40 יום בבאר שבע

 "הילדים בועטים בבטן מכתימים אותי בדם/ אני הילד העירום בשמש מול הצחוק של העולם/ הקול שלך תמיד קשה לי הכי מכאיב הכי נחשק/ חיכיתי שאולי תבואי אבל אני אלך לבד/ ואולי תמצאי אותי/ אל תפחד מאף אחד תמיד תאמין בעצמך/ אל תפחד מאף אחד הו מתי אני אאמין בזה" ("אל תפחד", מילים ולחן: שרון מולדאבי)
 
חמש שנים אחרי צאת אלבומו הקודם מוציא שרון מולדאבי את האלבום החדש והכי יפה שלו, "אל תפחד", ונשמע כמי שקל לו יותר מבעבר, כמי שמסתכל מבפנים ולא מבחוץ, כותב מילים שרוצות לחזק את המקומות החלשים, ולנחם את הפחדים, תוך שהן חושפות את המקומות המדממים.
 
"אחרי שיצא האלבום הקודם עשיתי קרוב למאה הופעות בשנתיים", מספר מולדאבי, "שבמהלכן גם כתבתי כמעט את כל השירים לאלבום החדש. ואז התחלתי לחפש עם מי אני רוצה לעשות את האלבום והבנתי שהכי נכון לעשות אותו עם דויד פרץ (אחד הנציגים הבולטים של סצנת המוזיקה הבאר שבעית – ט.ג.) ועם נדב אזולאי, שניהם מפיקים, נגנים וטכנאים. הכרתי את דויד כשהוא פנה אליי והציע לי להשתתף בפרויקט `שיר זר` (ביצועים לשירי ליאונרד כהן – ט.ג.), התחלנו לעבוד ודי נדלקנו אחד על השני, והבנתי שהוא הבנאדם הנכון לטפל בחומרים של האלבום".
 
כדי להקליט את האלבום עבר מולדאבי לבאר שבע לארבעים יום ("שכרתי שם יחידת דיור, זה לא דבר מסובך. מה שהיה מסובך זה שהרשיתי לעצמי לא להכניס כסף במשך ארבעים יום, אלא רק להוציא"), ובין שירי האלבום תוכלו למצוא גם ביצוע משלו לשיר "ניסיתי ונכשלתי", שיר שהוציא דויד פרץ בשנה שעברה באלבום הסולו שלו, "הייקו בלוז" .
 
"דויד השמיע לי את השיר המון זמן לפני שיצא האלבום שלו, ואמרתי לו, `אני מת על השיר הזה, אבל אני שומע אותו לגמרי אחרת ממך`. לדוד הייתה בעבר נטייה לשמוע מוזיקה נורא אחורה. כלומר, אם את תשמעי מנגינה מסוימת בטמפו מסוים, דויד שומע את זה ברבע מהמהירות שכל אדם אחר שומע, ואני רציתי לעשות את השיר בגרוב שונה לחלוטין. אז יצא שבעצם דויד עשה חצי קאבר לעצמו, כי גם את השיר הזה הוא ניגן והפיק, כמו את שאר השירים באלבום". 
  
סקיצה באולפן של פוליקר
 
"אתה ילד מפלסטיק שלא מרגיש כלום/ בובת אימונים להורים נאורים/ יש לך פתק החלפה שבא איתך בתוך הקופסה/ יש לך צבע מיוחד שלא יורד במכונת כביסה/ אתה מתוק אתה גמיש אתה יפה אתה אדיש" ("ילד מפלסטיק", מילים ולחן: שרון מולדאבי)
 
 
כשקראתי את הטקסטים באלבום לא הצלחתי להחליט אם הם יותר מנחמים אותי או יותר מכאיבים לי. בחלק מהטקסטים עובר משהו מאוד חזק שקשור בקשר עם ההורים
 
"או שיש משהו מאוד לא חזק בקשר עם ההורים... אמרתי בעבר ואני אגיד שוב, בעיניי זה תקליט על הפוליטיקה של התא המשפחתי. אלה הדברים שמעניין אותי לבחון. היחסים והדינמיקות ואיך זה עובד, איפה הקרבה בריאה ואיפה היא מסוכנת, עד כמה אתה מכיל את האנשים סביבך ועד כמה אתה צריך להיפרד מהם. שאלות מאוד רציניות שכנראה בער לי לשאול את עצמי בשירים".
 
ואיזה תשובות אתה נותן לעצמך?
 
"אני לא נותן לעצמי תשובות בשירים. אני חושב ששירים הם מקום טוב לסימני שאלה. אם יש בשיר תשובה זה אומר שהשיר ברור, ואני חושב שכמו בנאדם, שיר צריך כל הזמן לגרות ולרתק אותך. אם יש בנאדם שהוא לחלוטין פתור בשבילך את מאבדת בו עניין ולכן שיר טוב זה שיר שאנחנו רוצים נורא נורא להכיר אותו, אבל אני לא חושב שיש תשובות בשירים, אני לא מאמין בזה".
 
בין תורמי תפקידי הנגינה באלבום אפשר למצוא גם את יהודה פוליקר בשיר "ילד מפלסטיק". איך אתה מגיע לפוליקר?
 
"נורא קל. קודם כל הבנאדם הוא בעיניי אמן דגול שאחראי לחלקים גדולים מפסקול החיים שלי, ואני אספר לך סיפור: כשהייתי ילד בן 19 הכרתי את יעקב גלעד דרך יואב קוטנר. אני הייתי אז עורך מוזיקלי בגלי צה"ל, ויעקב עשה את `ציפורי לילה`, ויום אחד אמרתי ליעקב שבאו לי מילים ולחן שכתבתי לתוך טייפ, אבל אני לא יודע מה לעשות עם זה, ויעקב אמר, `בוא נלך ליהודה שיקליט לך סקיצה`. ואני, ילד בן 19 שלא עשה שום דבר בחיים שלו, הלכתי לדירה הקטנה שיהודה גר בה אז, היה לו בסלון מעין סטודיו עם פור-טרק, ואני זוכר את המכונת תופים שהייתה לו, RX11, ומיקרופון קטן כזה, ובס, ויהודה שמע את השיר, וניגן בכל הכלים, והקליט לי סקיצה, וזו חתיכת סגירת מעגל עכשיו, כשהוא ניגן לי בשיר באלבום. זה סוג של התגשמות חלום. הוא מאוד אהב את `ילד מפלסטיק` ומאוד שמחתי שהוא בא לתרום לשיר".
 
"אני יכול להגיע להרבה אנשים דרך האינטרנט"
 
אתה ממשיך למלא לוח הופעות די עמוס, בפורמט של שתי גיטרות (עם הגיטריסט אסף לוי). אין רעב ללהקה?
 
"יש רעב ללהקה אבל אני לא יכול להרשות לעצמי להיות רעב ללחם, ואני רוצה להופיע כמה שיותר ולהגיע לכמה שיותר מקומות, ואני לא יכול להרשות לעצמי לנייד נגנים, דבר שייקר מאוד את העלויות ויגרום למצב שאני אפסיד בהופעות. אין לי בעיה לא להרוויח, אבל אין לי כיסים מספיק עמוקים כדי לממן את עצמי, אז אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד. בכיף הייתי מנגן עם להקה, אבל בהרכב הזה אנחנו נותנים הופעות די עשירות עם התוכן, ויש עוד הרבה מה לעשות עם הפורמט הזה".
 
למה החלטת לאפשר את רכישת האלבום שלך רק באינטרנט ובהופעות?
 
"אנחנו יודעים שתעשיית המוזיקה עוברת הרבה מאוד שינויים בארץ ובעולם, וכשהבנתי שאני הולך לפתוח את הלייבל של עצמי, שנקרא `אל תפחד`, כמו התקליט, התחלתי לשאול את עצמי מה הכי נכון לי. היום אני יכול להגיע להרבה אנשים בכוחות עצמי דרך האינטרנט. אני לא חושב שהמצאתי פה משהו, יש בזה משהו קצת חדשני אולי ברמה של הארץ. יכול להיות שהאלבום עוד יהיה בחנויות, אני לא פוסל את זה לגמרי, אבל הייתה לי הרגשה שקהל מקרי שיראה את הפנים שלי מול הפנים של איקס או וואי שהם כוכבי הפוטושופ של הרגע, לא חשבתי שהעטיפה של הדיסק שלי זה מה שיפתה אותו לקנות. האלבום יצא לפני שבועיים ובינתיים זה סבבה לי. גם השוק לא במצב היסטרי, וגם לא תכננתי להכריז על אלבום זהב שלושה ימים אחרי שהוא יצא, אבל הוא נמכר טוב, גם בהופעות וגם ב`מוזיקה נטו`, ומהבחינה הזאת אני מאוד מרוצה. האלבום גם קיבל ביקורות מאוד טובות, אז אני חושב שזה מאוד עזר, טפו טפו". 
  
הופעה עבור קדרת מרק
 
חוץ מהעבודה שלך כיוצר אתה מוכר כבר שנים רבות כעיתונאי וכמבקר מוזיקה. פה מגיעה השאלה הבלתי נמנעת על חבישת שני הכובעים הללו
 
"אני חייב להגיד שבאופן אישי הגעתי עכשיו, עם כל היחסי ציבור שאני עושה לאלבום, למסקנה שאין לי כוח לשאלות האלה, כי אני פשוט לא מכיר שום דבר אחר. אני עושה תקליטים כבר חמש עשרה שנה, כל הזמן שואלים אותי את זה, ואני אומר לעצמי, זה כאילו שישאלו אותי איך זה לעשות תקליטים בתור יהודי, או בתור זכר, או בתור תל-אביבי. זה מה שאני עושה. אף פעם לא עשיתי תקליטים בלי לכתוב בעיתון. התחלתי לכתוב ב`חדשות` כשהייתי בערך בן 19, ככה שאני פשוט לא מכיר מצב אחר. כשזה לא יהיה אצלי במקביל, אז זה יהיה מרתק לענות על זה".
 
ובכל זאת אני אנצל את העיתונאות שלך ואשאל אותך, בתקופה הדי מבולבלת הזו, כשהדיסק הוא כבר לא המוצר הסחיר מבחינת המוזיקאי, והרבה הופעות הן בהרכבי דיאט בגלל שיקולים כלכליים, לאן זה הולך? מה יהיה המוצר העתידי של המוזיקאים, הרינגטונים?
 
"אני חושב שהחוויה החיה זה הדבר הכי חשוב, כי זה גם מה שהייתי עושה לפני חמש מאות שנה, בהנחה שהייתי מוזיקאי. אם הייתי חי לפני 500  שנה היינו נפגשים באיזה דייט שיכר, ואני הייתי טרובדור שעובר עם גיטרה ושר בשביל שמישהו יזרוק לי מלפפונים ותפוחי אדמה, ומשנורר בברטר קדירת מרק תמורת הופעה, וזה גם מה שאני עושה היום. במאה העשרים מכרו לאנשים וינילים ופלסטיקים שקראו להם דיסקים, אבל אין כמו החוויה החיה. יש אנשים שחושבים ששתי גיטרות ושירה זה מעט, אני חושב שזה יכול להיות המון אם אתה יודע מה אתה עושה עם זה. מעט יכול להיות הרבה. בנאדם יכול להופיע עם פסנתר ולתת הופעה מדהימה, ולעומת זאת יכולים לעלות עשרים אנשים על הבמה ולתת הופעה שתשעמם את התחת. אני נותן לאנשים את כל מה שאני יכול לתת להם, ומרגיש כאילו שכל הופעה היא ההופעה הראשונה והאחרונה בחיים שלי".
 
שרון מולדאבי יופיע ב- 26 בפברואר 2008 במכללת ספיר בשדרות, ב- 5 במרץ בפאב מיילסטון בשוני וב- 11 במרץ ב"עשן הזמן", באר שבע.