תזמורת רבת תחפושות

סימן ההצלחה המובהק ביותר שיש לתזמורת הקאמרית הקיבוצית, מאז משמש ירון גוטפריד כמנהלה, היא יכולת ה"התחפשות". במה דברים אמורים? השם, או הביטוי תזמורת קאמרית, מדליק בזיכרון הקולקטיבי שלנו דימוי מסוים מאוד.  תזמורת שמזוהה עם רפרטואר קבוע, פחות או יותר ומייד אחר כך קופצים השמות של התזמורות הקאמריות השונות בישראל או בחו"ל ומה שנותר הוא לקבוע מי מהן טובה יותר, מסקרנת יותר או פחות וכו`. גוטפריד שם לעצמו למטרה למצוא דרכים שבהן גם תזמורת קאמרית תישמע שונה בכל פעם אם בזכות המוזיקה שהיא מנגנת או אם בזכות סגנון הנגינה שמתגבש במהלך החזרות. התזמורת מפתיעה לפעמים כתזמורת בארוק לכל דבר, בפעם אחרת ברפרטואר רומנטי, או קלאסי. משם התזמורת קופצת מדי פעם לחיבורים עם מוזיקת עולם למיניה, דרום-אמריקה, הונגריה וכד`.
 
בסדרה הנוכחית, בייחוד בחלק השני של הקונצרט, התזמורת הקאמרית הקיבוצית מצליחה כתזמורת של המחזה המוזיקלי האמריקני. תזמורת טיילת או תזמורת בידור לכל דבר ועל כך מחמאות. התכנית הנוכחית נפתחת בפתיחה ל"קנדיד" של לנארד ברנשטיין ובמחצית הראשונה מנגנת התזמורת עם ירון גוטפריד כפסנתרן את ה"רפסודיה בכחול" של גרשווין.

שתי היצירות האלה נכנסו מזמן לרפרטואר של התזמורות הסימפוניות בכל מקום ולכאורה אין בבחירת היצירות שום חידוש או ייחוד תזמורתי. גוטפריד הפסנתרן עושה מלאכה מצוינת והתזמורת מחרה מחזיקה אחריו, אם כי כלי הנשיפה ממתכת נשמעו בתחילת הפתיחה של ברנשטיין, כמי שעוד חזרה שלהם בלבד יכולה רק להועיל. בחצי הראשון ניצלו שני הזמרים הסולנים, הסופרן אליסון בּיוּקֶנֶן והבריטון לנארד רוֹאוּ, את כישוריו הפסנתרניים של גוטפריד וכל אחד מהם שר בליוויו, להיטים ידועים של גרשווין כמו "הם לא יקחו את זה ממני" ו"מישהו שישמור עלי".  מעין מתאבן לקראת המחצית השנייה. 
 
המחצית השנייה, על טהרת המחזה המוזיקלי האמריקני, הייתה החגיגה הגדולה של הערב. שני הזמרים, אפריקנים-אמריקנים, היא אנגליה במוצאה, והוא אמריקני הם זמרי אופרה שקבלו ערב חופשי להתבדר בו והם עשו זאת בצורה הטובה ביותר. הם הקדימו מספר מלים לשירתם ודיברו על המוזיקה ועל קרוב הלבבות. מדהים לחשוב  שכאשר רובם הגדול של מחזות הזמר האלו נכתבו והושרו לראשונה, לא הותר לזמרים שחורים להופיע על במות התיאטראות המקצועיים  של ברודוויי.  בדבר אחד אין כל ספק - המוזיקה של ריצ`רד רוג`רס "המלך ואני", "דרום פסיפיק", "אוקלהומה", של ג`רום קרן "ספינת השעשועים" ושל פרדריק לואו "גברתי הנאווה", הוציאה מן התזמורת  הקיבוצית וממנצחם ירון גוטפריד את המיטב. 
 
החלק הזה בתכנית הזכיר לי את תזמורת הבידור, תזמורת סימפונית שפעלה כגוף של "קול ישראל" בשנות השישים וכל כולה הוקדשה לתפארת המוזיקה הקלאסית הקלה או המוזיקה הקלה. לשמוע מחזמר עם תזמורת סימפונית ולא עם הרכב מזדמן שעמד לרשותו של מפיק א` או ב` ברגע מסוים, זו חוויה שנמנעת מאיתנו מזה שנים והערב הזה רק חיזק את תחושת החסר.
 
בסדרת הקונצרטים החמישית "מברודויי ועד הוליווד", מספקת התזמורת הקאמרית הקיבוצית לקהל  בישראל מצרך שמזמן נעלם מן התפריט המוזיקלי בישראל ועל כך הרבה מחמאות והרבה ברכות. אל תחמיצו!
 
התזמורת הקאמרית הקיבוצית סדרת קונצרטים מס` 5 : מברודווי ועד הוליווד , מוזיאון תל-אביב לאמנות