מוזיקה - האלטר אגואים של נתי אורנן

נתי אורנן מנהיג את קבוצת הפרפורמנס "גוטל בוטל" כבר שבע שנים, עכשיו יוצא האלבום

זהו סיפורו של מוטי פנאן, ראש שבט צופי רמת גן, מהולדתו, דרך בחרותו, שירותו הצבאי הטראומטי, והמשך המסלול הכל ישראלי העובר בשאנטיבאבאלנד, ארץ השאנטיבאבות, ועד חזרתו לארץ בחיפוש אחר כותל אהובתו. זהו בכמה מילים סיפורו של המופע "מופע החיים של מוטי פנאן", מעין "טומי" ישראלי של שנות האלפיים עם השפעות מוזיקליות ותכניות שמזכירות אלבומי קונספט לועזיים משנות הששים והשבעים.

האלבום נכתב ברובו על ידי נתי אורנן, מנהיג קבוצת "גוטל בוטל", שמעלה את ומוציאה את אלבום שירי המופע בימים אלה. ביום חמישי השבוע תוכלו לצפות במופע ההשקה של המופע בגרסתו הנוכחית, "המעובדת כהלכה", כהגדרתו של אורנן, בבארבי תל אביב.

פעולת אי כניעה

"אפילו ילד את לא יכולה לעשות הוא אומר לה/ אני מקשיב/ הוא צועק/ תראי אותי אמא/ יש לי שתי ידיים מלאות/ באחת רובה שאוכל לירות/ ובשנייה ספוג/ שאוכל לספוג את מה שמתיז על הקיר/ תראי אותי אמא/ אנחנו הטובים ביותר" ("אפילו ילד", מילים ולחן: נתי אורנן)

"אני חושב שאני מנסה להעביר פה, לפני הכל, מסר הומניסטי", אומר אורנן (32). "אני בא לחגוג פה את החירות שלך כאדם. המופע הזה הוא סוג של פעולת אי כניעה למה שמטפטפים לנו שצריך להיות, למה שאומרים לנו שהוא הנכון, והעמדה בספק של מה שנראה לנו במידה מסוימת מובן מאליו. מובן מאליו שצריכה להיות פה מלחמה, מובן מאליו שאסור לנו להיכנע, מובן מאליו שאנחנו צודקים, מובן מאליו שאנחנו יפים, ואני חושב שיש פה במדינה מספיק אנשים חושבים שיש להם את היכולת ואת הכוח להטיל ספק, ואני חושב שהגיע הזמן להטיל ספק, ובקול רם".

מוטי פנאן הוא השני בשרשרת הדמויות של אורנן. קדם לו גוטל בוטל, דמות שנולדה במסגרת תהליך חיפוש ההגדרה העצמית של אורנן, וכיכבה במשך ארבע שנים במופעיה של קבוצת גוטל בוטל, הפועלת על הבמות בשבע השנים האחרונות, ומשתמשת באלמנטים אמנותיים מתחומים שונים, היוצרים חוויה אמנותית רחבה הרבה יותר מהתחום המוזיקלי המצומצם.

"אני התחלתי בכלל בפיסול", מספר אורנן. "בגיל צעיר מאוד ייעדו אותי לנגן בכינור, והחימר שהתעסקתי איתו החליק לי מהאצבעות וריסק את הכינור שהיה מונח על הרצפה, ואחרי שחטפתי את מה שחטפתי בתמורה על זה התחלתי לצייר. ציירתי הרבה שנים, ואז התחיל הקטע של הכתיבה והגיטרה הראשונה, גיטרה אקוסטית שרופה ששכרתי מחבר בחמישים ₪ לשנה. בשלב מסוים הגעתי ללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין, שלוש שנים, ואז סיימתי, ולא היה ברור לי מה אני בדיוק, זמר, שחקן, ובאיזשהו שלב פתאום התפרץ גוטל, שהוא סוג של אלטר אגו שבראתי או שנברא מעצמו, שזה קצת כמו דוקטור ג`קיל ומיסטר הייד, הצד הרע של נתי אורנן, שהוא במידה מסוימת פרודיה על כוכב רוק שחצן, חסר מעצורים ומאוהב בעצמו.

"גוטל בוטל פרץ בלילה אחד של כתיבה קדחתנית. קדחתנית, כי זו הייתה נקודת משבר בחיים שלי. אתה גומר בית ספר למשחק, ואתה חושב שכל העולם מחכה לך ואתה חוטף אגרופים, מוצא את עצמך משחק בהצגות ילדים ונמצא בסוג של לימבו, ורק לימבו כזה יכול באמת לגרום לדברים לקרות, ומה שקרה זה שגוטל התפרץ. הדמות עדיין לא הייתה קיימת. מה שהיה זה הטקסטים והשירים, ותוך כדי הופעות התעצבה לאט לאט הדמות של גוטל, שנראה קצת כמו סרסור רומני, עם המגבעת, והמשקפיים והז`אקט. נתי כאילו נורא רגיש ועדין ונפגע ופגוע וגוטל תמיד משיב מלחמה. הוא ציני, אכזרי, פוגעני, מאוד סקסיסטי, לא פוליטקלי קורקט. ומה שקרה הוא שהדמות הזאת בעצם נתנה לי את התשובה לגבי מי אני, כי אז הבנתי שאני פרפורמר".

"להביא את עצמך, במלוא הגודל שלך לבמה"

"אני כמו כלב/ מריח ת`זנב/ תלמד ממני מוטי/ אל תהיה ארנב/ נולדת כמו ישו/ באורוות של הסוסים/ אם גוטל נקודות/ תהיה אתה פסים!"("אני כמו כלב", מילים: יובל בר און ונתי אורנן, לחן: דודי כהן)

מה זה אומר מבחינתך פרפורמר?

"פרפורמר זה אומר יוצר שמשלב בין אמנויות בימתיות של שירה, משחק, בימוי ושימוש באלמנטים מולטימדיליים כמו אנימציה, תיאטרון בובות, הלחנה, כתיבה, כל הדברים האלה זה פרפורמר. אין טעם בהגדרות הישנות של שחקן או זמר, כי אני חושב שבכלל כל עולם האמנות עובר איזה תהליך של הפשטה ויציאה מהמסגרות והאמנים הופכים יותר ויותר למה שנקרא `אמני מושג`, מושג שאני נפגשתי איתו לראשונה בהקשר של אנדי וורהול. `אמן מושג` זה אמן שיכול להשתמש במצבי צבירה שונים של היצירה. שיר שנכתב הוא גם תנועה, זה פשוט מצב צבירה אחר של אותה אנרגיה.

"ההגדרה של מה שנקרא אקט של הופעה הולכת ומתרחבת וזה דבר שבעיניי רצוי שיקרה, כי זה מרחיב את המנעד האמנותי, וזה גם דבר שאני מלמד אותו כפרפורמר טריינר (בין השאר עבד אורנן עם רוקפור, נועה בביוף, עמית ארז, להקת אטליז – ט.ג.), וזה משהו שפשוט מוציא את האמן מחוץ למסגרת הארץ ישראלית, נקרא לזה ככה, הקצת מנוונת. ואני לא אומר את זה בשיפוטיות, אלא בגלל שזה דבר שהוא קצת פחות מפותח פה בארץ. להיות זמר עם גיטרה, יש לזה את החן של זה, וגם אני ממשיך לעשות את זה, אבל גם את זה צריך לדעת איך לעשות בלי להתחבא מאחורי הכלי, או לבוא ממקום של `פוזה`. אני חושב שקהל שמגיע להופעה, מעבר לעניין המוזיקלי והאמנותי, מחפש את המפגש האישי עם היוצר. זה לא אומר שהיוצר צריך להתחיל לספר עכשיו על טראומות ילדות שלו, אלא מצד אחד להיות כנה, ומצד שני לא ליפול לתוך ההתעסקות העצמית הזאת, אלא פשוט להביא את עצמך במלוא הגודל שלך אל הבמה".

מה ההבדל בין גוטל בוטל לבין מוטי פנאן?

"מוטי פנאן הוא עוד סוג של אלטר אגו של נתי אורנן. אם גוטל דורסני ופוגעני, מוטי מאוד נאיבי, מאוד תמים, ומכאן גם נובע הדיסוננס החריף, כיוון שהתמימות שלו כל הזמן גורמת לסוג של שיקוף של האכזריות שיש מסביבו, ובעצם גם הוא במידה מסוימת מאוד חסר מעצורים ודורסני, אבל זה משהו שנקרא לו אולי הבנאליה של הרוע, או אכזריות של אסתטיקה. זה פחות דיסוננטי מגוטל, והרבה יותר הרמוני, וזה אפילו נוגע בנקודות מסוימות בפאן ובכיף, אבל זה גם מה שגורם לעבודה להיות מבעיתה יותר. זאת אופרת רוק אפוקליפטית, סייבר פנקיסטית".

מופע רגש

אתם רצים עם הסיפור של מוטי פנאן כבר חמש שנים. איך משמרים את הרעננות בעבודה?

"הסיפור רץ כבר חמש שנים, אבל את המופע הנוכחי, כמו שהוא עכשיו, מעובד כהלכה מה שנקרא, הרמנו בפעם הראשונה בשבוע שעבר, בחיפה. חלק מהעניין במופעים שלנו הוא שאנחנו משנים דברים בכל מופע, ויש גם דברים שעובדים ממש עם הקהל, שמשתלב גם הוא במופע. יש למשל את גידי אהרונוביץ`, בחור עיוור שמלווה אותנו בעשרות הופעות, ואותו שילבנו במופע בתור הנביא גידיסיאס. כל אירוע כזה הוא יותר אקט אמנותי מאשר הופעה. השירים חייבים להיות כמובן טובים, שיר צריך להיות שיר טוב, כמו שצריך, עם מבנה נורמלי ושפוי, והשירים עומדים בפני עצמם, אבל כיוון שאירוע בימתי הוא מפגש בין הצפוי לבלתי צפוי, אנחנו דואגים, בניגוד למה שמקובל, להפגיש ביניהם.

"גם אם הופעה מתרסקת, כי יש אצלנו המון אלמנטים, כמו למשל מטוס בגודל ארבע וחצי מטר שעולה לבמה וטס בין האנשים, וזו רק דוגמה אחת, ובכל הופעה יש אלמנטים שבטוח שחלק מהם לא יעבדו, ומישהו אולי ישכח את הטקסט, אבל זה בעצם האירוע, הוא מתקיים באותו רגע, הוא לא שחזור, וזה מה שמשמר את זה, שכל מופע הוא הפנינג, לטוב ולרע. זה לא רק פאן. יש גם כאב, יש גם בכי, אבל זה לא משהו שאנחנו אומרים לקהל, `הנה אנחנו מראים לכם משהו שאמור לגרום לכם להיות עצובים`, אלא אנשים באמת מרגישים רגשות אמיתיים, או בשם הפלצני שאני קורא לזה, `מופע רגש`. כל הקבוצה מקבלת תגובות נסערות לכאן ולכאן, וזה טוב. אני מרגיש שעובר על אנשים בהופעה משהו רגשי, קתרזיס, כמו שצריך להיות בדרמה טובה, וברגע שיצירה אמנותית מעבירה חוויה שהיא כמעט דתית, אני חושב שקורה משהו טוב בנפשו של האדם. היא מקבלת ניואנסים נוספים, וזה התהליך בשכלול שלנו כבני אדם".

איך מרגישה הקבוצה עם העובדה שאתה אחראי על כתיבת רוב החומרים?

"חלק מהדרישה שלי אליהם כאמנים יוצרים היא להביא מעצמם, והדברים האלה מגיעים בהמון מקומות. יש טקסטים של חברי הקבוצה, יש גם לחנים שלמים שחברי הקבוצה כתבו, שלא לדבר על הצד המשחקי והדמויות שהם מגלמים שזה בעצם אלטר אגו שלהם שאני מעודד אותם להוציא ולבטא. זו יצירה משותפת, ואין מה לעשות, כמו בתיאטרון, יש את הדיקטטור הנאור שעומד בראש. ככה זה עובד. עבודה בקבוצה זה לא דבר פשוט, אבל אני חושב שהוא מודל יותר נכון מעבודה רגילה עם להקה שבה כל רעיון נכנס ואז אתה מקבל איזה מישמש שקצת הופך להיות ערב דאחקות, ואנחנו ממש לא ערב דאחקות".

קבוצת "גוטל בוטל" תופיע ביום חמישי, 14 בפברואר ב-22:00 במועדון הבארבי תל-אביב.