והכותב, שמשמש כרגע כנוכח נפקד בלהקה. בהרכב הנוכחי של אלג`יר חברים לצד גדג`, עופר קורן (גיטרה), גיל פדידה (בס וכינור) , אביב ברק (תופים) ועמי רייס (קלידים, וקצת אקורדיון במופע).
כשאלג`יר הוציאו סינגל ראשון לרדיו היה הייפ תקשורתי של עיתונאים שמכירים את החומר ואת הסיפור שלהם, שיש בו את כל הרומנטיקה שיוצרת מיתוסים - דת, סמים, אשפוזים ואינסוף חיפושים, והתחושה הייתה שהנה, אוטוטו זה קורה, ואלג`יר תקבל את מה שמגיע לה. דחיות חוזרות ונשנות של הוצאת התקליט אותתו שמשהו לא קורה כמו שצריך.
הרי ההגיון אומר שאם יש להם שירים כל כך נפלאים, מלים חזקות, מלאות משמעות, אינטליגנטיות, נוגעות , צובטות, לחנים מלאי מלודיה ורגש, ביחד עם עוצמות של רוק, הרכב שנשמע כל כך טוב ביחד, סולן מלא נוכחות על הבמה והפקה מוזיקלית אמינה כל כך - אז מה יותר הגיוני מכך שנשמע אותם ברדיו מספיק כדי שהתקליט הזה ייצא כבר לפני חודשיים? אז זהו, שלא. בדיוק ביום צאת האלבום הזה העיפו אדוני גלגל"צ את אלג`יר מהפלייליסט. הגיוני כמו כל מה שקורה בארץ הזאת, והייאוש לא נעשה יותר נוח.
אבל בינתיים על הבמה בבארבי, עומד מלאך שחור (אביב גדג`) ומתחיל סוג של טקס דתי עם "האדמה תיפתח", שיר שנשמע כמו מה שהיה קורה אם הפינק פלויד היו באים מהמזרח. לאט, דרמטי, הוא מכניס אותך לאווירה שתלך ותעמיק משיר לשיר, כשאחד השיאים הוא "דם על הים", מהשירים הישראליים הכי יפים שנכתבו בעשור האחרון - עם מלים ומנגינה שיוצרים צירוף שרק מי שאין לו נשמה יכול לעמוד בפניו.
לגיחה נדירה עלה גבריאל בלחסן שכתב את אחד השירים הכי יפים באלבום, "בתוך הצינורות". הרבה מילים נשפכו בעיתוני סופשבוע על הסיפור של בלחסן, שלא יכול היה להתמודד נפשית ופרש מהלהקה, וכשנתקלתי בפעם הראשונה בטקסט של "בתוך הצינורות", קראתי ובכיתי. -"מיליון כדורים הם נותנים לי הרופאים שלא אצעק, שלא אצחק, שלא אתעורר יותר. זה משחק, משחק מתוכנן היטב שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע, לנוע ומהר מאש הצלפים, מאש המחשבות, מאש החרבות – אני בתוך הצינורות [..] עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה מוזיקה של גיהנום, זה לא אושר זה סתם חיוורון".
אחרי הביצוע של השיר הזה בהופעה היה צריך לנשום עמוק, כדי לא להחנק מעוצמת המילים ומהכנות. הרבה אנשים ברוק המקומי מנסים לזייף טירוף או תהומות נפשיים. הטקסט של בלחסן מוכיח עד כמה הוא הדבר האמיתי.
המוזיקה של אלג`יר לרגעים מלטפת, לרגעים מכה בראש, מעלה אותך למעלה עם אנרגיה של מתפללים בטראנס ואז מרגיעה לך את הנשימה לפני העלייה הבאה. למי שזקוק להגדרות יותר מדויקות, יש במוזיקה שלהם רוק גיטרות, נגיעות אתניות שהביאו כנראה מהדרום שבו גדלו, נגיעות של יהדות וחזנות מהפאזה הדתית שלהם, וכל הזמן, מלמטה, המשהו המדברי הזה שמסעיר הכל. כל מה שצריך כדי לעבור חוויה רגשית דרך שירים.
ההופעה נגמרת עם שיר הנושא מתוך האלבום, "מנועים קדימה"`, אחד הפייבוריטים שלי (שמזכיר מוזיקלית את ג`יינס אדיקשן בימיה הטובים) וגורמת לי לחזור הביתה ולהוציא מהמחסן את כל המילים הכי טובות שאני מכירה כדי להגיד אותם על הלהקה הזו. אני לא יודעת אם אביב גדג` וגבריאל בלחסן מכירים את ז`ק ברל, אבל הילדים המדהימים האלה פשוט כותבים שאנסונים, ומי שמכיר אותי יודע שזאת המחמאה המוזיקלית הכי גדולה שאני יכולה לתת.
אחרי שנים שבהם אתה מתרגל לשירים "בסדר", למוזיקה שבה הדבר היחיד שבאמת משתפר כל הזמן זה ההפקה המוזיקלית, פתאום באים השירים הנכונים, ואתה נזכר ששירים צריכים להגיע הרבה יותר רחוק, ולבוא ממקום הרבה יותר עמוק כדי לגעת לך באמת בנשמה. כל כך מעט זה קורה בארץ, וזה קורה כל כך הרבה אצל אלג`יר.
נדירות הפעמים שמופע רוק הופך לחוויה כמעט דתית, וכשזה קורה, זה ממכר. ולא סתם אמר גדג` בסוף המופע שהם ניסו להפוך את הבארבי לבית כנסת. מבחינתי הם לגמרי הצליחו.
טל גורדון
מועדי הופעות של אלג`יר
01/06/2004
:תאריך יצירה
|