טקסטים משוננים
 
"העייפות/ תחלוף/ והכל/ יסתדר/ העייפות/ תחלוף/ ואני / אתעורר/ אתחיל/ לחיות/ לא/ אסתתר/ אתחיל/ לחיות/ פחות/ או/ יותר" ("העייפות תחלוף", מילים ולחן: אביגייל רוז)
 
את השם אביגייל רוז שמעתי לראשונה לפני שנה וארבעה חודשים, והסיבה לדיוק המוזר שאני מפגינה פה היא העובדה ש"זמרת חדשה, אביגייל רוז", הייתה התשובה לשאלתי מי תחליף אותי בערב "שמונה שנים שמונה נשים" של פסטיבל הפסנתר שממנו הברזתי, כי בדיוק באותו שבוע היה דחוף לי, לשמחתי, להפוך לאמא. באותו זמן חשבתי לעצמי, "מסכן יוני בלוך (מפיק הערב) שצריך להשתלט בזמן קצר כל כך על שני שירים חדשים", אבל כשראיינתי את בלוך לפני  כמה חודשים ושמעתי את ההתפעלות בה סיפר לי על התגלית החדשה שלו, אביגייל רוז, שעמה הוא עובד כבר זמן לא קצר, הבנתי שעשיתי לו כנראה טובה לא קטנה כשאפשרתי לבת טיפוחיו החדשה לתפוס את מקומי באותו ערב.
 
ממש עכשיו יוצא פרי אותה עבודה משותפת של השניים, אלבום הסולו הראשון של רוז, "מלחמה יומיומית", מעטה של רוק רך הצבוע בצבעים שמאפיינים את הנשיות של היום שיש בה משהו ילדותי ולא מאיים, החושף תחתיו טקסטים משוננים ומפתיעים בהתחשב בגילה הרך של הכותבת (22). שני שירים מתוכו מושמעים בתדירות גבוהה במיוחד, מה שהופך גם אותה, כמו בת טיפוחיו הקודמת של בלוך, אפרת גוש, לשם מדובר במיוחד.
 
האח הגדול יוני בלוך
 
"אני כותבת מגיל 16 ומלחינה מגיל 18", מספרת רוז, "ולפני שהתחלתי לעבוד ברצינות על האלבום הופעתי עם הפסנתרנית ורד פיקר, סתם בשביל הכיף, בלי מחשבה מה יקרה איתי".
 
נגה טל, אחת הפונקציות היותר איכותיות באחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה, ששמעה את רוז כשזו הופיעה בפסטיבל השירים, חיברה בינה לבין ליליאן שוץ, המפיקה הוותיקה (המנהלת של אמנים כשילה פרבר, דניאל סלומון, ו"המכשפות" בעבר הרחוק), שלקחה לטיפולה את רוז, ונטעה בה, על הדרך, גם קצת סבלנות.
 
"ליליאן באה להופעה בקמלוט תל אביב, שם למטה, במרתף, ודיברה איתי על האלבום. אני הייתי אז מאוד ילדונת וישר רציתי להקליט בעשרה ימים ולהוציא את זה, וליליאן כל הזמן הרגיעה אותי ובמשך שנתיים לא נכנסנו להקלטות, רק המשכתי לעבוד על חומרים עד שאני אהיה בשלה, ואז התחלנו לעבוד".
 
איך התחברת ליוני בלוך?
 
"לא הכרתי את יוני אישית לפני זה, זה היה רעיון של ליליאן, וישר היה חיבור טוב, ובהתחלה עבדנו לבד, רק שנינו, עם פסנתר וגיטרה. אני חושבת שיוני גאון. הסתכלתי עליו מלמטה, כמו ילדה קטנה, והערצתי את מה שהוא עושה. בהתחלה נבהלתי מזה שהוא עושה הכל נורא מהר, כי הוא חושב כמה צעדים קדימה והמחשבה שלו מאוד מהירה, אבל קלטתי שהוא מבין הכל נורא מהר. הוא לא ניסה לקחת את השירים לכיוון שלו ושיישמעו כמו שירים של יוני בלוך, אלא לקח כל שיר לכיוון הכי טוב שהוא יכול. הוא תמיד מקשיב. הוא כמו אח גדול, גם נותן מכה על הראש וגם מחבק אותך, ביחד".
 
לא היה קצת קשה, מתוך אותה הערצה, להלחין ביחד עם בלוך שני שירים לאלבום שלך?
 
"מה שקרה זה שהיה שיר קיים ולא היה לו פזמון, וישבנו יום אחד, והוא פתאום הלחין את הפזמון ואני שרתי על זה מילים וככה זה נוצר כלחן משותף. זה לא שישבנו והתווכחנו. גם השיר השני הוא שיר שהיה קיים והוא שינה בו את הסוף של הפזמון. אני אשמח נורא יום אחד לשבת ולהלחין איתו לגמרי אבל זה לא יצא עדיין. זו לא ממש עבודה משותפת".
 
הוא עדיין בתמונה, או שהוא הפיק לך אלבום והמשיך הלאה?
 
"קודם כל הוא גם המפיק המוזיקלי של ההופעה, אז הוא מגיע והוא מאוד דואג. הוא מאוד מאמין באלבום הזה. יוני עדיין בתמונה לגמרי. כמו אבא שעדיין מטפל בילדים, הוא לא ברח. הוא דואג לילד".
 
"אני מעריצה את אמא שלי"
 
"ואולי אני חולמת בהקיץ/ ואולי אתה תסכים לחלום איתי/ אמרת לי את כל כך יפה מחר ניפגש באותה שעה/ איך שלא יהיה/ אותך תמיד ארצה/ וחלמתי אותך/ מחר ניפגש בחלום הבא/ אני רוצה אהבה/ לא כל כך טובה/ שלא יהיה נחמד/ שרק יהיה ליד/ איך שלא יהיה/ אותך תמיד ארצה" ("ואולי", מילים: אביגייל רוז, לחן: אביגייל רוז, יוני בלוך)
 
לא פעם עוברת בטקסטים תחושה של אהבה כואבת. כמה מזה כבר הספקת לחוות בגיל כל כך צעיר?
 
"את כל מה שכתוב שם חוויתי. האמת שלא חוויתי עדיין אהבה לא כואבת. אני לא יודעת למה זה ככה. אני שואלת את זה גם את עצמי וגם את אמא שלי, אבל לא יצא לי עדיין לאהוב מישהו בלב שלם, ושהוא יאהב אותי בחזרה. בעצם אולי פעם אחת יצא לי".
 
האמא המוזכרת במשפט היא תלמה אליגון רוז, יוצרת ותיקה שאף תרמה לאלבום שיר שכתבה והלחינה ("תם חורף"), ונוסח עברי לשיר של המלחין הברזילאי אנטוניו קרלוס ז`ובים ("דספינדו").
 
אין מצבים מוזרים כששתי יוצרות ששייכות לדור אחר חיות באותו בית? כשהיית קטנה הייתן נלחמות על הפסנתר?
 
"היא אמא שנורא נותנת לך לעשות מה שאתה רוצה.. היו ימים שלמים שהייתי מנגנת שעות והיא פשוט הייתה יושבת ומסתכלת עליי, בסבלנות. כשהייתי מאוד קטנה אמא שלי הייתה מנגנת בלילות בפסנתר ואני הייתי יושבת לידה כשהיא הייתה כותבת שירים. זה היה נורא כיף. המון שירים של אמא שלי אני אוהבת. יש כמה שאני לא מתחברת אליהם, וגם לי יש כמה שירים שאמא שלי לא אוהבת, אבל אני נורא מעריכה את העבודה שלה. אני מעריצה של אמא שלי".
 
איזה שיר שלה את הכי אוהבת?
 
"`שלוש אהבותיי`, `לילה לי`, שיר מדהים בעיניי. את כל השירים שלה אני נורא אוהבת אבל יש שירים שממש נוגעים בי".
 
ומה קורה כשיש לכן ביקורת אחת על השנייה?
 
"אומרים ישר את הביקורת. די קשה להגיד על השיר עצמו, כי הוא כבר קיים ואין לי מה להגיד אם אני רואה שהיא ממש אוהבת את השיר שלה, אבל היה פה יום אחד שהתווכחנו על שני שירים, שיר שלי ושיר שלה. בגלל שהיא דיברה לא יפה על השיר שלי ניסיתי להכניס לה... `כן, גם השיר שלך, זה לא ככה...` סתם ירדתי עליה כי התעצבנתי שהיא לא אוהבת את השיר שלי. אבל אני תמיד מקשיבה וחושבת מה עושים אחרי שהיא אומרת, ואותו דבר גם היא".
 
"אנשים מעדיפים תמיד את סיפור סינדרלה"
 
"אלוהים תעזור לי כי לא באתי מהתחתית/ אלוהים תעזור לי רוצה להיות מעתלית/ אני צריכה את עזרתך כי אין לי מזל/ אני במצוקה כי אין לי רקע קשה בכלל/ רציתי להיות כוכבת וההורים מימנו הכל/ אלוהים תעשה שלא יהיה לי מה לאכול/ אלוהים תעשה שאבי יחטיף לי מכה/ שאמי תשתה שאחי יתקע כדור ברקה/ אלוהים תגיד להם להפסיק לקנא/ מה איכפת להם שאני מדהימה"("אלוהים תעזור לי", מילים ולחן: אביגייל רוז)
 
ספרי לי על הטקסט של "אלוהים תעזור לי"
 
"הייתי מתה להיות בתקופה של ז`ובים שישב בבית עם החברים שלו וכולם היו חזק באלכוהול, וישבו כל היום וג`מג`מו והיו מסכנים וככה יצאו להם שירים מדהימים. אני לא כזאת. ידעתי תמיד שאפשר להצליח גם לא ככה, אבל ידעתי גם שיביאו לך על הראש על זה. בשיר הזה אני מדברת על זה שזה מצחיק שכולם מתעסקים במי אתה ומאיפה אתה יוצא, במקום להקשיב לשיר. זה הגיע לזה שבכוכב נולד, מאחורי כל זמר, חוץ מהשיר, ידעת מה מצב אמא שלו וכמה פעמים היא הייתה בבית חולים, וגם אני הייתי בזה, אני לא אשקר, אבל זה לא אומר שהוא זמר יותר טוב.
 
"יש לי דוגמה ממש מצוינת. ישבתי עם ידידה שלי בבית, ראינו טופ מודלס, ואחת באה מבית ממש קשה והייתה פחות יפה, ואחת הייתה מבית ממש סבבה והייתה הרבה יותר יפה, והיא הייתה אמורה לזכות. אז אמרתי שזה כל כך לא בסדר כי היותר יפה צריכה לזכות, ואז חברה שלי אמרה, `לא נכון, זו עם הרקע היותר קשה צריכה לזכות, לה מגיע את זה`. פתאום קלטתי שככה חברה שלי חושבת עליי וזה נורא העליב אותי... זה חירפן אותי שאנשים מעדיפים את זה שמגיע מלמטה, רוצים להתחבר לסיפור סינדרלה, והרגשתי פתאום שאין פה היגיון, שזה כל כך לא בסדר. עבדתי קשה על האלבום הזה, ופתאום יעשו לי את המוות על דברים שלא קשורים בכלל, וזה נורא הכעיס אותי. אחרי הקטע הזה פתאום הבנתי את המשמעות של השיר עוד יותר".
 
והשיר הזה מנע את הירידות עליך בנושא הזה?
 
"האמת שכן. ברגע שאתה לא מסתיר ולא מתנצל ואומר בדיוק מי אתה ולמה וככה, אז האמת שכבר לא הרבה שואלים אותי את השאלה הזאת. אני גם נורא מאמינה באלבום הזה. אם הייתי חושבת שהאלבום לא מספיק טוב הייתי אולי הולכת על הקלף הזה, שלא מקבלים אותי בגלל הרקע שלי. אבל אני חושבת שהאלבום הזה מצוין".

אביגייל רוז תופיע ביום שלישי, 18 במרץ 2008 ב-22:00 בתיאטרון תמונע בתל-אביב במסגרת פסטיבל "אמזונע ".